פעמוני זהב חלק א קנו

דינייהו כדין קרקע גמור וכמ"ש לעיל בסק"ז יעו"ש בדברי הטור והרב"י ששם מבואר דמטל' ששעבדם אג"ק הדר דינם כדין קרקע וא"כ ודאי דמהנייא התראתו וכן ג"כ מבורר מדברי הרב רבינו יעב"ץ זלה"ה הבאתי דבריו לעיל בסימן ס' שכתב וז"ל ראובן יש לו שטר נגד שמעון ושמעון הכין נדונייא לבתו להשיאה ללוי ובא ראובן והתרה בחתן קודם כניסתו לחופה שהרי החפצים כבר נשתעבדו לו הדין עם ראובן כיון שהודיע לחתן קודם שיזכה וכיון שהתרה בו הוי קונה שעבוד אחרים ואין לך גזל גדול מזה ולפיכך לא יחרוך רמיה צדו ולא תעשינה ידיו תושיה וצריך להחזיר וכך אנו דנים וכך ראיתי לרבותי שהיו דנים עכ"ל מדבריו אלו נראה דבשטר שיש בו שעבוד מיירי מלשונו שכתב שהרי החפצים נשתעבדו לו וכו' ופסק דהואיל והתרה יכול לטרוף וא"כ צדקו דברי הרב משי"ש ז"ל כדעת הרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ ורבותיו זיע"א

הן אמת דדעת הרב פת"ש בס' ק"ד לא כן הוא שהרי שם בס' ק"ד סק"ב הביא משם הרב חוו"ת יאי"ר שנשאל וכו' ולבסוף כתב וז"ל אך מה שבא שמעון לטרוף בכתיבת יד מפני שהראה אותו והתרה בלוקח אין בדבריו כלום דאפילו בא המלוה ע"פ או בכת"י הנכתב בנאמנות וערער והתרה בלוקח ולא חש הלוקח וקנאו אין לו עליו כלום אחר שאמרו רז"ל מלוה ע"פ אינו גובה מהלקוחות לא פלוג עכל"ה הרי דדבריו אלו הוא הפך פסק הרבנים הנז"ל עכ"ז אנן בדידן אין לנו אלא דברי רבותינו שבמערב הן מצד דהם רוב מניין ורוב בניין הן מצד שהעיד הרב רבינו יעב"ץ ז"ל שכך דנו רבותיו וכך הם דנים ובעקבותיהם אנחנו הולכים ודו"ק

שם. ואפילו התרה וכו' אין המלוה טורף וכו' נראה פשוט דהגם דאין המלוה יכול לטרוף אם עבר ומכר לו הלוה עכ"פ יכול הוא לעכב בב"ד על המוכר שלא ימכור במקום דאיכא חשש פסידא למלוה ובההיא דאהע"ז שכתב מור"ם בס' צ"א דיכולים לעכב על הנשואין על האשה עד שתפרע לבע"ח יעו"ש ועיין מה שהביאתי לעיל בס"ס על דברי הש"ך דסק"ה יעו"ש מה שהבאתי משם הרב הגדול רב המרבי"ץ ז"ל ועיין ג"כ מ"ש מור"ם לעיל בסקי"א סי"ג ועיין מש"ל בסק"ד ס"א וק"ל

שם. ואם נתנם במתנת ש"מ המלוה טורף וכו' ולענין אם זה הטורף חייב לישבע כדין טורף או לא עיין בס' גושפנק'א דמלכ'א דף ע"ג ששם פסק דדין מקבל הוא כדין יורש וכמו דמהני נאמנות לגבי יורשין כן מהני לגבי מקבל וחכמי תלמסאן חולקין עליו יעו"ש שדחה דבריהם וק"ל

סמ"ע סקי"ב. יכתוב הקניתי וכו' אבל כשאנו מוחזקין בו דלית ליה וכו' עיין להרב מש"ה מערכת אל"ף אות ב' שהאריך הרחיב בדינים אלו לגבי מקומות שכותבין דהקנה לו אגב ארבע אמות שיש לו בארץ ישראל יעו"ש שאסף איש טהור להקת הפוסקים רבו כמו רבו דס"ל לא מהני. וכוותיהו העלה לדינא אך מצד מנהגא קיים הדבר מדין סטומתא דקנייא יעו"ש: סימן קי"ד

ש"ע ס"ג. אם רצה הלוקח וכו' ראיתי להעתיק כאן מה שנשאלתי מידיד רב אחאי הרב מר דיינא הוא כמוהר"י בירדוגו נר"ו יאיר וז"ל לקראת ואחיהו"ד ואחיר"ם ממשפחת רם אור ישראל וקדושו נזר אלהיו על ראשו הרב המובהק הדו"מ סבד"פ כמוהר"ר המלאך רפאל אנקאווא יאריך ימים וכו' הן עתה הוצרכתי לכתוב לכת"ר להאיר עיני במה שנתקשיתי בדברי מר"ן ומה שיישבתי בדוחק הנה מר"ן כתב בסקי"ד ס"ג אם קנה שתי שדות וכו' ואם רצה המלוה וקבלה במאתים אין הלוקח חוזר וגובה מן המוכר אלא מאה ע"כ מלשון זה נראה ברור שאף אם המלוה יתן בעדם מאה וחמשים ורוצה לגבות מן השדה האחרת החמשים אפילו הכי יוכל הלוקח לומר או תקבל השדה הא' בכל המאתים או תקבל מאתים זוז ותסתלק וכשלא ירצה המלוה לקבלה במאתים ויצטרך הלוקח ליתן לו מאתים זוז הוא חוזר וגובה כל המאתים מן הלוה ואף דבזה מטי פסידא ללוה דאם המלוה יקבל השדה א' במאה וחמשים ויגבה מן השדה הנשארת חמשים לא יוכל הלוקח לחזור ולגבות מן הלוה כ"א מאה וחמשים שהרי השדה ראשונה אינה שוה כי אם מאה והלוקח הוא שחביבה עליו ליתן בה ק"ן וממילא ירויח הלוה חמשים אפילו הכי שומעין ללוקח

וכן נראה ג"כ מדברי מר"ן שם ס"ו שכתב אם בע"ח והלוקח באים להוסיף כל אחד על חבירו נותנים השדה לאותו שמוסיף יותר אם התוספ' הוא עד כנגד כל החוב אבל אם הלוקח רוצה להוסיף מעט על שומת ב"ד ולא יהיה כל החוב פרוע אין שומעין לו נראה מדבריו דמיירי בשני חלוקות ומר"ן השוה דיניהם יחד שוה בשוה, חלוקה ראשונה מיירי כגון שלקח הלוקח השדה במאה ונשומא ג"כ במאה והמלוה נושא מאתים ורוצה המלוה לקבלה בשומתה שהיא מאה והלוקח רוצה ליתן בעדה מאה וחמשים אין שומעין ללוקח דקא מכוון לתועלתו שהרי לסוף הוא יחזור ויגבה מן הלוה ק"ן והמלוה יחזור ויגבה עוד מן הלוה חמשים ולא מצי לסלקו כי אם יתן לו מאתים שמסלקו בכל החוב ולא נשאר עליו כי אם בע"ח אחד שהוא הלוקח מסך מאתים חלוקה השנית כגון אם המלוה רוצה לקבלה במאה וחמשים והלוקח רוצה לקבלה במאה ושמונים דגם בזה אין שומעין ואדרבא זה מכ"ש מחלוקה ראשונה דבזה אם היה שומעין להלוקח לקבל במאה ושמונים לא הוה שום רווחא להלוה דהלוקח יחזור ויגבה ק"פ והמלוה יחזור ויגבה עשרים מהלוה אבל אם יקבלה המלוה במאה וחמשים לא יוכל הלוקח לגבות מן הלוה כי אם מאה, דוקא כמו שנשומה וממילה ירווח הלוה חמשים אבל אם יתן הלוקח למלוה מאתים שנושא בהלוה יכול לסלקו אף דבזה מטי פסידא להלוה ובאמת דבר זה תמוה דלמה באמת לא חשו חז"ל לפסידא דלוה ונימא דאף הלוקח יתן בעדה מאתים מ"מ אחר