פעמוני זהב חלק א קמז

דברי הסמ"ע אדרבא הרי חלק הנשאר הוא המשובח לכן פירש איהו דנקט מר"ן לשון זה הוא להיכא דהיה לו מעות ומטלטלים וקרקע דהדין הוא דחולקין המעות תחלה שהם עדיפי ממטלטלין וקרקע ואח"כ מטלטלים דניחא לימכר והם עדיפי מקרקע ואח"כ הנשאר שהוא הקרקע ובזה יבוא הכל שפיר אלה היו דבריו ע"ע ואנא בריא קלה אמינא במח"ר ממנ"ר דמאי דקשה ליה הואיל והלוה לא ישאר לו מאומה בידו למה האמצעי יטול הזבורית והאחרון יטול העדית הרי לא תקנו שיטול זבורית אלא לטובת הלוה אבל עכשיו שלא נשאר הנאה ללוה מה נשתנה ב"ח זה מזה וכו' מחילה רבה הרי בעל חוב עקר דינו אינו אלא בזבורית וכדי שלא תנעול דלת תקנו לו בבינונית ובמקום דליכא אלא עדית וזבורית אוקמוה אדינא ליטול זבורית וא"כ בכאן שיש בין הכל ת"ר בדין שיחלקו תחילה הבינונית שנשתעבד לכולם בשוה כתקנת חז"ל ואחר שילך לו בעל המנה וישארו בעל המאתים עדיין לו מנה ובעל השלש עדיין לו מאתים דין הוא שיטולו מנה לכל אחד מהמשועבד לזה ולזה תחילה דהיינו הזבורית דהואיל וכבר חלקו הבינונית ולא נשאר כי אם עדית וזבורית הן מדין תורה הן מתקנת חז"ל לא ישתלמו תחלה כי אם מן הזבורית וא"כ היאך נאמר שזה בעל המאתים יטול עם בעל השלש מאות בעדית שוה בשוה הרי מעולם לא זכה הבעל המאתים ליטול בעדית אם יכול להיות כל פרעונו הבינונית ומן הזבורית ומעולם עדית לא נשתעבד ולא נשתעבד לו בעדית כי אם לפי שיעור שיחסר לו אחר גביית בינונית וזבורית לא כן הבעל השלש מאות ודאי נשתעבד כנגד המאה היתירה על חביריו בעדית הואיל ואין כאן בין הכל כי אם ת"ר של קרקע וא"כ עדית שנשתעבד לבעל השלש מאות ולא נשתעבד מעולם לבעל המנה והמאתים כיצד יעלה על הדעת לומר שיטלו בו בשוה זה לא יתכן שיטלו מה שנשתעבד לחבירם ולא להם ובעל הסמ"ע הוא אמת ותורתו אמת ומה שנדחק הרב ממה שכתב מר"ן והמאה הנשאר וכו' דלשון הנשאר הוא הגרוע ולפי דברי הסמ"ע אדרבא חלק הנשאר הוא המשובח אחהמ"ר גם לזה לא ידעתי מה יענה במה שאמר הכתוב והי"ה המחנ"ה הנשא"ר לפליט"ה והתם ודאי היה לו המחנה האחרון חביב מן הראשון דכך אורח ארעא אחרון אחרון חביב וכך פירש"י שם וז"ל והיה המחנה הנשאר לפליטה על כרחו כי אלחם עמו וכו' ומסתמא ודאי משום חביבות מחנה האחרון מוכרח להלחם ופשוט הוא זהו מה שנלע"ד בבקשת מח"ר מאדוני דו"ק

ש"ע סי"א. בכל מקום שאנו אומרים בזה וכו' ישבע תחלה וכו' ראיתי להרה"ג משי"ש בח"א סימן רמ"ג שכתב דשנים מלוים במלוה ע"פ שבאו לגבות הגם שמן הדין היה נראה לו לכאורה דצריכי לישבע זה לזה אך לפי האמת הואיל ואין לכל אחד שטר שיש בו שעבוד לא הוי כל אחד כטורף שעבודו של חבירו אלא די בשבועת הלוה שנשבע כתקנת הגאונים זלה"ה ובכללה ישבע שכולם נושים בו והעיד שכך המנהג ודו"ק

שם. ישבע תחלה וכו' ואם האחרון או הלוקח האמין לטורף ולא הזקיקו לישבע עכ"ז יכול הוא זה הטורף לחזור על הלוה ליפרע ממנו ואין יכול הלוה לומר לו לא אפרע לך משום דלא היה לך למחול השבועה כ"כ הגוא"ל סע"א סקי"ד משם מהר"ם קזי"ס ז"ל ודו"ק

שם. מה שיש לכתוב כאן מענין אם מי שמחויב לישבע קדם ותפס ולא רצה לישבע עיין לעיל בסי' פ"ז סעיף יו"ד מ"ש שם יעו"ש

ש"ע סי"ג. מלוה בשטר ומלוה ע"פ מוקדמת וכו' עיין להרב יוא"ל זלה"ה בס' צ"ב שהאריך והעלה דמ"ש הסמ"ע בסקל"א דמיירי כששעבד נכסיו לכל אחד וכו' לא כתב כן אלא כדי לישב דברי הטו"ר דוקא אבל לדעת רבינו האי והרשב"א דס"ל דשעבודא דאורייתא לדידהו אפילו לא שעבד לכל אחד מלוה ע"פ מוקדמת היא קודמת יעו"ש וכתב עוד דגם מ"ש הש"ך סק"כ לפרש בדברי רב האי ז"ל דלא מיירי אלא בסתם מלוה בשטר אבל בשעבד לו נכסים בפירוש בשטר מודה רב האי דמלוה בשטר קודמת וכו' לא כ"כ לפרש דברי מר"ן כן אלא לחלוק עליו בסברת רב האי שסתם הדברים בכל מלוה בשטר המאוחרת אפילו יש בה שעבוד נכסים בפירוש מע"פ קודמת ס"ל להש"ך דלא כן הוא לדעתו בסברת רב האי אבל לדעת מר"ן בכל גוונא אית ליה מלוה ע"פ קודמת וגם הש"ך יודה בזה יע"ש וכן ג"כ ראיתי להרב זי"ע זלה"ה בסימן נ"א כך דעתו לפרש דברי מר"ן כמ"ש הרב יוא"ל ז"ל יעו"ש ודו"ק

ש"ע סט"ו. שנים שהלוו לכותי וכו' עיין מ"ש לעיל בסי' ס"א ס"ז מה שכתבתי שם ממה ששייך לכאן והן היום זימן ה' לידי ספר פתח"י תשוב"ה והאיר עיני אור בעד אור במ"ש כאן סקי"ג וראיתי שנתכוונתי לדינא במש"ל בדין עסקות ונהניתי תלי"ת ודוק

ש"ע סט"ז. לוה שאין לו ממה לפרוע וכו' מור"ם שהרי אין בע"ח נוטל בראוי וכו' עיין להרב מוהררי"ע ז"ל ח"א סנ"ג שכתב דלא קי"ל כדברי מור"ם אלא עקר הטעם מכח אבוה דאבא וכו' ותמיהא לי מילתא דהא מדקדוק דברי מר"ן שכתב וירש את מורישו והוריש לנו וכו' משמע דהטעם הוא משום שאינו נוטל בראוי וכמו שכתב הש"ך דמר"ן ודאי הכי הוא טעמו יעו"ע בסקכ"א אך היאך פסק דלא כמר"ן ולא נחה דעתי עד שאחר החיפוש ראיתי להרב מש"ה מערכת כא"ף אות ג' שהאריך הרחיב בענין זה ובסוף דבריו רמז לדברי מוהררי"ע ז"ל הנז' ותמה עליו כמ"ש והוא בעיקר הדין ס"ל דאינו נוטל בראוי יע"ש בדבריו וכן ראיתי להרב זי"ע סל"א דהכי פסיקא ליה דאינו נוטל בראוי ועיין בגושפנקא דמלכא סמ"ז ודו"ק

סמ"ע סקל"ה. שהרי אין בע"ח וכו' וכתב המרדכי פי"ב דמזה הטעם אין בע"ח גובה שכר פעולה וכו' ראיתי בס' כר"ח ח"א דף פ"ד ששם הביא מדברי הרדב"ז שמי שהיתה לו שותפות בסחורה בלי קרן ומת ונתהווה ריוח מאותו סחורה יכולים בע"ח לגבות ממנו ואין זה קרוי ראוי יעו"ש ופשוט בעיני דאפילו המרדכי בעל סברא זו יודה בזה דהסחורה עדיפא משכירות כפי הטעם המפורש שם בדברי הרדב"ז שכתב דכיון דקנה הסחורה בחייו זכה בה ובריוח שבא בחייו דרווחה ממילא אתי שהרי בע"ח הוא שקנה אותה וכו' לפי טעם זה פשוט