פעמוני זהב חלק א קנא

סרב נגד הב"ד ולא רצה לפרוע אינו נאמן אח"כ לומר שפרע אם לא בעדים ע"ש שהאריך ועיין סו"ס ע"ט ע"כ והרב פת"ש סק"ב הביא מחלוקת היכא שהדין אינו ידוע כמ"ש בס' קנ"ז סי"א וקנ"ח ס"ח ושע"ה ס"ט משם שע"ר המשפ"ט יעו"ש מ"ש לפי שיטת הפוסקים יעו"ש

ועיין להרב מהריט"ץ ז"ל סטו"ב דאסור לטעון שקר בשביל היתומים יעו"ש וכן הוא בהרב"י סר"ץ והגם דראיתי למור"ם בסימן ק"ו ס"ה דשם כתב וז"ל י"א דממנין לעולם אפוטר' בין שיש ממש בטענותיו או לא אולי יתפשר עמו לטובת היתומים יעו"ש וכתב שם הסמ"ע סקט"ז דמה שאומר בין יש ממש בטענותיו וכו' על הפוטר' קאי יעו"ש וא"כ מחזי דזה סותר לדברי הרב מהריט"ץ הנז' הרי מצאנו להרב פת"ש שם סק"ד שכתב משם הרב פמ"א זלה"ה דלאו למימרא שרשות ביד אפוטרו' לטעון שקר אלא דקמ"ל אף שטוען מילתא דלא שכיחא ואין ממש בטענותיו שיכול להתברר שלא כדבריו מ"מ אבל בדבר שידוע לאפוטר' שהוא שקר בודאי שאינו רשאי לטעון וכמ"ש הסמ"ע סר"ן סקל"ו והובאו בס' ק"ח בסמ"ע ס"ד יעו"ש וא"כ דברי מהריט"ץ שרירים וקיימים לדינא וק"ל

במור"ם. מיהו אם טענו היתומים וכו' עיין להרב החבי"ב בס' בע"י חי"י ס"ל דשם מבואר דאיהו ס"ל דאפילו טען היורש בירור דאביו לא לוה והדר באו עדים אנן טענין ליהו שמא אח"כ פרע יעו"ש ותמיהא לי על הרב איך לא זכר שם בדבריו סברא זאת דכתב מור"ם שהיא סברת ב"ת והטו"ר סל"ג יעו"ש ועיין מ"ש לקמן סט"ו וק"ל

ש"ע ס"ג. אין נפרעים מיורשים קטנים וכו' עיין להגוא"ל ז"ל סימן זה סק"ז שכתב משם המבי"ט דאם המעות הם כדי החוב או יותר מעט אין מניחים אותם ביד הקטנים לאכול הנכסים אלא מניחים אותם ביד האפיטרו' יעו"ש וכן ראיתי להסמ"ע בס' כ"ח סקנ"ב שכתב כן בפשיטות דאם היה החוב ברור מעכבין עליהם שלא לאכול המעות יעו"ש ואנן בדידן לא נפקא בזה דאנן בני מערבא אנו הולכים בזה אחר תקנה שתקנו לנו רבותינו המגורשים בזה וזה קצור התקנה של שנת ש"ה ז"ל שיגבה המלוה כל חובו בשטר אפילו מיתומים קטנים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ע"כ

ובענין אנן דגרירי אחר התקנה מהו הדין אי מקבלין עדות על יתומים קטנים. בזה יש מחלוקת אם הוא בכלל התקנה או לו עיין בקיצור התקנות שסידר הרב כמוהרפ"ב זלה"ה השייכים לחושן המשפט ודו"ק

ש"ע ס"ד. הוציא על וכו' עיין מחלוקת גדולה בדין זה בין רבני הדור בדורם ה"ה כמוהר"י ברדוגו זלה"ה וסיעת מרחמוהי ובין כמוהר"י ן' וואליד זלה"ה אם טענינן ליתמי נאנסו כסברת הרי"ף והרמב"ן ושאר פוסקים דכתב מר"ן י"א שטוענים להם וכו' או תפסינן כסתמא דמר"ן כדקי"ל בכל מקום יעויין באורך בסוף ספר קו"ל יעק"ב להרב הנז' בפסקים שבסוף הספר אשר קרא אותם בשם הלכת"א למשיחא יעו"ש דברי שני הכתות ועיין ג"כ ספר וי"ץ סג"ל ולענין הלכתא שמעתי מפי הרב המופלג מוהר"ר יוסף בירדוגו ז"ל שבאותו הדור נמנו וגמרו ועשו מעשה כמהר"י בירדוגו זלה"ה דלא טענינן נאנסו כסתמא דמר"ן

ודע דאפי' טענת הפסד דהיא מילתא דשכיחא יותר מט' נאנסו ראיתי להרבנים מוהר"ר יעב"ץ ומהר"ם בירדוגו ז"ל כתבו וז"ל ולענין טענ' הפסד אפע"ג דאיהו אלו טען הפסדתי הוה נאמן ונשבע ומנכה עד כדי חלק הפיקדון אנן לא טענינן ליתמי דאי ס"ד דטענינן ליהו טענת הפסד כי היכי דטענינן ליהו טענת חזרה אי הכי אמאי אצטריכו הפוסקים לטענת נאנסו וקמפלגי אי טענין נאנסו או לא והאיכא טענת הפסד דשייכא לעולם וא"כ לעולם לא משכחת לה שיתחייבו היתומים בחלק הפיקדון ובמאי קמיפלגי גם למה אישתמיטייהו לפוסקים טענת הפסד דעדיפא ולא בא זכרונה בדבריהם אלא ודאי דהפסד ונאנסו שקולים הם ויבואו שניהן וכו' וכו' יעו"ש בס' ת"י שהאריכו בלשונם והסכימו דשוים הם כל זה הוא מדברי הרבנים מוהר"ר יעב"ץ והמשב"ר אבל רבני מראק"ס כמוהר"י ן' סעדון ומוהר"א ן' מאמאן זלה"ה פליגי וס"ל דטענת הפסד היא מילתא דשכיחא וטענינן והסכים עמהם הרב כמוהר"א אזולאי זלה"ה אבל רבני אגאדיר ה"ה כמוהרר"ך ן' מלכא ומוהרר"י גדליה הסכימו לדעת מוהר"ר יעב"ץ והמשבי"ר הנז"ל

וכל מחלוקת זה אינה אלא לגבי הקרן אבל לגבי הריוח ראיתי להרבנים מוהר"ר יעב"ץ והמשבי"ר דס"ל דאפילו יש עדים שהרויח המתעסק ורוצה המלוה להוציא ממנו הריוח בזה אפילו לדעת סתמא דמר"ן טענינן נאנסו מעות הריוח או הפסיד כנגדו ואבד הריוח ההוא בענין רע וכמו שמבואר מדבריהם לקמן

ולענין הריוח שנהגו לעשות בשטרי עסקות בזמנינו לתת לו סך עסקא ומתנה עמו שאם ירצה לשלם בידו סך כו"ך בכל חדש מחל לו במותר הריוח וכו' או בשטר עסקא סתם שצריך לתת לו החשבון לפי מה שהושוואו כיצד תהיה חלוקתם לעת פרידת השותפ' ומת הלוה ועתה המלוה טוען על היורשים לפרוע לו קרן וריוח ראיתי בספר פסקים כת"י ששם עלו שבטים כמה גדולי עולם ה"ה הרב מוהר"ר יעב"ץ ומוהריב"ע והמשבי"ר ורבני סאלי יע"א ה"ה מוהר"י הצרפתי ומוהר"ש קארו זלה"ה ורבני מראקי'ס ורבני אגאדיר יע"א שכולם נתנבאו בסגנון אחד דפטורים היורשים מן הריוח וז"ל וכל זה אמרנו לענין קרן אך לענין הריוח ודאי טענין ליתמי שמא לא הרויח כלום ואת"ל הרויח שמא ראשון ראשון שהיה מרויח היה מגביהו לבעל העיסקא ולא נשאר בידו כלום והן אמת שהאלמנה צריכה לקבל חר"ס שאינה יודעת שנשאר כלום מהריוח ביד בעלה וכן אם יש יתומים גדולים יקבלו חר"ס ג"כ ותו לא מידי עכ"ל וכן ראיתי להרב חת"ם סופ"ר סקל"ו דשם ג"כ פסיק ותני דאין היורשים משלמים מן הריוח כלום

אך ראיתי בס' הנחמד כר"ם חמ"ר בס' קפ"ט ששם פסק ארוך שהעתיק הרב מוהרש"ץ משם מו"ז הרשב"ץ זלה"ה דאם היה כתוב בשטר עסקא שהאמין המקבל עסקא לנותן על הקו"ר ומכ"ש אם היה כתוב בו על הקו"ר וגם כתוב עכ"ע שט"ז ופרעונו ומת המקבל ובא המלוה וטען שהמקבל הודה שהרויח ותובע הריוח שהדין עמו ויטול הריוח שאמר הודה לו בלי שום שבועה אחר שיקבל חר"ס שכן הודה לו יעו"ש פסק