פעמוני זהב חלק א קנב

ארוך טעמו ונימוקו עמו ודו"ק

ודע דאפילו על פסק זה שכתבנו משם הרב הרשב"ץ דאם היה כתוב נאמנות על קו"ר וכו' יכול הוא לטעון שהמקבל הודה לו וכו' דוקא אם היה הנותן חי וטוען כן בברי אבל אם מת הנותן והניח השטר לא טענינן ליורשים דילמא אי הוה אבוהון חי היה טוען שהמקבל הודה שהיה ריוח. זה לא טענינן אפילו נגד המקבל עצמו אפילו בעודו חי והילך לשון הרב הגדול רב אד"א זלה"ה בס' מעי"ן גני"ם דף קל"ו ע"ב וז"ל שטר עסקא שיש בו נאמנות לבעל העיסקא אפילו ע"ח הפיקדון בכל ענין ומת בעל העיסקא והניח יתומים קטנים דיין אחד טעה בדין זה וסבר דכה"ג נמי טענינן ליתמי שאם היה אבוהון קיים היה נאמן לומר שיודע שלא נאנסו וזה שבוש גדול דמה שאמרו טענינן ליתמי היינו לאפטורי וכו' ולא להוציא דמספיקא לא מפקינן ממונא וגדולה מזו כתב הרא"ש דזמנין אפילו לאפטורי לא טענינן ליתמי בסע"א גבי אם האמין המלוה ללוה דאם מת הלוה חייבים היורשים לפרוע ולא טענינן ליהו שמא פרע אפע"ג דאי הוה חי היה נאמן וכו' ואפילו מאן דפליג התם הטעם הוא משום דהוי לאפטורי אבל להוציא ח"ו לא טענינן להו שמא להוציא ממון מחזקת בעליו זה ודאי שיבוש מפורסם יעו"ש

ש"ע סי"א. בד"א שיורשי המלוה וכו' כשמת מלוה ואח"כ וכו' יש לספוקי לע"ד אם באופן מתו שניהן לוה והמלוה בבת אחת באיזה מציאות שמתו בנקודה אחת מהו הדין ונלע"ד דבני המלוה גובים מיורשי הלוה והוי זה בכלל הבו דלא לוסיף עלה וראיה לזה ממה שראיתי מתרצים פסקי מר"ן דספ"ד ס"ה עם פסק דסק"ח סי"ד שהקשו המפרשים ומתרצים דההיא דספ"ד איירי שעמד אביהם בדין ונתחייב שבועה ובס' ק"ח מיירי דלא הועמד בדין כלל דעדיין לא נתבררה עליו השבועה יעו"ש דמחלקי בכך וא"כ לפי חלוק זה הרי נתברר לך דלא אמרינן אין אדם מוריש אלא כשתהיה השבועה מבוררת וא"כ בכאן שמתו בבת אחת מכ"ש הוא דאינם נשבעין והחידוש הוא אפילו לפי מה שדחה הסמ"ע חלוק זה וס"ל לפי האמת דמאי דקי"ל דאין אדם מוריש שבועה לבניו הוא אפילו לא עמד בדין יעו"ש בסימן זה ובספ"ד עכ"פ דוקא כשמת לוה תחילה הוא דאמרינן דמשעת מיתה הוקבעה השבועה על המלוה וא"כ כשמת קרינן בו אין אדם מש"ל אבל אם מתו גם שניהם יחד דלא הוקבעה בשום זמן שבועה על המלוה בזה לא יש כאן כלל שום ירושת שבועה לבני המלוה ולא יש כאן כי אם ירושת ממון ופשוט ודו"ק

ובענין אם יש ספק אם המלוה מת תחילה או אם הלוה מת תחילה ולא נתברר הדבר זה הדין נסתפק בו הרב בעל מש"ה במער' אל"ף אות ס"ה שבא לפניו פסק זה והעלה דבני המלוה גובים מבני הלוה דהואיל ודרב ושמואל הבו דלא לוסיף עלה בכל דהוא דחינן לה הואיל ואינה אלא לחומרא יעו"ש באורך

ראיתי להרב בעל שע"ר שלמ"ה בס' ל"ח שנסתפק בראובן שהיה לו שטר על שמעון ומכרו ללוי ומת לוי הלוקח בחיי שניהם ואח"כ מת שמעון הלוה ואח"ך מת ראובן מי קרוי שמעון מת לוה בחיי מלוה שהוא ראובן המלוה או נימא דזה קרוי מת מלוה שהוא לוי הלוקח בחיי הלוה שהוא שמעון יעו"ש שהעלה דהלוקח הוא הקרוי מלוה וקרי כאן מת מלוה בחיי לוה וגובים בשטר זה בני הלוקח יעו"ש ועיין בהרב"י סימן זה בתשובת הרא"ש משם הרמב"ן ובהד"מ שם ודו"ק

ש"ע ס"ב. אם היה השטר משכונה והיה אביהן מוחזק בה וכו' עיין להרב תוש"י סקל"ד שפירש דהאי מוחזקת היינו באוכל פירות אבל אם אינו מוחזק לאכול פירותיה אפילו עשאה לו אפותיקי מפורש אינו גובה מן היורשים כי אם בשבועה דוקא ואפילו במוחזקת זה לאכול פירותיה דפסק מר"ן דגובה בלי שבועה היינו דוקא מן היורשים הוא דגובה בלי שבועה אבל לגבי ב"ח לא מהני ליה מה שהיא מוחזקת בידו אלא פסק דצריך לישבע דמילתא בטעמא דהואיל המוקדם שנשבע הוא משום דחיישינן לקנוניא א"כ הוא הדין אפילו אוכל פירות יש לחוש שמא מניחו לאכול פירות משום קנוניא לרמות הב"ח יעו"ש ועיין במשחד"ר ז"ל בנמוקי מהרש"א בס' זה סי"א דשם ג"כ פסק כדעת הרב יואל ה' דבעינן שתהיה מוחזקת לפירות ועיין להרב בי"ת יאוד"א ז"ל בס' מ"ב דשם מביא משם רבו דעדיפא מזה דספוקי מספקא ליה בדין משכנתא בנכייתא אפילו לגבי מת לוה בחיי מלוה אי בעינן שיהיה דר בה ומוחזק לאכול פירות דבעינן תרתי או אפילו בהחזיק לאכול פירות די יעו"ש שמכח הספק בא בפושרין יעו"ש וכן ראיתי להרה"ג מו"ז המלאך רפאל ביבאס זלה"ה בפסק אחד שלו הובא בס' כר"ח להרב מו"ד זלה"ה בח"א חיור"ד סכ"ה שכתב וזל"ה נראה דלא כתב מר"ן אלא אם אביהם מוחזק בה והכוונה שהוא דר ואפילו אם אוכל פירות ולא דר בה לא מיקרי מוחזק וכמ"ש להדייא הרב כנה"ג ספ"ב הגהו"ט אות ט"ו עכל"ה הן אמת דשם ראיתי להרב מו"ד זלה"ה שחלק עליו וסבירא ליה דבאכילת פירות לחוד הוי קרוי מוחזק יעו"ש לעד"ן דראיות שהביא דברי הרב מו"ז זלה"ה אינם מוכרחות דיש לחלק בין מכר לחוב דמשכונה ופשוט יעויין בדבריו והן אמת דמדברי הרב יוא"ל זלה"ה האמור לעיל כ"כ נראה דלא שקיל וטרי אלא בהחזיק לאכול פירות ואינו מזכיר בדבריו דר אפילו הכי אין ממנו ראיה לומר דס"ל דבאכילת פירות לחוד סגי דזה לא יתכן דהא בתחילת דבריו שם הביא דברי רב כנה"ג הנז"ל וסיים עליהם וז"ל הרי להדייא מפורש דדוקא בהיה דר ומחזיק לאכול פירות הוא דלא בעי שבועה לסברא זו שהיא סברת הראב"ד שפסק מר"ן ז"ל כוותיה וכו' וא"כ הרי ס"ל דלדעת מר"ן דפסק כהראב"ד תרתי בעי וא"כ מאי דהוי שקיל וטרי ולא נקט בדבריו כי אם אכילת פירות משום דבמעשה דידיה שנשאל עליו לא היה אלא אפותיקי מפורש ולא היה שם אפי' אכילת פירות לכך נקט שם אכילת פירות לחוד דהיתה כוונתו דהואיל ואפילו אכילת פירות לא היתה לא נכנס אותו דין אליבא דכו"ע בדין משכנתא מוחזקת ודו"ק אך באמת דברי הרב משחד"ר לא הזכיר בדבריו דר כלל ומיחזי מדבריו דהעיקר הוא אכילת פירות ועיין בס' ויאמ"ר יצח"ק סמ"ז ועיין בס' ברי"ת אבו"ת דף קכ"ז ע"ב וכל זה הוא הפך דברי הרב שע"ר שלמ"ה בס' כ"ח שהביא כל להקת הפוסקים ופלפל בדבריהם ודעתו היא דכל שהיא משועבדת מוחזקת קרויה יעו"ע: