פעמוני זהב חלק א קס

ס"ל למר"ן דלא צריך למיעבד הכי וא"כ מצאה הקושייא מקום לנוח כיצד יתקיימו דברי מר"ן דכתב כאן בתחלת הסעיף משכונה סתם דינה כאפותיקי וכו' כיצד נמצא משכונה סתם אלבא דמר"ן הרי כל משכנתא אסירא זולת מ"ש איהו ז"ל בסע"א וההיא דין אפותיקי מפורש אית לה כדאמרן ואולי להרחיב הדברים ולהוסיף לחזק קושייתו כתב כן

ובעקר הקושיא נלע"ד דהגם דלדעת מר"ן לא מצאנו צד התר במשכנתא סתם שהיא משכנתא בנכייתא עכ"פ כתב מהו דינה אם עברו וכתבו כך דהגם דלגבי אכילת פירות יש לדון בה דלדעת מר"ן אסירה עכ"פ לענין אחריות אם נשרפה דינה כאפותיקי סתם ותו לא מידי ובפרט הואיל ומצינו דלשון מר"ן זה הוא כולו מדברי הטור והטור כתב דינו להשמיענו שני הדינים דין משכנתא סתם שהיא בנכייתא ודין משכנתא כדסוריא על כן אין קושייא על דברי מר"ן דלשון הטור כמתכונתו נקט הגם דלגבי דידיה לא שייך משכנתא סתם לא רצה לשנות דברי הטור ואגב סיפא נקט רישא ודו"ק עכ"פ אתייא מבינייא מקושיית המקשה למדנו דמשכונה דידן שכותבים בה תמשך לרצון הלוה בנכוי פש"ן וכו' דין אפותיקי מפורש קרינן בה וכן ראיתי להרב חוש"י ז"ל דכך מפרש פשיטא ליה יעו"ע בח"ב סימן צ"ה יעו"ש והגם דלא פירשו מהיכן שמיעה להו הן אמת וד"א דכן מפורש יוצא מדברי הש"ע יור"ד סקע"ב ס"ג דכתב דאסור ליתן לו דבר קצוב לכתוב עליו אחריות וכו' ואם הוי דינה כאפותיקי סתם אפילו לא יתן לו הרי אחריות נפילה וכו' עליו אלא ודאי דין אפותיקי מפורש יש לה דמר"ן אמשכנתא דסוריא קאי שם ודו"ק

ס"ז בהג"ה. אבל קדושת דמים אינו מפקיע מדי שעבוד אלא יפדנו המלוה בדבר מועט לכאורה יש להקשות ממ"ש מר"ן בס' קי"א ס"ב וז"ל הקדשות הרי הם כמשועבדים ואין נפרעין מהם כל שיש בני חורין וכו' דמשמע דאם לא היו בני חורין גובין מהם בלי פדייה כלל דאין לומר דהכוונה היא במאי דאמר גובים מהם היינו על ידי פדייה דזה דוחק דהו"ל לפרש ולא לסתום אלא דיש ליישב ולומר דתרי מיני הקדש יש דמור"ם דבר כאן בהקדש לבד"ה דאפילו אין בית בזמן הזה עכ"פ חל שם הקדש עליהם אבל שם בס' קי"א דבר בהקדש לעניים דדינו הוא כנכסי הדיוט וכמ"ש מר"ן בס' צ"ה ס"א וז"ל והקדשות שאמרו דוקא הקדש גבוה אבל הקדש עניים או לס"ת וכיוצא נשבעים עליהם כמו שנשבעים על נכסי הדיוט ע"כ שוב ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן שכת' וז"ל אלא יפדנו כתב מהר"ם מטראני ודוקא לבד"ה אבל הקדש בזמן הזה סתמו לעניים ואין צריך פדיון ע"כ וא"כ א"ש מאי דאמרן ודו"ק: סימן קי"ט

בסמ"ע ס"ק כ"ה. ואם הניזק וכו' ליטול מהבינונית ע"כ מדברי הסמ"ע אלו נראה פשוט דהאשה לא יש לה למי לפייס דהא מדכתב דהב"ח יכול לפייס ליטול בבינונית משמע שאינו יכול לפייס ליטול בעדית שהוא יותר מדינו א"ך נשמע דהאשה שדינה בזבורית אינה יכולה לפייס אפילו לבינונית שהוא יותר מדינה ופשוט ודו"ק: סימן ק"כ

ש"ע ס"א. המעות וכו' עיין למהריט"ץ סי' י"ט פלפול על דברי סעיף זה ועיין בספר בי"ת יאוד"א חחמ"ש סי"ז מה ששייך לזה ודו"ק

ש"ע ס"ב. והמלוה מסרב מלקחתם וכו' דוקא במסרב שלא יקחם כלל אבל אם פליגי שהמלוה אומר לו שיביאם לו לביתו והלוה אינו רוצה אלא רוצה הוא שילך המלוה לבית הלוה ויקחם משם בזה חייב הלוה כ"כ הרב דמש"א ובזה מתרץ ההיא דסע"ד דשם איירי שאומר הלוה שילך המלוה לביתו ליתנם לו והמלוה רוצה שיביאם לו לביתו ודו"ק

שם במור"ם. ראובן שהיה חייב לשמעון וכו' לא נשתנה מכח דבור בעלמא ע"כ הנה יש להעיד בזה דנראה ברור דכמו דהמעות קיימי באחריות הלוה להיות נשאר חייב באונסין כדמעקרא דלא נשתנו בדבור בעלמא כך ודאי הדעת מורה דלא יתן מן הריוח כלום כדי דלא להוי המלוה קרוב לשכר ורחוק להפסיד וכן ראיתי להגוא"ל זלה"ה בסימן זה סק"ב שכתב וז"ל אפילו אם הרויח בהן הלוה פטור ואם נתן מעצמו מותר לקבל עכ"ל אך יש לי לדקדק דהנה מצאנו למר"ן בס' פ"א סל"ב כתב וז"ל ראובן תבע לשמעון ריוח החוב שהיה לו עליו מכמה שנים ואומר שהתנה עמו לתת ריוח ושמעון אומר שלא התנה שמעון פטור אף משבועה שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון ואף אם אמר שמעון אח"כ אני אתן לך ריוח דברים בעלמא הן בלי קנין ויכול לחזור ע"כ וראיתי להסמ"ע שם סקס"ה שהקשה דברי מר"ן עם הגהו"ת מור"ם דסימן רצ"ב וז"ל עיין סרצ"ב ס"ו בהגהו"ת מור"ם דאם תבע ראובן מעותיו שירויח בהן והיה מעכבן בידו שחייב לו הריוח מכאן ולהלאה וצ"ל דכאן איירי בשלא הגיע הזמן של פירעון אי נמי לא תבע מעותיו עכ"ל ועל זה קשה לי על הסמ"ע למה לא הרגיש להקשות הג"ה זאת דס' ק"כ עם אותה הג"ה דסימן רצ"ב דכבר לפי הדברים שכתבתי ולפי דברי הרב הגוא"ל ז"ל מוכח דאין צריך לתת לו ריוח א"כ הו"ל להקשות זה ההג"ה עם ההיא דסי' רצ"ב. והתרוצים שתרץ הסמ"ע גם את הראשון גם את השני לא יוצדק כאן בסק"כ דהא כאן איירי אחר שהגיע הזמן וכמ"ש מור"ם וז"ל וכשהגיע הזמן א"ל וכו' ותרוץ השני נמי לא יוצדק דהא כאן שמעון המלוה הוא דאמר ללוה תתעסק בהם ש"מ דתבע המלוה ללוה וא"ל הניחם בידך וא"כ מה יענה בין שני ההגהו"ת אכן תרוצו של הש"ך כאן יוצדק גם כאן אכן לדברי הסמ"ע צל"ע ודוחק לומר דהסמ"ע ס"ל כאן דהגם דקיימי באחריות לענין אונסין עכ"פ לענין ריוח חייב ליתן. זה לא יתכן