פעמוני זהב חלק א טו

סי"ג שכתב וז"ל כבר מורינו הרב זלה"ה בפסק אחד האריך להוכיח דבסתם מוקמינן ליה אדינא עד שתהיה תקנה מפורסמת ומנהג פשוט וכתב שם דאדרבא במחנה אלהים זה נהגו תמיד במכירת שום קרקע מהקהל לעשות הדבר בפירסום במעמד החכמים וטובי העיר שהוא התיקון שהזכיר מהרי"ט ז"ל בתשובותיו משמע דבלא פרסום מעמידין הדבר על דין תורה ואין דנין בדייני אותה העיר יעו"ש באורך ועוד דבנ"ד אפילו אלו היתה תקנה מפורסמת ע"י דייני העיר לא מהני מטעם דוקא בדבר שהוא שוה לכל נפש והנאתו כעם ככהן משא"ך בכהאי גוונא שאינו נוגע אלא אל הפרט שהיא המתנה שיזכו בה הת"ח ועטרותיהם בראשיהם הם הבדי"ץ פשיטא דבכל אופן אין דנין בדייני אותה העיר בדבר שיש להם צד הנאה מיוחדת וזה דבר ברור אמת ויציב על פי הדין והסברא עכ"ל יעו"ש ודו"ק

שם סי"ב. כל דבר וכו' יכולין קצת להסתלק וכו' עיין בס' מ"ק סוס"ז דאם יש דיינים אחרים לא מהני סילוק יעו"ש: סימן ח

ש"ע ס"א. וכל דיין המתמנה בשביל כסף וזהב אסור לעמוד ולא עוד אלא מצוה לזלזל בו ועיין לעיל סוף ס"ג ע"כ הנה מה שכתב מור"ם ועיין לעיל סוס"ג ודאי דנתכוון לומר דמה שאמר כאן מר"ן כל דיין המתמנה בשביל כסף אשור היינו אפילו יהיה חכם גדול אפילו הכי אסור וכמו שכתב שם מור"ם ז"ל בס"ג וז"ל וי"א דאם גמיר וסביר מהני ליה רשות המלך או השר הממונה בעירו דזהו בכלל דינא דמלכותא להושיב דיינים ושופטים מי שירצה ומ"מ מי שעושה זה בלי רשות הקהל מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין עכ"ל הרי לפניך דאפילו בגמיר וסביר הואיל והוא אינו מרשות הקהל אלא בא בכח מפאת שנתן ממון למלך או לשר הרי זה אסור א"ך לזה נתכוון מור"ם כאן לומר עיין לעיל ס"ג וכן ראיתי להרב מאמר קדישין בסימן זה סק"ב וז"ל אם נתן ממון כדי שיתמנה אפילו הוא גדול טפי משאר גדולים בחכמה אסור לעמוד לפניו ב"ח וכנה"ג עכ"ל שוב ראיתי להרב דמש"א שכתב כן בפשיטות דכוונת מור"ם הוא כמש"ל והוכיח ג"כ כן מדברי הסמ"ע שכתב כאן סק"א דוא"ו לחלק לומר דאם הוא אינו הגון אפילו הוא חכם אסור להעמידו וא"ך ג"ך זה שהועמד בחוזקה על ידי ממון אינו הגון זהו תכלית דבריו יעו"ש אבל ראיתי להרב באה"ג שאדרבא כתב וז"ל בסק"ב כת' הב"ח דנראה דר"ל דאינו חכם בחכמת התורה אבל אם הוא חכם בחכמת התורה אפע"פ שיש גדולים ממנו בעיר אין בזה איסור עכ"ל והנה לכאורה יש תמיהא רבא דהרב מאמר קדישין כתב משם הב"ח דאסור להעמיד דיין הבא בשביל כסף אפי' הוא חכם גדול והרב באה"ג כתב להפך ג"ך משם הב"ח וא"כ נראה דדברי הב"ח סתראי אלא ודאי שני דינים דבר הרב"ח דאם הוא חכם ובשביל עושרו העמידו אותו אפילו יהיו בעיר גדולים ממנו ליכא איסורא והן הם הדברים שכתב באה"ג אבל אם הם לא העמידוהו אלא הוא נתן ממון לעמוד עליהם אפילו יהיה הוא גדול שבכולן הוא אסור והן הם הדברים שרמז מור"ם כאן עיין סוס"ג והן הם הדברים שכתב הרב מאמר קדישין משם הב"ח וכנה"ג והן הם הדברים שכתב הרב דמש"א ונסתייע מדבריהם הסמ"ע כמש"ל וא"ך כל אחד על מקומו יבא בשלום והוזקקתי לזה כי לא נמצא בידי ספר הב"ח לידע הדברים על בוריין

שוב ראיתי להרב גוא"ל ז"ל שכתב משם הב"ח וז"ל וכל דיין שמתמנה בשביל כסף או זהב אסור היינו שנתן מתנות כדי להתמנות דיין ודיין שמינוהו בשביל עושרו לבד ואינו חכם עוברים על משום לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב אבל אם הוא חכם ועשיר אפע"פ שיש גדולים ממנו אין כאן איסור עכ"ל הרי מבורר מדברי הרב"ח שיש חילוק בחכם שמינוהו הקהל בשביל עושרו לאם נתן מתנות כדי להתמנות והן הם הדברים שכתבתי בעוניי וק"ל

ש"ע ס"ב. צריכים הדיינים לישב בעטיפה וכו' ז"ל השל"ה העטיפה אינה נוהגת בזמנינו עתה אך ראיתי לרבי כשישב בדין היה מתעטף בבגד עליון שבו היה הולך לבהכ"נ יעו"ש וכתב הרב זכול"א אות ד' וז"ל וכן שמענו שנהג הרב הגדול מהרי"ד זלה"ה עכ"ל

ש"ע ס"ג. דרך החכמים הראשונים בורחים מלהתמנות ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמותו ושאם ימנע עצמו תתקלקל השורה ואעפ"ך לא היו יושבין בדין עד שהיו מכבידין עליהם העם והזקנים ע"ך. ראיתי להטו"ז שהקשה מלשון הרמב"ם זה דאמר ואפע"ך לא היו יושבין עד שהיו מכבידין עליהם העם והזקנים ומפצירין בהם מהא דאיתא בפרק עשרה יוחסין דף ע"ו אושפזכניה דרב אדא גיורא הוה מנצי עם רב ביבי מר אמר עבדי שררא דמתא ומר אמר אנא עבידנא. ועשה רב שלום ביניהם ע"ש וא"ך איך עבר רב ביבי על דברי חכמים דדבר הרמב"ם והוה ליה להמתין על הפצרה ותירץ ונראה לי דדוקא במקום שיודיע שיפצירו בו אחר שימנע עצמו אז ימתין משא"ך שם היה הגר רודף אחר השררה עכ"ל ואנא בריה קלה לא ידעתי למה לא תירץ דשאני התם לא הוה רודף רב ביבי על הדיינות אלא על שררא דמתא בדברים שאינם נוגעים לדין תורה וכמו שמצינו שם לפי הפשרה שעשו ביניהם ואמרו להם הילכך רב ביבי דגברא רבא לעיין במילי דשמייא ומר לעיין במילי דמתא ופירש"י במילי דשמייא גבאי צדקה ובקיצותיה ובחלקותיה וסדר מתורגמנין ומפטירין ומילי דמתא ושאר צורכי צבור לדברי הרשות לטורזייא לכורא פתייא לאיגלי גפא עכ"ל וא"כ הואיל ופירש"י שם דמילי דשמייא לאו בדיינות קא מיירי א"ך הכי הו"ל לחלק דהרמב"ם דאמר צריך לברוח עד שיפצירו בו היינו בסמיכת הדיינים קא מיירי דכתב מר"ן דהא עיקר הדין של הרמב"ן הוא ממעשה דרבי זירא דהוה מיטמר מלמסמך יעו"ש בב"י סימן זה

גם לא ידעתי למה הרב טו"ז קבע קושייתו על רב ביבי דוקא ולא הקשה גם על אושפזכניה דרב אדא דהוה חולק עם רב ביבי על השררה דהא גם