פעמוני זהב חלק א קמג

הוא המוחזק יעו"ש ומצינו להרב טו"ז בס"ט שדחה דברי הסמ"ע וקיים דברי מר"ן דהלוה הוא המוחזק ובסוף דבריו כתב וז"ל ואין להקשות ממה שכתב בס"י היכא ששמה לבעל חוב שיש פלוגתא בגמרא רב אחא ורבינא וקי"ל כדברי המיקל והיינו שהדין עם הלוקח הא לא קשה דשם יש ספק בעיקר החזרה שיחזיר השדה או לא בזה ודאי הדין עם הלוקח דלא יחזיר מה שאין כן כאן דהחזרה ודאי. רק ספק יש בתשלומין הוי ממש כההיא דלא יחפור עכ"ל מדברי הטו"ז אלו מבואר יוצא חלוק גדול בין הדין שפסק מר"ן דהלוה מוחזק לנדו"ד שהוא נכנס ג"כ במחלוקת אם חייב להחזיר או לא בזה ודאי דהמלוה הוא המוחזק ויכול לומר קי"ל

גם יש לי ראיה מפורשת מדברי מור"ם עצמו בס' קע"א סנ"ד דשם פסק דכל מקום שיש מחלוקת הפוסקים אם יש דינא דבר מצרא או לא. הלוקח מקרי מוחזק ואין המצרן יכול לסלקו יעו"ש והנה ידוע דטעם עיקר דינא דבר מצרא הוא משום ועשית הישר והטוב אבל המקח שלקח הלוקח הוי קנין מדאורייתא לא כן משום ועשית הישר והטוב אינו אלא אסמכתא דרבנן לכך הוי הלוקח מוחזק וא"כ ממנו נלמד לנדו"ד נמי דהמקח הוא קנין מדאורייתא ומה דחייבו אותו למלוה לאהדורי השומא אינו אלא מדרבנן משום ועשית הישר והטוב כמפורש בגמרא ובפוסקים א"ך פשוט דבמקום שיש מחלוקת אם מחויב לאהדורה משום ועשית וכו' או אינו מחויב להחזירה פשוט דהמלוה הלוקח דקניינו מדאורייתא הוא דמקרי מוחזק ויכול לומר קי"ל כדעת הש"ך ואינו מחזיר

אלא דאפילו מידע ידענא דכל מה שכתבתי הוא דבר ברור עכ"ז לא נחה דעתי בזה הואיל וראיתי להרב מוהר"י ן' וואליד זלה"ה. שכתב בסוף ספרו הקדוש ויאמ"ר יצח"ק משם כמוהר"א זלה"ה דאזלינן בתר מר"ן אפילו במ"ש בבי"ת יוס"ף אפילו לא העלה אותו על השולחן ואנן בני מערבא תמיד אנו שותים בצמא דברי רבותינו הקודמים במערב ובפרט מן הפרט דזה עדות היא שמעידים דאנן דבתר מר"ן גרירי קבלנו הוראותיו גם על מאי דאיתמר בב"י ועל זה עמדו דברי הרב כמוהר"ף לנגדי ונשארתי נבוך בדין זה עד אחרי זמן רב זימן ה' לידי ספר הבהי"ר בנ"י יהוד"א לכמוהר"י פייאס ז"ל וראיתי לו בס' קי"ט שנשאל ממש כספק שלי באשה אחת שהיתה נושאת בב"ח אחד ואחר ירידתם לב"ד וכמה כרכורי דברים עמד הנתבע ומכר לאשה קרקע בעד חובה בלי שומת ב"ד ונסתפק הרב ממש כעין ספיקי אנא זעירא והביא דברי הרב"י והש"ך ולבסוף כתב וז"ל ולענין הלכה הרבה מהאחרונים ז"ל הסכימו בכוונת רש"י כדכתיבנא ודלא כהבנת מר"ן. אחד הרב בעל הש"ך סקי"ב ושני לו הרב בעל גדו"ת והשלישי הרב בעל נתיבו"ת המשפ"ט וסיים בסוף דבריו וז"ל הרי שכל הנביאים נתנבאו בסגנון אחר דכל מה שלא פרע בעל כורחו לא מיקרי אטרחיה לב"ד ודברי הב"י צריכים עיון עכ"ל ועוד אני אומר דאף אם נודה למר"ן הרב"י בכוונת רש"י בדבריו מ"מ לשון הטו"ר ולשון מור"ם דכתבו נוסח מרצונו מוכח דלאו אתא אלא לאפוקי שלא מרצונו דוקא שהוא גביית ב"ד אם יהיה מרצונו בכל ענין לא מקרי שומא ולא הדרא וכן מטין דברי הרמב"ם והש"ע דכתבו נוסח מדעתו דפירוש מדעתו הוא מרצונו ומאן לימא לן דמר"ן ב"י אינו מודה שדעתם כן וכיון שכן ודאי הכי נקטינן ולכך סתם הש"ע דבריו ולא הזכיר דין שומא הדרא אלא בשמו ב"ד דוקא ואפילו יהיה מר"ן ב"י חולק בזה נקטינן כדברי החולקים וכ"ש דבתראי נינהו והלכתא כבתראי ועוד דמעמדינן הקרקע ביד הלוקח שהוא מוחזק מדאורייתא ושומא הדרא אינו אלא מדרבנן משום ועשית הישר וכו'

ומעתה בנ"ד שבאה עליו השאלה כיון שלא נעשית שומא והכרזה על יד ב"ד ולא נכתב נוסח שטר גבייה ולא חתמו הב"ד אלא עדים בעלמא על שטר מכירה אפע"פ שטרחה האלמנה והביאה הלוה דידה לפני ב"ד וע"פ הסכמתם נגזר הענין לא מיקרי שומא ודינה כמכירה דעלמא וזה נלע"ד אמת ויצב להעמיד הקרקע ביד האלמנה הלוקחת ומינה לא תזוז עכ"ל וכשראיתי דברי הרב הגדול דברי הרב הנז' ששתי ושמחתי שנתכוונתי לדינא תהלי"ת וכל זה לא נסתפקתי אלא אם הלוה לא יש לו ממה לשלם כלל זולת הקרקע דוקא ומכרה לו מרצונו אחר ירידתו לב"ד בזה הוא שנסתפקתי אבל אם יש לו ממה לשלם במטלטלים או במעות וכשתבעוהו לדין לא נתרצה לשלם והוצרכו להשתלם לו מן הקרקע בזה פשוט דדעתו לשקעה בידו דאם רצונו שתחזור לו מדין שומא הדרא מעיקרא לא הוה ליה ללוה לפורעו בה אלא היה לו לשלם במטלטלים ולהניח בידו הקרקע עיין בדברי הטו"ר בסו"ס ק"ג ובש"ע סי"א מדין שומא בטעות דממנו תלמד דבמקום שיש לו מעות ונתרצה לתת לו קרקע ודאי דלא הדרא כי מרצון הלוה יעו"ש והוא הדין אם יש לו מטלטלים דמן הראוי היה לו לגבותו בהם והניחם לעצמו ודאי דגילה דעתו דדעתו לשקעה ביד המלוה כי המטלטלים חביבים עליו יותר ודו"ק

ש"ך סק"י. מסלקין אותו מאותו קרקע משמע שאין צריך קניה אחרת אלא סלוק בעלמא וכן כתב הנמק"י וכו' עיין להרב"י מ"ש משם הרטב"א והביא אחר זה הש"ך בסקי"א דמשמע דצריך קניה אחרת יעו"ש וכן נראה מדברי הסמ"ע בס' ס"ה ס"ק ל"ח דצריך המלוה לכתוב ללוה שטר מכר יעו"ש ועיין בס' מש"ה מערכת שי"ן אות כ"ג דשם כתב דהדין הוא כמ"ש הרטב"א ע"ע ודו"ק

סמ"ע סקכ"ו. אבל בהוריש מחיים לאחד מבניו במהיום ולאחר מיתה וכו' פירוש דמיירי דיש לו יורשים הרבה אכן נתן שדה אחת לאחד מהם נוסף על חלק ירושתו שירש עם אחיו יטול שדה זו תחלה נוסף על חלקו וא"כ מן הראוי לומר דיחזיר זה השדה שהוריש לו אביו נוסף דהואיל והוא לקח אותה לבדו בתורת ירושה ואין לאחיו חלק בה א"כ תיסק אדעתין לדעת הרא"ש נדון אותה כדין יורש שירש את אביו ואין לו אחים שפסק כאן דיחזיר אף זה נמי נימא לגבי קרקע זה שהוריש לו אביו לבדו להוי בה כיורש שאין לו אחים לזה כתב דהואיל ומחיים הורישה לו אדעתה דארעא נחית וע"פ זה ג"כ יש לנו לפרש דברי הטור שכתב לאחד מהיורשים וכו' ודלא כטו"ז שנדחק ודו"ק

ש"ע סעיף יו"ד. קרקע ששמו וכו' מכרה וכו' אינה חוזרת ע"כ עיין להרב בי"ת