פעמוני זהב חלק א קנ

למוקדם יעו"ש והגם דהסמ"ע כבר הוקשה לו פסקי מרן אהדדי דהתם סתם דחייב המאוחר לשלם וכאן תני הדבר במחלוקת ותרץ דיש לחלק ביניהם יעו"ש וא"כ לפי דבריו יש לנו לפסוק כדינא דסיק"ד דמאוחר הוי מזיק ויש לנו לפסוק כי"א בתרא שהביא כאן דהיורש לא הוי מזיק דשאני זה מזה עכ"ז הרי הש"ך כתב דאין שום חלוק כלל בין יורשים לבע"ח המאוחר וכתב דכפסק מר"ן דסק"ד נקטינן יעויין כל זה בדבריו סק"ח א"כ הואיל ומצינו להש"ך פסיק ותני דכפסק דסיק"ד נקטינן ואפילו הסמ"ע עצמו שכתב דיש לחלק ולא הכריע אם נקטינן כי"א קמא או כי"א בתרא אלא נתן טעם למה תני כאן הדבר במחלוקת ושם סתם. על זה כתב אולי יש ליישב וא"כ הואיל ולא גילה דעתו כמאן נקטינן ומצאנו להש"ך פסיק ותני כי"א קמא מדבריו לא נזוז

ואל תקשה דסו"ס אנן בדידן הרי מסור בידינו דכי"א בתרא אזלינן יש ליישב ולומר הני מילי היכא דלא סתם במקום אחר כסברת י"א קמא אבל היכא דמצינו דבמקום אחר פסק כי"א קמא בסתם דבריו ודאי דכאותו סתם נקטינן דהא כלל זה מעקרו אם סברת מר"ן לפסוק כי"א בתרא במחלוקת שנויה מכ"ש אם יהיה מר"ן סותם במקום אחר בסתם כסברת י"א קמא ודאי דכוותיה נקטינן וראיה לדברי ממה שמצינו שפסק מר"ן בס' פ"ב ס"ח בשם י"א וי"א וכתב שם מר"ן דכי"א בתרא מסתברא יעו"ש ואותו דין עצמו חזר וכתבו בס' צ"ב ס"ט ומאי דהביא בשם י"א קמא בס' פ"ב הביאו בס' צ"ב בסתם דבריהם ומאי דהביא בס' פ"ב בשם י"א בתרא הביאו בס' צ"ב בשם י"א אחר סתם דבריו וכתב הש"ך בס' צ"ב סקי"ד דכסברת הי"א שהביא בס' צ"ב נקטינן דכן כתב המחבר עצמו דכהאי יש אומרים הוא האמת כמ"ש בס' פ"ב דהכי מסתברא דון מינה דבמקום דלא גילה דעתו כהאי נדו"ד דכאן בס' ק"ז כתב י"א וי"א ובס' ק"ד סתם דבריו כסברת י"א קמא ודאי דהכי נקטינן וא"כ זכינו להבין פסק רבינו יעב"ץ ז"ל דודאי דעתו הוא דאין חלוק בין יורשים לבע"ח וכסברת הש"ך וכוותיה דסתמא דמר"ן דסק"ד נקטינן דכופין היתומים לשלם דמי הקרקע ומטלטלין ששעבדם דינם כקרקע. זה מה שנלע"ד כעת ולכשאפנה אשנה ודו"ק ועיין בפת"ש סו"ס זה דנראה להפך ואדרבא כדברי הסמ"ע נקטינן אכן בעובדא שבא לפנינו סמכנו על מורינו הרב יעב"ץ ז"ל ודוק

ש"ע ס"ו. היה על אביהם חוב וכו' ראיתי לרבינו הטור שכתב בלשון זה סי"ח וז"ל היה על אביהם חוב של מנה והניח קרקע שוה חמשים זוז ובא בע"ח וטרפו ונתנו לו היורשים חמשים זוז סתם ולקחה ממנו יכול לחזור ולטורפו בשביל חמשים זוז הנשארים אלא א"כ פירשו אלו החמשים זוז שאנו נותנים לך הם בשביל הקרקע ששוה חמשים זוז ע"כ ומר"ן בבד"ה תמה עליו למה רבינו הטו"ר כתב כן דין זה הואיל ואין נהוג לפי מה שפסק איהו עצמו בתחילת הסימן דהאידנא גובין ממטלטלין דיתמי לפי תקנת הגאונים וא"כ ממה נפשך אי לא הניח מטלט' א"כ אפילו פרעו בסתם אינו יכול לטרוף דליכא למימר דמשום מצוה הרעיה הואיל ולא הניח מטלטלים ואי בהניח מטל' מיירי א"כ למה אם פירשו אינו יכול לחזור ולטרוף הרי אותם מטל' היה יכול לגבותם יעו"ש בדבריו שהניח בתימא ואני הפעוט הואיל ותורה היא אמרתי אהנה בתורת אל מה שנלע"ד דהטור מיירי לפי מה שהכריע הוא לעיל בדעת רבינו האי דאם הניח להם אביהם קרקע ומכרוהו חייבים לשלם הדמים ואם הניח להם מטל' ומכרום אינם חייבים לשלם דמיהם יעו"ש וא"כ בכאן הטור מיירי אחר תקנת הגאונים נמי ומיירי שמכרו המטל' דפטורים מן הדין לשלם אכן חיובא דמצוה עדיין רמי עלייהו הואיל ואביהם הניח להם מטל' מצוה עליהם לפרוע חוב אביהם ואפילו כבר מכרו עדיין המצוה מוטלת עליהם ובהכי איירי כאן ולכך אם פרעו סתם אמרינן משום מצוה פרעו ואם פירשו דלאו משום מצוה אלא בשביל הקרקע אינו יכול לטרוף והדברים ברורים ובזה נמי נסתלקה תמיהת הש"ך בסק"ט על דברי הסמ"ע דסקי"ח דמשמע ממנו דאם הניח מטלטלים נמי ופירש דבשביל הקרקע נתן לו אינו יכול לחזור ולטרוף יעי"ש דיש לפרש דגם הסמ"ע נמי מיירי בהניח מטל' ומכרם וכמ"ש לדעת הטו"ר ודו"ק אחרי זמן רב זכיתי לספר פת"ש וראיתי לו מ"ש משם הגמ"ר ויש רמז בדבריו למ"ש וששתי ודו"ק: סימן ק"ח

ש"ע ס"א. מלוה ע"פ וכו' וצוה בחוליו וכו' ודאי בעינן שיהיה ידוע שלא פרע לו אחר הצוואה ועיין בש"ך סו"ס רנ"ו יעו"ש

שם דאנן טענין להו שמא פרע אבוהון וכו' עיין להרב כנה"ג הובאו דבריו בס' מאמ"ר קדישי"ן סק"א דלא טענינן להו ליתמי טענה דלא היה יכול אבוהון למיטען אלא במיגו יע"ש אכן הש"ך בס' ס"ט סקכ"ו מסיק שם דטענינן להו אפילו מה דלא הוה אבוהון מצי למיטען אלא במיגו יעו"ש וכן היא דעת מר"ן דפסק כאן בס"ד דטענין להו החזרתי במיגו דנאנסו שהיה אבוהון טוען ואבוהון עצמו לא היה נאמן אלא ע"י מיגו ודו"ק

ועיין להרב מש"ה אות יו"ד סכ"ב שכתב משם מוהר"ש גאון ז"ל דטענה דלא היה אביהם נאמן עליה אלא בעדים לא טענינן ליהו ונימא אלו היה אביהם חי היה מביא ראיה יעו"ש

וכתב כנה"ג מי שיש בידו נכסי יתומים ומת לא טענינן ליורשים שמא פרע אביהם וכו' עיין מסגר"ת השולח"ן סק"ח סקל"א וכנה"ג סק"ח יהיב טעמא שקרוב הדבר לומר דאפילו אי הוה אבוהון קיים והיה טוען שפרעו שמא לא היה מאמינים אותו בלי ראיה דפירעון יתומים לא שייך אלא בב"ד וצריך שיושב ב"ד על כך לתת חשבון לפניהם ואפילו אם ת"ל אי הוה טעין איהו הוה נאמן מ"מ לא טענינן ליהו ליורשים יעו"ש

שם. אלא באחד משלשה וכו' ראיתי להרב דמש"א ז"ל שכתב וז"ל ומבואר לקמן סקנ"ז ס"ח שאם