פעמוני זהב חלק א קמו

מאוחר מכל מקום דוקא אם הניח תביעתו בע"פ על פי עדים אבל אם כתב שטר עליה הגריע לדין קדימתו שהיה לו משעת התביעה ולא חשבינן לתביעתו כי אם משעת השטר והואיל ומן השטר אינו ניכר זמן לקדימתו וכמ"ש הסמ"ע סקכ"ד לכך דינם שוה יעו"ש ודוגמא קצת לזה החלוק תמצא בסמ"ע סט"ל סק"ב יעו"ש

ש"ע ס"ט. אם ב"ד וכו' אבל אם הלוה מכרו כדי לפרוע למיקד' בע"ח טורף מהלוק' ע"כ היינו דוקא אם מכרו ללוקח דעלמא אבל אם הלוה עצמו מכרו למלוה מוקדם אין יכול המאוחר לומר למוקדם משעת המכר נמחל שעבודך והרי הוא כמו שלקחת אותה במעות ושטר שלי מוקדם ממקחך ואטרוף אותה כי לגבי זה שעבודו קיים כאלו גבה אותה בב"ד וכן אם בא בע"ח מוקדם וטרף אותה ממנו חוזר וגובה משאר נכסי הלוה מזמן שטר חובו עכ"ל הרי"ו הובאו דבריו בהרב"י סק"ג יעו"ש ולע"ד דלא הוצרך רבינו ירוחם ז"ל להשמעינו דין זה אלא בדלא נמצא כתוב בשטר מכר שעשה לוה למוקדם שמכר זה נתהווה מפאת שט"ח שנושא בו מזמן פלוני דאם נמצא כתוב כן שמכר לו מפני חובו של זמן פלוני זה דבר פשוט שלא יפסיד דין קדימה וכמ"ש לעיל בס' מ"א הש"ך סק"ה על דין מי שנאבד שטר חובו וכתבו לו אחר יעו"ש דכתב שהוא מהגמרא יעו"ע וא"כ אם הוא כתוב כך שמכר זה מכח גביית שטרו היאך תיסק אדעתין לומר טענה זו המאוחר שטוען לומר הפסדת קדימתך אלא נראה אפילו לא היה כתוב כן בפירוש אלא אנן ידעינן מכח חובו מכר לו לא הפסיד קדימתו ועל דרך זה ג"כ יש לנו לפרש מ"ש הש"ע לעיל ס"ו וכל הקודם לגבות זכה וכו' דהתם אליבא דכו"ע אם הגבה אותה לו הלוה עצמו זכה הכי נמי הוא אפילו לא היה בשטר מכר מבורר שהוא מכח חוב שנושא בו עכ"ז כל שידעינן שמפאת חובו די ודו"ק

והן היום חפשתי ומצאתי או'ן לי בספר מש"ה מערכת מי"ם אות קפ"ג ששם כתב וז"ל ראובן משכן ביתו לשמעון בניסן וחזר ומכרה לו בתשרי וקרע שטר המשכונה ובא לוי לטרוף הקרקע משמעון הואיל ולוי הלוה לראובן בתמוז וזמן זה הוא מאוחר לזמן המשכונה וקודם לזמן המכר אלא שכבר נקרע שטר המשכונה ונמחל שעבודו הדין עם שמעון ולא טריף לוי מוהר"ם מטראני ח"א וכנה"ג סק"ד הגהו"ט אות ח' וכו' עכל"ה הרי מדברים אלו אפילו במקום שנמחל שעבוד הראשון איירי דהיינו שלא נזכר דהמכירה היתה מכח המשכונה איירי דאי הוה כתיבא פשיטא דלא הוי נמחל שעבוד הראשון אלא ודאי בדלא נזכר בשטר מכר שנתהווה מדמי המשכונה איירי ועכ"ז יהבי ליה רבנן דין קדימה לאותו שטר מכר

אלא דבעקר הדין ראיתי להרב מש"ה הנז' אחר שהביא דברי מהר"ם מטראני והרב כנה"ג סיים על דבריהם וכתב וז"ל וזכורני פעמים שלש בא מעשה כזה לפני מי שגדול בדורינו ומורינו גם הוא הרב חו"ק נתן זלה"ה ודן את הדין לתת הקדימה לבע"ח כיון שנקרע המשכונה ועדיין לא שאלתי את פה קדוש ועיין בשו"ת הרשב"ץ ז"ל ח"א סר"ה עכ"ל ואני בראותי זאת לא ידעתי מה כוונתו במה שכתב ועדיין לא שאלתי את פה קדוש אם כוונתו לומר דתמוהי קא מתמה עליו מכח דברי המבי"ט וכנה"ג וא"כ הואיל ולא נגלה טעמו ועינינו רואות דברי המבי"ט והחבי"ב. להם שומעין אך הואיל וסיים דבריו ועיין בשו"ת הרשב"ץ אזי ראיתי בספרו הנז' שפסק בפשיטות דאם נקרע שטר המשכונה ואין לפנינו כי אם שטר מכר לבד אבדה קדימתו ואם כתב שטר מכר ולא הזכיר בו שטר המשכונה אך הניח שטר המשכונה בידו קיים לא אבד קדימתו דודאי לא הניחו אלא לקדימה ולא נמחל לענין קדימה ע"ע וא"כ ודאי דמורו ז"ל על זה סמך וא"כ הואיל ורב אחרון חביב הכריע כסברת הרשב"ץ וגם הרב משה הביאה להלכה להם שומעין ועיין עוד מדינים אלו דכך הוא בהרשב"א הובא בב"י סימן זה סק"ד מחס"א יעו"ש ועיין מ"ש הש"ך ז"ל בס' פ"ו סקי"א יעו"ש ועיין להרב מוהרי"ע זלה"ה סקי"ט שכך פסיק ותני יעו"ש ודו"ק ועיין מש"ל בס' פ"ו ג"כ מזה ודו"ק והגם שכתבתי דבמקום שכתבו בשטר דמכר זה נתהווה משטר שזמנו זמן פלוני בזה לא הפסיד קדימתו כמו שיסדתי לעיל הדבר מסימן מ"א מדברי הש"ך סק"ה הנה כן הוא מנהג מימות הראשונים שאחר שכותבים שטר מכר או כותבים שטר חוב אחר במקום הראשון באים הסופרים בסוף השטר וכותבים הואלנו לבאר שמכר זה או חוב זה נתהווה מחוב שזמנו כו"ך וכדי שלא יפסיד דין קדימה וכו' כך ראינו וכך אנו נוהגים והן היום נגה אור ספר מוצ"ב ושם ראיתי בס' ק"ה דבדרך זה שאנחנו כותבים בסוף השטר לא מהני אלא צריך לכתוב בתחילת השטר ראה ראינו שטר ביד פלוני וזמנו יום פלוני ובכן בכח הסך הנז' הע"ע בקש"מ וכו' יעו"ש דאם לא היה בדרך זה לא מהני ודו"ק

ש"ע סיו"ד. שטרות שזמן כלם יום אחד וכו' ראיתי להרב עט"ר מו"ר זלה"ה בס' כר"ח סמ"א שנסתפק בבע"ח אחד שיש לו שנים או שלשה שטרות או יותר על לוה אחר כיצד יחלוק עם בע"ח אחרים אם על השטרות או על הגופות יעו"ש מה שפלפל והעלה דחולקים על מנין השטרות יעו"ש וברירה לי מלתיה דאשתמטתיה למנ"ר דברי הש"ך בסנ"ג סק"ב דמשם בארה דלפי השטרות חולקים יעו"ש ודו"ק

אחרי מופלג מ"מ יותר מעשר שנים זכיתי לספר פתח"י תשוב"ה וראיתי לו שגם מנ"ר כתב כמ"ש עטרו"ת דחולקים על השטרות וציין על הדין מדברי הש"ך הנז"ל ומדברי פוסקים אחרים יעו"ש ועיין בס' נה"מ מה שכתב לענין חלוקת כת"י ולענין חלוקת המטלטלים אפילו יהיו החובות בשטרות יעו"ש ודו"ק

סמ"ע סקכ"ח. נמצא שם ת"ר חולקין וכו' הא דלא אמר בקיצור דיטול וכו' עיין להרב משח"ד זלה"ה בנמוקי מהרש"א שדחה לדברי הסמ"ע אלו ואמר דלא אמרו בע"ח בבינונית ואם היה לו עדית וזבורית גובה מן הזבורית אלא להנאת הלוה אמרו כן אבל בכאן דלא ישאר כלום ביד הלוה כלל מה נשתנה הב"ח זה מזה שזה נוטל זבורית וזה העדית ועוד דחה דברי הסמ"ע מדקדוק דברי מר"ן דכתב והמאה הנשאר נותנים אותו לבעל השלש מאות דמלשון הנשאר דקאמר הוא משמע החלק הגרוע שנשאר שלא רצו בו הראשונים שמע מינה דהנשאר הוא גרוע ולפי