פעמוני זהב חלק א קמט

שם הסמ"ע וכתב דהרא"ש ס"ל דוקא אם הוציא שטר מקוים דהגם דקי"ל דמקיימין שטר שלא בפני בע"ח הני מלי אם אינו גובה בו אבל במקום שגובה בו לא דתרי קולי לא עבדינן יעו"ש וא"כ זכינו להאי דינא שבא ליפרע שלא בפניו בעינן עד שיהיה מקוים מטעמא דהרא"ש דתרי קולי לא עבדינן והגם דדין זה הוא מהרמב"ם וכבר כתב הסמ"ע דהרמב"ם ס"ל דאפילו הוציא שטר שאינו מקוים וא"כ משמע דיכול לקיים אפילו במקום ליפרע כההיא דקטן הרי יש לומר דלא אמר כן הרמב"ם ופסקו מר"ן שם אלא בקטן שנתן לו היורש הגדול דנסתלקא חששת צררי וכמ"ש הסמ"ע שם ולא נשאר לנו אלא חדא קולא דאין מקבלין עדות שלא בפניו אבל בכאן שיש שני קולות חדא דמקבלין שלא בפניו שנית דגובין שלא בפניו ויש לחוש שמא יש ללוה שובר בזה נימא דגם הרמב"ם יודה להרא"ש דאין מקיימין שלא בפניו וגובין זהו מה שנלע"ד לכאורה אך הדרי בי ממ"ש מר"ן שם בסק"י ס"ו דכתב אבל אם הוציא שטר מקוים שהיא לקוחה בידו הרי זה מקיים השטר וכו' א"כ מזה יש ללמוד במי שבא ליפרע שלא בפני לוה בשטר שאינו מקוים יכול לקיימו דהא גם שם בדינא דסק"י ס"ו יש שני רעותות שמקיימין את השטר ומוציאין מן הקטן וכתב שם הסמ"ע סקי"ז דהרמב"ם אזיל לשטתיה דס"ל דמקיימין השטר שלא בפני הקטן וכמ"ש לעיל ע"כ ובודאי מ"ש הסמ"ע שם וכמ"ש לעיל הוא קאי על מ"ש שם סקי"א דפליג הרמב"ם על הרא"ש יעו"ש וא"כ הרי השוה הסמ"ע אותו דין דס"ו עם אותו דין דס"ד וס"ל דלהרמב"ם בשניהם מקיימין וא"כ הואיל ומצינו להרמב"ם ס"ל באותו דין דסק"י ס"ו דמקיימין הגם דשם ג"כ יש רעותא ושמא כשיגדלו יביאו ראיה שחזר אביהם ולקחה עכ"ז מקיימין את השטר וא"כ ג"כ בדומה נמי הדין נותן לדעת הרמב"ם ז"ל מאריה דהאי דינא שאפילו הוציא שטר שאינו מקויים בדין הוא שיקיימנו ולמה נקט כאן הוציא שטר מקוים אפילו לא יהיה מקוים יקיימנו ויגבה בו הואיל ולהרמב"ם ס"ל שטר החתום בעדים כמי שנחקרה עדותם בדין א"כ מן הדין הגמור שיכולים לקיים השטר שלא בפניו דהם אמרו והם אמרו כמ"ש הסמ"ע בס' ק"י סקי"א א"כ ליכא שום ריעותא במה שמקיימין השטר שלא בפני בע"ד ולמה כתב כאן הוציא שטר מקוים וכו' לזה כתב הסמ"ע עיין במהראנ"ח וכל מה שכתבתי לך הוא דבר פשוט אלא להרחיב הדברים כאן נתכוונתי ודו"ק רפאל אנקאווא סי"ט הלכות גביית חוב מהיתומים. סימן ק"ז

מור"ם ס"ב. ראובן שהיה חייב וכו' מה ששייך לדין זה עיין בספר פח"ד יצח"ק מערכת למ"ד אות לוה שדעת הרב בנ"י אהר"ן כדעת הש"ך ועיין בספר מש"ה מערכת בי"ת אות ל"ג יעו"ש ועיין פח"ד יצח"ק מערכת בי"ת אות בע"ח מדין עברו היורשים וקברוהו מנכסיו ולא מצא בע"ח ממה לגבות יעו"ש ועיין בספר משחד"ר בחלק אהע"ז סקי"ח יעו"ש ועיין בסה"ק אשר קרית'י לי קרנ"י רא"ם סימן ס"ו ותרוה צמאונך וק"ל

סמ"ע סק"י. ראובן וכו' ואינו רוצה להאמין לבני המשפחה וכו' עיין להרב דמש"ק אליעזר שכתב דפירוש הסמ"ע הוא אמת וסיים על זה וכתב וז"ל ולי נראה עוד יותר דמיירי שידוע שיש כאן מעות רק שהיורשים רוצים להבריחם אחר הקבורה לכך יכול לעכב אבל אם אין אנו יודעים רק שהמלוה טוען בריא שהניח מעות למה נאמין למלוה ולא נאמין ליורשים בשבועה כי אולי האמת אתם שלא הניח כלום יעו"ש

סמ"ע סקט"ו. עיין בטו"ר שכתב שנראה דבמכרו מטלטלין לכו"ע אין הבע"ח וכו' זה כמה בא לידי מעשה ביתומים שמכרו מטלטלין שהניח אביהם ופסקתי דחייבים הם לשלם ממה שקבלו בהם מטעמא דבזמנינו זה כותבים בשט"ח שהלוה משעבד למלוה מטל' אג"ק וא"כ הדר דינייהו כדין הקרקע להשתעבד מן הדין ודקדקתי לי סברא זו מדברי הטו"ר והרב"י וכאשר דמיתי כן מצאתי בפסק אחד של הרב כמוה"ר יעב"ץ וסיעת מרחמוהי זיע"א שפסקו כך הגם ששם באותו פסק שם נזכר שהרב מהרמ"ב זלה"ה לא כך היה דעתו. אחר החיפוש מצאתי בספר פסקים כתיבת יד קדמון של מהרמ"ב זלה"ה עצמו והודה לדברי הרב יעב"ץ זלה"ה ועל זה סמכתי ופסקתי שצריכים היתומים לשלם למלוה דמי המטל' יעויין כל זה באורך בתשובתי סל"א

אך שם קצרתי ולא כתבתי מאי דהוה קשה לי לכאורה על אותו פסק לכן עתה באתי לכותבו כאן במקומו הנה שם כתבתי דהואיל ומשעבדין לו אג"ק הדר דינייהו להיות כקרקע להשתעבד מן הדין וכמ"ש הרב יעב"ץ וסיעת מרחמוהי זלה"ה והובאו דבריהם בס' כר"ח סק"ה יעו"ש ועל זה קשה לי דסוף סוף אפילו נניח כדברי הרב רבינו יעב"ץ זיע"א דעל ידי שעבוד הדר דינו לדין קרקע הרי אפילו קרקע עצמו אם עבר ומכרה למי שאין יכול להוציא מידו כגון לכותי היא מחלוקת רבינו האי והטור ורבינו הרא"ש יעו"ע בדברי רבינו הטור ומר"ן בש"ע הביא דבריהם כאן בשם י"א וי"א וכתב סברת הרא"ש ז"ל היא האחרונה דס"ל אם עברו ומכרו לגוי אין גובין מהם ואנן לפי הכלל המסור בידינו כי"א בתרא נקטינן וא"כ אפילו נחשוב למטל' אלו שנשתעבדו באגב דין קרקע אית להו הרי לפי סברת הרא"ש דהביא דבריו באחרונה ס"ל אין גובין אם מכרו לגוי וגם מטלטלין נמי שאין יכולים להוציא מיד הלוקח משום תק"ה לא יגבה מן היתומים

אלא נראה דהרבנים הנז' הרב יעב"ץ וחברוהי ס"ל דמר"ן דעתו לפסוק כסברת הטו"ר דצריכי היתומים לשלם מאי דתפסי בדמי הקרקע כדין מזיק שעבודו של חבירו וכמ"ש הש"ע עצמו בסק"ד ס"א בדין מאוחר שקדם וגבה ומכר לכותי דחייב לשלם