פעמוני זהב חלק א קנג

ולענין חזקה זאת דכתב מר"ן אם היא מוחזקת עיין ג"כ בס' משחד"ר בנמוקי מהרמ"א זלה"ה בסי"א בתוך התשובה שנסתפק אי בעינן שתהיה מוחזקת בידו שלש שנים ואוכל פירותיה כדין שאר חזקות או הכוונה דאם מוחזק לאכול פירותיה אפילו כל שהוא. ומסיק דלא בעינן כלל חזקת שלש שנים דהואיל ועקר הטעם דהואיל וראינו אותו אוכל פירות הוא ראיה ששטרו אמת א"כ לאיזה ענין צריך שלש שנים בכל דהוא סגי יעו"ש מדברי מהרמ"א אלו ג"כ נראה דלא קפיד כי אם על אכילת פירות ולא בעי דר ודו"ק

ש"ע סט"ו. מלוה או יורשיו וכו' וטענו אמר לנו אבא וכו' עיין במור"ם סימן זה ס"א דשם פסק אפילו לא תהיה המלוה בשטר אלא אפילו מלוה ע"פ ויש עדים שלוה אך עכ"פ בין כאן ובין שם כתב הסמ"ע דוקא טען ברי יעו"ש דאם לא טען ברי הגם שאמר תחילה לא היו דברים מעולם אפילו יביא עדים אח"כ במלוה ע"פ יש לנו לטעון שמא פרעו אח"כ ולא יטול כלום ובמלוה בשטר נזקיקוהו למלוה לישבע וליטול או לבניו אם מת מלוה בחיי לוה

וראיתי בספר אחר כת"י קדמון שכתב משם מהרשד"ם כעין זה דהיינו מלוה שהוציא כתב יד הלוה על היורשים והיורשים טענו שאין זה כתב יד של אביהם כלל ואח"כ קיימו המלוה אפילו הכי טענינן להו שמא פרוע הוא ודו"ק

ש"ע סט"ז. יורש קטן וכו' לפי שאין מקבלין וכו' עיין לעיל בס"ג דשם ציינתי דאנן בני מערבא דמנהגינו הוא לגבות מיתומים קטנים עכ"פ בענין אי מקבלין עדות על היתומים היא במחלוקת שנויה יעו"ש נר' דבנדו"ז דמסיק בו מר"ן שהיתומים מוציאין שטר והלוה מוציא שובר נלע"ד דאפילו מאן דסבר דמקבלין עדות על הקטנים הוי בכלל התקנה עכ"ף בכאן יודה דאין מקבלין דזיל בתר טעמא למה מקבלין הוא כדי שלא תהי' נעיל' דלת בפני לוין ובכאן לא יוצד' אותו הטע' ודו"ק

והגם שיש להקשות על דין זה דפסק הש"ע כאן דאין מקבלין עדות להוציא השטר מיד היתומים על זה יש להקשות מהא דפסק לקמן בס' ק"י ס"ו דקרקע שהיתה בחזקת קטנים וכו' עיין בס' משחד"ר בנמוקי מהרש"א שיישב שם כל זה יעו"ע

ועיין עוד שם מדין קבלת עדות לקיים שטר על היתומים דמסיק למסקנא דדינא על פי דעת מר"ן הדין הוא שיכולים לקיים יעו"ש ובאמת כן מפורש מן הש"ע סק"י ס"ד ע"ש בדברי הסמ"ע סקי"א ובש"ע שם ס"ו ודו"ק אך לא כתב יד בזה אין מקיימין ובודאי נעלם ממנו דברי הסמ"ע בס' ק"י סקי"ח ועיין שם בבאה"ט ועיין בקצו"ה ובס' פת"ש ודו"ק

ועיין עוד שם מדין צוואה שהדין הוא שיכולים לקיים אותה בפני האפוטרפוס יעו"ש ועיין בסק"י ס"ט ושם ודו"ק: סימן ק"ט

ש"ע ס"א. כשבאים למכור מנכסי היתומים וכו' עיין להרב משח"ד בנמוקי מהרש"א ז"ל ששם האריך אם דין זה הוא ביתומים קטנים לבד או ה"ה גדולים ודעתו הוא דלא שנא ועיין שם שהביא דברי המבי"ט דמחלק דוקא בקטנים אבל גדולים לא ואיהו ז"ל דחה דבריו יעויין שם עליו ודו"ק

ש"ע ס"ג. ב"ד שמכרו וכו' עיין להרב הנז' שם שהוכיח שהוא הדין אפוטרופוס שבא למכור בנכסי היתומים צריך כל מאי דצריכי ב"ד יעו"ש

שם. שאינם צריכים הכרזה וכו' עיין להרשב"א בכתובות דף ק' ע"ב דבמקום שאין צריך הכרזה אפילו הכרזה יום אחד לא בעינן יעו"ש: סימן ק"י

ש"ע ס"א. כבר נתבאר וכו' ואפילו היו בו כל תנאים שבעולם וכו' עיין להרב משחד"ר בנמוקי מהר"ם ז"ל שכתב דלאו דוקא כל תנאי שבעולם אלא דוקא תנאים שאפילו נכתבו עדיין יש לחוש שמא פרעו כגון אם כתב שלא יבטלנו שובר או עדים עדיין יש לחוש להודאה או למחילה או לשובר בכת"י דמהני אבל אם יתנה תנאי מפורש דכל זמן שלא נקרע השטר או נכתב הפירעון על גבו אפילו יוציא הלוה כל מין בטול שבעולם לא מהני גבי השטר ויהיה השטר בתוקפו עומד בזה ודאי מהני לגבות בו מיתומים קטנים יעו"ש ותמיהא לי דגם בענין זה יש לנו לחוש שמא בעל השטר שהוא המלוה ביטל התנאי שבשטר וא"כ ניחוש שמא יש ביד הלוה שטר הודאת המלוה שנפרע ושהודה שביטל אותו תנאי שכתוב אצלו בשטר שכל זמן שהשטר עדיין קיים יהיה בתוקפו וכו' ואולי דהרב הנז' ס"ל דזו חששא רחוקה היא או יש לומר דכוונת הרב היא דגם אופן זה היה בכלל התנאי דהיינו התנה עליו שאפילו יוציא הלוה שטר או עדים שביטל התנאי יהיה בטל אצל השטר ויהיה בתוקפו כל זמן שהוא קיים ועיין להש"ך סק"ז שכתב כדברי הרב הנז' ע"ע ודו"ק

שם במור"ם. וכן אם ראו ב"ד וכו' עיין להרב דמש"א שכתב הוא הדין שטר עיסקא שנותנין הרווחים בכל חדש יעו"ש ועיין להש"ך סק"ג שכתב וז"ל והוא הדין אם יש קנס על הפירעון כ"כ הרב מהראנ"ח עכ"ל מכאן נראה דמי שנתחייב לפרוע לזמן פלוני ואי לא יפרע ביום פלוני יהיה מחויב קנס ומת בתוך הזמן ולא פרעו היתומים בזמנו יהיו חייבים לפרוע הקנס ועדיין צ"ל ישוב בזה שוב בא לידי ספר חכמ"ת שלמ"ה וראיתי לו מ"ש על זה ע"ע ריש סימן זה ודו"ק

והנה בענין מ"ש מור"ם שאם המלוה רוצה לוותר ולמחול הרשות ביד ב"ד עיין למור"ם ג"כ בסוף סימן זה שכתב עוד כן יעו"ע והנה מדברי מור"ם לא נתן שיעור בכמה יהיה הוותר והנלע"ד דסמך בזה דהכול יהיה לפי ראות עיני הדיינים וראיתי להעתיק מה שראיתי להרב הגדול בעל משכנו"ת הרועי"ם