פעמוני זהב חלק א טז

אושפזכניה חכם הוה כדאמר שם תלמודא דאמר רב ביבי לעיין במילי דשמייא ומר גיורא במילי דמתא הרי לך מדקרי ליה מר ש"מ דחכם הוה ואיך הוה רדיף גם הוא על השררה ונראה דזה אינה קושייא דאושפזכניה דרב אדא יש ללמד עליו זכות דאיפשר דכוונתו לאו על רדיפת הכבוד והשררה אלא שעל ידי שיהיה מפרנסי הציבור יתייחס והוא על דרך שאמרו מי שהיו אבותיו משוטרי הרבים מעלים אותו ליוחסין הגם דזה דוחק לומר עליו כן אך רב ביבי ודאי כוונתו לשררה על זה הקשה עליו ולפי מה שכתבתי אין כאן קושייא אפילו על רב ביבי דיש חילוק בין דיינות לשאר שררות

עכ"פ לפי תירוצו של הרב טו"ז וגם לפי תירוצו שני של הסמ"ע סקי"ז שתירץ על ההיא קושייא שהקשה מסי' ס"ג נקטינן לפי דברי הני רבוותא דשלשה חלוקים יש בדבר דאם הוא חכם שיש בדור יותר ממנו או כמותו נחזה אנן אי מידע ידע שאם ימנע עצמו יפצירו בו אזי יברח עד שיפצירו בו ואי ידע שאם יברח לא יפצירו בו יכול לרדוף אחר השררה וזה הוא לפי דעת הטו"ז ואם הוא גדול הגדולים שבדור שאין כמותו אפילו ידוע ידע שאם יברח יפצירו בו עכ"ז אין צריך לברוח כלל ועליו נאמר ועצומים כל הרוגיה וק"ל

ש"ע ס"ד. אסור לדיין וכו' שכיון שנתמנה אדם פרנס אסור לעשות מלאכה בפני שלשה עיין בס' זכו"ל אות דל"ת שכתב ז"ל לאו פרנסים שלנו דהיינו מנהיגי הקהל אלא ת"ח שהוא דיין לדון הציבור מהרש"ל עכ"ל וראיתי להרב הנז' שכתב ז"ל מלאכה בצנעא נראה דשרי ברכ"י י"ד סימן רנ"ה ועיין להרב כס"א שם שכתב עליו דהדבר פשוט דכיון דבפני שנים מותר כ"ש בצנעא ולא ידעתי מה בא ללמדנו עכ"ל

ולקוצ"ד נראה דאין כאן קושייא דאיכא למימר מה שהתירו בפני שנים הוא דוקא דרך עראי בעלמא אבל אם ירצה הדיין לעשות חנות מלאכה בקביעות לעשות בה מלאכתו בצנעא אפשר אסור דלפעמים חיישינן שמא יזדמנו לפניו שלשה או יותר לכך הוצרך לכתוב דמותר ולא חיישינן שמא יזדמנו הרואים כמו שבאמת איכא סברת הרב יעב"ץ שכתב דאסור לעשות בצנעא הביא דבריו הרב זכו"ל שם וא"ך להכי איכווין הרב חיד"א לומר דמותר בצנעא והיינו ודאי אפילו דרך קבע ודו"ק

ש"ע ס"ה. אף בשליח ב"ד וכו' יש רשות וכו' עיין במהראנ"ח ז"ל הביאו הרב גוא"ל ז"ל סי"א והרב מ"ק בסימן זה דבזיון השליח בזיון ב"ד הוא ולכן אינו יכול הוא למחול ומחילתו אינה מחילה ומחויב הוא להגיד יעו"ש

שם ס"ה. אף בשליח ב"ד אסור לנהוג קלות ראש והמצערו יש רשות לבדי"ץ להכותו מכת מרדות והשליח נאמן כ"ב להעיד שביזה כדי לנדותו עכ"ל האי מצערו לאו במצערו שלא בעידן השליחות קא מיירי אלא דוקא בעידן שליחותיה דהא עיקר דין זה הוא מפרק קמא דקידושין די"ב דשם נאמר דרב הוה מנגיד אמאן דמצער שלוחא דרבנן ופירש"י דמצער שליח דרבנן שמזמינו לדין מפי הדיינים וזה קם עליו והכהו ע"כ הרי לך מפירש"י דבעידן שליחותיה דוקא והכסף משנה הביא לשון זה דרש"י ואח"כ הביא לשון הר"ן וז"ל הכסף משנה וכל המצער בפר"ק דקידושין די"ב ע"ב רב מנגיד אמאן דמצער שליח דרבנן פירש"י שמזמינו לדין וקם עליו והכהו. וכתב הר"ן ז"ל ולשון מצער לאו דוקא אלא אפילו מבזה אותו בפני אחרים ומביישו ע"כ הרי לך דגם הר"ן ז"ל מלשונו מוכח דמודה לפירש"י דבעידן שליחות קא מיירי אלא בא לחדש דקם עליו והכהו לאו דוקא אלא אפילו ביזהו בדברים

ואנא ההדיוט אוסיף נופך ואומר דהרב כסף משנה היה יכול להוכיח גם מדברי רש"י עצמו דלאו דוקא במכה השליח אלא אפילו במבזהו בדברים דהא בקידושין דפ"ע במעשה דרב יהודה בר יחזקאל דאמר ליה ר"ן מאי טעמא שמתיה מר לההוא גברא אמר ליה ציער שליחא דרבנן ופירש"י ציער ביזהו וחייב מלקות עכ"ל הרי רש"י עצמו פירש שם דציער היינו שביזהו בפה ולא בעינן הכאה א"ך מאי דנקט רש"י כאן הכאה לאו דוקא

ויש לי לחפש ולבדוק בהני ערי המערב שדייני ישראל כל אחד יושב ודן יחידי בבית מדרשו מה יהיה משפט של אותו השליח של אותו דיין אם ראוי לקרותו שליח ב"ד או לא הואיל ואין שלשה יושבין ואנן קי"ל דכל פחות משלשה לא מיקרו ב"ד וכמבואר לעיל ס"ג ס"א וס"ב יעו"ש ואמרתי אני בחפזי דלגבי דידן בערי המערב הואיל והדיין אינו יושב לדון על ידי כפייה אלא הקהל ממנים וסומכים אותו לישב יחידי לדון ולהורות הוי כקבלוהו עליהם וא"כ נכנס דבר זה במחלוקת הסמ"ע והש"ך בס"ג אם ההודאה לפניו קרויה הודאה ואינו יכול לחזור או לא דלדעת הסמ"ע שם ס"ג סק"ז ס"ל דהואיל וקבלוהו הוי כשלשה ב"ד ולדעת הש"ך שם סק"ח פליג עליו יעו"ש ואני בעוניי כבר כתבתי שם משם הרבנים דכוותיה דהסמ"ע נקטינן והבאתי דברי רבותינו הקדושים קדמוני פאס יע"א דכך נהגי וקבלו עליהם דהיינו כדברי הסמ"ע יעו"ש לעיל ס"ג וא"ך הואיל ואחשובינהו לב"ד אפילו להפקיע ממון מכ"ש למיחשב לשליח דידיה שליח ב"ד לנדות או להלקות למי שביזהו ואפילו הש"ך יודה הואיל ואין כאן הפקעת ממון

ואל תשבני דנימא אדרבא איפכא דאפילו הסמ"ע יודה דמאי דס"ל דהודאה מיקרייא הודאה היינו דוקא אם באו כבר לפניו וקבלוהו עליהם אזי אח"ך אינו יכול לחזור בטענתו הואיל ומשעה שבאו לפניו אחשבוהו ב"ד גמור וקבלוהו אבל זה שעדיין לא הלך כלל לתבוע לב"ד אלא הלך אצלו השליח לתבוע בעל דינו לפני הדיין והוא הפקיר נימא דמודה הסמ"ע דלא מיקרי אותו ב"ד דיין כדי לנדות על שלוחו שהרי הנתבע הזה עדיין לא הלך אליו ולא קבלו עליו כדי לומר עליו דזה שליח ב"ד

אלא דזה אינו דהתינח אם לא קבלו עליהם אותו הקהל לדיין ביחידי הוא דצריכים ליכנס בחילוק זה דאם כבר הלכו בשניהם או לא אבל בדייני הזמן שמעיקרא כל הקהל ממנים אותו עליהם הוי כאלו מיום הראשון הסמיכוהו לדון ולהורות כב"ד של שלש י"ץ ויש סייעתא לזה מהא דכתב מור"ם בסוף ס"ג וז"ל רשות שנותן המלך בזמן הזה אינו כלום ומיהו אם קבלוהו הקהל ע"פ כתב המלך יכול לדון ע"ך וכתב