פעמוני זהב חלק א קנד

שכתב במערכת יו"ד אות כ"ד שבא לפניהם מעשה זה שכתב וז"ל ונהירנא כד הווינא טליא בבית דינו של שם עט"ר דין אבא למלכא ועמו שר האל"ף אלוף מגדיאל דן ידין וסיעתא דשמיא זיע"א ובא מעשה לפניהם וכו' ודנתי לפניהם בדין זה בזה האופן והענין כי הרגיל פה מתא יע"א שמי שמשכן קרקע חבירו בעד מאה גרושי"ש יזכא בי"ב גורושי"ש לשנה פירות קרקע אמנם לא יבצר מאחריות המתרגשות לבוא מבעלי גוף הקרקע או מפולת וכו' אי לזאת שהראוי הוא שנעריך המאה גרושי"ש ששה גרושי"ש למאה מדי שנה בשנה ומעתה יתום ששנותיו י"ב שנה ועדיין חסר הוא שנה אחת לזמן הפירעון שמחויב לפרוע יניח המלוה מחובו לערך ששה למאה ומי שעדיין צריך שתי שנים יניח שנים עשר למאה וכן על זה הדרך ויטבו הדברים בעיניהם ונמנו ואמרו יישר. וכן נעשה מעשה ומאז והלאה כך היו דנים והולכים ומי יבוא אחרי המלכים האלה וכך נאה לנו להורות ותועלת גדולה הוא ליתומים עכל"ה בקיצור וא"כ גם אנן לנו יש לחפש במהות ריוח שמרויחים היתומים כל עיר לפי עניינו וליזיל בהו על הדרך והפשר שעשה הרב ודו"ק

ש"ע ס"ד. קטנים שצוה וכו' יורש גדול שנתן נכסי מורישו לקטן וכו' עיין להרב חכמ"ת שלמ"ה שהקשה על דברי מר"ן אלו וז"ל נכתב בצדו דברי המחבר לכאורה צ"ע שסותרין למ"ש בהלכות נחלות שאם אמר תבכור איני נוטל פי שנים וכו' ונ"מ שאם שאר אחים קטנים אין ב"ד יכול לגבות וכו' ולפי טעם הסמ"ע אין לחלק כלל עכ"ל ועיין עליו שהניח בקושיא לפי דברי הסמ"ע ולי איש צעיר תמיהא לי על קושיא זו דהא שם בהלכות נחלות סימן רע"ח שם בס"י כך נמצא כתוב בדברי מר"ן וז"ל יצא עליהם שטר חוב בכור פורע בו פ"ש ואם אינו רוצה ליטול פ"ש ולא לפרוע פ"ש רשאי ונפקא מינה וכו' וכתב שם הסמ"ע סקכ"ז וז"ל כבר כתבתי הטעם בס"ח משום דמתנה קרי רחמנא ועד דמטי לידו לא הוה שלו משא"כ מחלק כשיטתו דאינו יכול לסלקו בלשון אינו רוצה או אי אפשי אלא בלשון הפקר גמור ע"כ וא"כ מאי קשה ליה למר מהכא דהכא איירי ביורש שנתן לאחיו נכסי מורישו דהיינו חלק הפשיטות דמשעה שמת אביו זכה אפילו עדיין לא מטה לידו וא"כ מעמדינן להו בחזקת היורש הגדול וגובה בעל חוב ממנו ולא כתב מר"ן דינו שם בהלכות נחלות אלא בחלק הבכורה דוקא ומחלק הפשיטות לא אמר כלום ופשוט הוא דחלק הבכורה הואיל ולא רצה לקבלה א"כ זכו מעיקרא בה שאר יורשין ואם היה קטן משאר יורשין ודאי דלא יגבה מאותו חלק הבכורה דמה לי הוא מה לי שאר חלקם שירשו וא"כ הואיל והם קטנים אין גובים מהם ודו"ק

ועיין בס' תור"ת חס"ד סקנ"ג שפסק בדין יורש שיצאו על אביו חובות ולא יש ממה לגבות ממה שהניח אביו זולת חובות שהניח המוריש שיש לו על אחרים והיורש אינו רוצה לעמוד ולגבות חובות שנושא אביו כדי לפרוע החובות שעל אביו ועל זה כתב הרב שמחויב היורש להטפל חיוב גמור לגבות חובות אביו כדי לפרוע על אביו והטעם כמ"ש הטו"ר ח"מ סק"ז ז"ל מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן וכופין אותם בכך כמו שכופין לאביהם ואפע"פ שחלק בין הניח להם אביהם אחריות נכסים להניח להם מטלטלים שבמטלטלים אין כופין זהו לדין הגמרא כמ"ש שם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח מן התורה אבל בתר תקנת הגאונים אין חלוק בין מטלטלי למקרקעי כמ"ש שם סי"ג וכן הסכימו כל הפוסקים והרמב"ם פי"א מהלכות מלו"ל באופן שאין בזה פקפוק כלל שראוי לכוף ליתומים לפרוע חוב אביהם ממטלטלי כקרקע וממלוה שהניח אביהם כמ"ש שם סי"ו וכיון דכן הוא ראוי לכוף ליורש שיעשה סדר ואופן מכל הבא מידו שיגבה חובות אביו שהן ביד הערלים כדי לפרוע חוב אביו כמו שהיה אביו מחויב לעשות וכמו שנראה מדברי הטו"ר שכתב וכופין אותן כמו שכופין את אביהן וכמו שאביו לא היה יכול להתרשל עצמו ולטרוח בכל כוחו ואונו וב"ד כופין אותו אם יסרב על זה כמו כן בנו הקם במקומו כמוהו ואם בסבתו ומחמת עצלותו יופקע זה החוב ראוי לדמותו למזיק שעבודו של חבירו או מוחל שטרו שהוא חייב מדינא דגרמי כמו שזה הוא ברור ופשוט לכל ואם לחשך אדם ע"ז ממ"ש הטו"ל ח"מ סי' רל"ח ז"ל כתב הר"י הלוי דוקא בחלק הבכורה שהיא מתנה אבל בחלק הפשיטות אינו יכול לסלק עצמו ולומר לבעלי חובות הנה הנכסים לפניכם איני רוצה ליירש כלום ולו לפרוע כלום אלא כופין אותו להטפל בדבר וכמו שהמוריש אינו יכול לסלק עצמו גם היורש אינו יכול לסלק עצמו עד והראב"ד כתב דאפילו בחלק פשיטות אי אמר איני רוצה בירושה ולא אפרע חובותיו אין כופין אותו וכו' הא קמן דאיכא פלוגתא דרבוותא אי מצי יורש טעין איני רוצה לירש כלום ולא לפרוע כלום שלדעת הר"י הלוי לא מצי טעין הכי ולדעת הראב"ד טענתיה טענה וא"כ לכאורה נראה דמצי לומר קי"ל כהראב"ד ואיני יורש ואיני משלם אמנם כד מעינינן שפיר אשכחינן דלאו מילתא היא דבנדו"ד כו"ע מודו דעד כאן לא נחלקו הני רבוותא אי מצי למימר איני יורש ואיני פורע אלא כשיש שם נכסים שיכולים ב"ד לפרוע מהם לב"ח וכמו שנראה ממ"ש הנה הנכסים לפניכם איני רוצה לירש באופן דאין כאן פסידא לבע"ח דסוף סוף הוא גובה חובו ע"י ב"ד וגם מדברי הרשב"א שכתב על דברי הר"י הלוי ז"ל מתבאר זה יותר שכתב אבל לדידן אין כופין בשוטין אלא בהורדת נכסים ע"כ באופן דלדברי כולם אין שם פסידא לבע"ח אבל בנדו"ד שע"י טענתו הוא מפקיע לבע"ח חובו פשיטא דלדברי הכל כופין אותו כמו שהיו כופין לאביו על כך אלה היו דברי הרב תור"ת חס"ד ועיין עליו שם מה שדחה לדברי בעל גדול"י תרומ"ה במה שדקדק מדברי הטו"ר דסק"ו דכתב מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם וכופין אותם דהן או אביהן שוין ואלו בס' רע"ח לא נחלק על מה שהביא בשם הרשב"א והתם במקרקעי עסקינן דקאי על דברי הר"י הלוי ונתרעם על הרב"י שלא הרגיש בזה וכו' יעו"ע מה שמיישב שם ואינו ענין לדידן להאריך בו יעו"ש

ש"ך סקט"ו. וכן קטן וכו' אבל המדקדק היטב בתוס' וכו' עיין להרב כו"ס הישועו"ת בחדושיו לבב"ק דף קי"ב ששם באמת השוה דברי התוס' דבב"ק לדבריהם דשום היתומים דגם