פעמוני זהב חלק א קמח

הוא דזה עדיף משכירות דסחורה חשבינן משעה שקנה אותה נכלל בה גם הריוח ונמצא כאלו מחייו באו לידו הכל ודו"ק: סימן ק"ה

ש"ע ס"א. אבל אפוטרופוס וכו' עיין להרב מש"ה אות אל"ף סע"ט שם כתב דהוא הדין האב שתפס בעד חוב בנו הקטן שנושא באחרים זכה לו יעו"ש

סמ"ע סק"ב. וכתב רי"ו נכ"ב ראובן וכו' זכה שמעון וכו' הגם דספר זה אינו בנמצא לפנינו לדעת הדבר על בוריו עכ"פ הרי הטעמים מפורשים בבאה"ג יעו"ש ואני ההדיוט נלע"ד דדברי רי"ו איירי בגוי שנתן ביד ישראל סתם להוליך לראובן או אמר לו לשון הולך או תן אבל אם אמר זכי מהני מהא דראיתי בבאה"ט סימן קכ"ה סק"א דשם כתב וז"ל ובעכו"ם דלאו בר שליחות הוא תן והולך לאו כזכי דמי מהר"א גאליקו בתשובה ועיין במבי"ט ח"א סקמ"ה עכ"ל וכן ראיתי להרב מש"ה אות זיין ס"ג דבגוי לא אמרינן תן והולך כזכי יעו"ש א"כ אתייא מבינייא מדבריהם מוכח דזכי אפילו בגוי מהני וא"כ גם אנן נעמיד דבר רי"ו היינו בדלא אמר הגוי זכי לראובן אבל באומר לו זכי לראובן זכה דבאומר זכי אין חלוק בין גוי לישראל דבאומר זכי לא מחשיב תופס לבע"ח דהוי כאלו התפיסו ביד המלוה עצמו וזכה דלא יוצדקו כל הנהו טעמים שכתב הבאה"ג משם רי"ו דהא אם באנו לדין אין שליחות לגוי הרי מדאמר לו זכי עשאו במקומו של המלוה ואם משום תופס לבע"ח זה ג"כ לא נכנס במקום שליח אלא הוי כמלוה עצמו אלא דעדיין צל"ע לפי הטעם שכתב אפשר קי"ל כר"ש דאמר ישראל במשיכה ולא עכו"ם במשיכה וכו' צל"ע דהואיל ובעד החוב שלו נטלו הרי כאלו עשה משיכה ומעות החוב שנושא בעכו"ם א"כ יש כאן משיכה ומעות ושליח זה הואיל ועשה משיכה והיו מעות החוב ביד העכו"ם הוי כאן משיכה ומעות דמעות החוב הוי כאלו נתן לו מעות עתה עם המשיכה וכמו שנראה מדברי הסמ"ע בס' קצ"א סק"ה יעו"ש אלא הואיל וספר רי"ו אינו בידי לא ידעתי כוונתו וכתבתי זה לזכירה בעלמא לכשיזדמן בעה"י ודו"ק

ודע דכל זה הוא בעכו"ם שאמר לישראל להולך לישראל אחר אבל בישראל שאומר לישראל אחר להולך לעכו"ם ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן סו"ס קע"ו שכתב וז"ל ישראל ששלח מעות לפרוע חובות הגוים ביד ישראל חבירו אם הלך ופרע בהם לישראל אחר הוי פושע וממנו ג"כ נלמד שאין ב"ד יכולין לכוף השליח לפרוע בהם לישראל יעו"ש מכאן נראה דגוי בר זכייה הוא ומדאמר ראובן המשליח לישראל השליח לפרוע לו זכה הגוי ועיין בס' מש"ה שהניח הדבר בצ"ע ולי נראה דברי מאמ"ר קדישי"ן אלו פשוט הוא וק"ל

ש"ע ס"ב. מיגו דזכי לנפשיה זכי לחבריה וכו' הגם דנקט מר"ן לשון זה אל תטעה לומר שחזר בו ממ"ש בב"י דאם הוא נושא מאה ותפס מאה וחמשים דמהנייא תפיסתו אל תטעה לומר דמר"ן מדנקט כאן בקצר חזר לומר כדברי הסמ"ע דדוקא אם תפס שיעור מה שיכול הוא לזכות מצד חובו ולא יותר דכך מורה לשון זה של הש"ע אלא באמת הוא דמר"ן לא חזר בו כמו שנראה מדברי הסמ"ע ושאר מפרשי הש"ע דלא דקדקו לומר דמר"ן חזר בו מכח שכתב לשון זה ומאי דנקט כאן בש"ע לשון זה לישנא דרבינו הטור נקט שכתב מיגו דאי בעי וכו' והטור התם לא נקיט האי לישנא אלא משום דקאי על מאי דכתב לעיל דהיינו ששם כתב וז"ל אפע"פ שלא תפסם לצורך עצמו מיגו דאי בעי זכי לנפשיה ודו"ק

ש"ע ס"ג. אם הלוה אמר לאדם אחד זכה בחפץ זה לפלוני וכו' לאו דוקא בעינן שיזכה לו בחפץ עצמו דהיינו שיתנו לו בעיניה אלא הרי כתב הרב כנה"ג בסק"ד הגהות הטו"ר וז"ל לוה שמסר סחורה לשליח למוכרה ולתת המעות לב"ח אחד ובא בע"ח אחר ותפס אין תפיסתו תפיסה כיון שהלוה זיכה לשליח שיתן לאותו בע"ח הוי כאלו גבה וכן ראיתי להרב פח"ד יצח"ק ז"ל אות בע"ח דמי שנתן סחורה לשליח למוכרה ולתת לבעלי חוביו חלק כחלק אין אחד מהם יכול ליקח יותר ממה שזיכה לו המשליח ועיין ג"כ מזה בסמ"ע ספ"ג סק"ב ודו"ק

אך כל זה בלוה שנתן ביד השליח אבל בראובן שמת והוציאו קצת מטלטליו לעשות מיזא"ט כדי ליתן המעות לבע"ח מיוחד ובא איש אחד וקנה מן המיזא"ט ושוב בא בטענה שתפס מפני שהמת חייב לו עיין להרב זכו"ל ח"ב אות תי"ו שכתב וז"ל בנ"ד שלא מסרו ביד הבע"ח אלא הוא באמצע ובא אחר ותפס נראה דתפיסתו תפיסה עד כאן לשון הרב זכו"ל ובודאי דנפל איזה טעות בדפוס וכוונתו לומר דכל שלא נתן הלוה עצמו למיזא"ט שימכור ויתן לבע"ח לא זכה אותו בע"ח זהו כוונתו ודמי זה למ"ש בש"ע לעיל סק"ד ס"ד יעו"ש ודו"ק: סימן ק"ו

ש"ך סק"א. בשטר מקויים עיין בתשובת מהראנ"ח למה נקט מקויים וכו' כוונת הש"ך ז"ל דהוקשה לו דמדקאמר שטר מקוים משמע הא אם הוציאו אינו מקוים אין אומרים לו שיקיימנו ועל זה הוקשה מאי שנא לזה כתב עיין במהראנ"ח ולי ההדיוט היה נלע"ד לכאורה לומר דבדיוק נקט מקויים משום דדמי דין זה לדינא דכתב מר"ן בסק"י ס"ד וז"ל יורש גדול שנתן נכסי מורישו לקטן ויצא שט"ח על מורישו מורידים בע"ח לנכסיו עכ"ל וכתב שם הסמ"ע הגם דקי"ל דאין נזקקין לנכסי קטן הטעם הוא משום צררי וכאן דיורש הוא גדול ונתן לקטן הרי יוכל לברר וכו' ועוד הוסיף שם הסמ"ע וכתב דמר"ן דכתב הוציא שטר על מורישם דמורידים אותו לנכסי קטן הוא בין הוציא שטר מקוים או אינו מקוים דס"ל להרמב"ם דמקיימין השטר שלא בפני בע"ד יעו"ש ועוד הוסיף