פעמוני זהב חלק א קמב

לאחר והוברר הדבר למלוה אם שומעין לו או לא יעו"ש

ועיין עוד שם אם ההלואה היתה לצורך קבורה והגבי לו למלוה קרקע בחובו מה שגבה גבה ושומא לא הדרא ע"ש

ועיין להרב גו"ר ארי"ה דרמון זלה"ה בחידושיו למציעא דל"ה שכתב וז"ל יש להסתפק אם שמו הקרקע לבע"ח מוקדם ואח"כ בא בע"ח מאוחר ורוצה לפדותה ויקחנה בחובו שכעת הוקרה או שהוא רוצה להעלותה בשומא לגבות מדמי חובו ויפרע למוקדם חובו אי מהני או לא ועיין בס' זכו"ת אבו"ת פסקי רבני המערב ואני בעוניי עמדתי על פרט זה ודחיתי וצדדתי בראות הס' וכתבתי ההפך עכ"ל יעו"ש ועיין להרב משחד"ר בנמוקי מהרש"א סק"ט מה שכתב בענין זה יעו"ש

שם במור"ם. הגבה הלוה למלוה עצמו מרצונו בלבד לא מהדרינן ליה ע"כ ראיתי להרב"י סכ"ו שהביא דברי הגמרא שממנה מקור דין זה דפסק משם הטו"ר והביא הרב"י ז"ל לשון רש"י שכתב על אותה גמרא ודקדק ממנו וז"ל נראה מדבריו דכל היכא דאטרחיה לבוא לב"ד אע"ג דמיד נתרצה ליתן קרקע בחובו שומא הדרא מקרייא עכ"ל והביא דבריו כאן הסמ"ע סקכ"א וראיתי להש"ך בסקט"ו דחלק על דברי הרב"י הנז' וכתב דאדרבא יש לדקדק איפכא מדברי רש"י יעו"ש ואני בעוניי לא מכריעא לי על מי יש לנו להשען אם על דעת הב"י אי על דברי הש"ך הן אמת דכבר ראיתי להרב שד"ה האר"ץ בחח"מ סי"ד שכתב בתוך התשובה שם וז"ל ואני אומר כי אנו בני ארץ ישראל דאזלינן בתר פסקי מרנא ור"ב מוהריק"א זלה"ה שקבלנו הוראותיו הכי נקטינן כסברת מר"ן הב"י ומאחר כי גם הרב המפ"ה והרב הלבושים פסקו כן וכן בתשובת מוהר"ש כהן וכן הב"ח וכו' אין מי שיפטור אלא הרב החבי"ב והש"ך ואנן כדברי מר"ן נקטינן עכ"ל הרי מדבריו מוכח דמאן דאזיל בתר פסקי מוהריק"ש זלה"ה הוא אפילו על מה שגלה דעתו בב"י לבד נקטינן כוותיה והגם שכתב הרב בדבריו וז"ל ומאחר כי גם הרב המפ"ה וכו' פסקו וכו' אל תטעה לומר דלא פסק כוותיה אלא הואיל והנהו פוסקים קיימי כוותיה זה לא יתכן דהא מרישא דדבריו ומסיפא דדבריו מוכח דאתכא דמר"ן סמיך ומה שהביא אותם פוסקים הוא להדר עז'ר בעלמא מייתי להו ובפרט דאם האמת הוא דלא משום דקי"ל כמר"ן בב"י לבד הוא סומך אלא משום דקיימי כוותיה הנהו פוסקים אחריני עכ"ז אין זה מציל הואיל והרב החבי"ב והש"ך פליגי הרי יכול לומר קי"ל כוותיהו אפילו נגד אלף פוסקים ומה הועיל בדבריו להדר דברי מר"ן הב"י בסייעתא של הפוסקים שהביא אלא בודאי דאתכא דמר"ן לחוד סמיך ולא הביא סברת הפוסקים הנז' אלא סייעתא בעלמא וכן ראיתי בספר הנחמד ויאמ"ר יצח"ק בסופו בליקוטיו בח"ב שכת' משם כמוהר"פ בירדוגו זלה"ה דאנן דגרירי בתר הוראות מר"ן אזלינן כוותיה אפילו בפסקיו בב"י אבל לא בבד"ה עכ"ל יעו"ש הרי לפניך לדעת הרב שד"ה האר"ץ ולדעת כמוהרפ"ב ז"ל דעלינו לקיים מאי דכתב מר"ן בבית ובשולחן

אלא דראיתי לפוסקים אחריני דלית להו כלל זה והביאם הרב מש"ה במערכת למ"ד אות ס"ג וז"ל וראיתי להרב מוהר"ש הלוי בתשובת חי"ד סי' א"ך דכללא כייל דכל היכא דמר"ן מייתי בב"י איזה סברא ואינו מעלה אותה בש"ע משום דלא פסיקא ליה ע"ך גם הרב כנה"ג כתב שדרך הרב בש"ע להשמיט כמה דינים שהביא בב"י מפני שלא מצאם בשאר פוסקים אבל בב"י מביאם כי הוא מאסף לכל מחנות הסברות כי זה משפט הספר ומעשהו עכ"ל המובא בס' מש"ה יעו"ש. יצא לנו מזה לדעת הרב מוהר"ש הלוי זלה"ה ולרב החבי"ב דכל מה שלא העלה מר"ן על השולחן לאו בר סמכא הוא ובודאי דעתם לומר דאפילו מאן דסמיך אתכא דמר"ן לא לסמוך אלא על מאי דעלה על השולחן ולא ישען על ביתו הנאמן דאין לומר דכוונתם היא על מקום דנהגו לומר קי"ל אפילו נגד מר"ן קיימי א"כ מה חידוש יש בין מה שכתב בב"י למ"ש בש"ע הרי על דברי שניהם יכול לומר קי"ל והגם שיש לומר דכתבו זה לענין אם הרב"י ז"ל כתב סברתו בב"י ולא העלה אותה על שולחנו באו לומר שחזר ממנה ואותה סברא לא תהוי מן המנין לומר קי"ל כאותה סברא נגד פוסקים אחרים עכ"פ המעיין שם בדברי הרב מש"ה יראה בפשיטות דלא לענין זה נאמרה אלא דמשם בארה דלא באו הסברות האלו אלא לומר דבאתרא דגרירי בתר מר"ן אין לילך בתר מ"ש בב"י ומכח דבריהם של הרב החביב ומהר"ש הלוי זלה"ה יישב הרב מש"ה באותו דין המובא באותה שאלה בספק כיצד יעשה הואיל ואותו דין פסקו מר"ן בב"י ולא העלה אותו על השולחן ונשאר נבוך כיצד יעשה בדינו לפי דברי הרב החבי"ב ומהר"ש הלוי הנ"ז עד שהוצרך לומר שם בסוף דבריו דהגם דלא העלה אותם על שולחנו שם כבר יצא ידי חובתו במה שפסק אותו דין במקום אחר יעו"ש וכבר ידוע דהרב בעל מש"ה הוא מהעיר הגדולה תונס יע"א דבתר מר"ן גרירי וכמו שפסק גם הוא בספרו כהוראת מר"ן בכל פסקיו יעו"ש וא"כ למה עמד לנגדו מה שכתב מר"ן בב"י ולא העלה אותו על השולחן אלא בודאי דגם מ"ר ניהו רבה ס"ל דקבלת דברי מר"ן אינה אלא על מה שעלה על השולחן הטהור דוקא

איך שיהיה נקטינן לפי המובא הוא דהאי כללא הוא במחלוקת שנוי דלדעת הרב"י הדרא אותה מכירה שמכר הלוה למלוה מרצונו אחר שהעמידו בדין ולדעת הש"ך לא הדרא אלא דנשאר לנו לברר מי הוא המוחזק שיכול לומר קי"ל נלע"ד דהמלוה הלוקח הוא המוחזק הן אמת דראיתי לרבינו הטו"ר שכתב דיש מחלוקת במלוה שירד בתורת שומא ובנה וסתר כרצונו ולפי מראות העין לא השביח הקרקע באותו בנין דלסברת בע"ל התרומו"ת צריך לתת לו דמי הבנין ויש חולקין בדבר ואומרים כיון שלא השביחו מחזיר לו חובו ונוטל הקרקע ע"כ דברי הטו"ר וכתב הרב"י וז"ל ולענין הלכה נראה כיון דספק הוא דייני בזה קולא לנתבע עכ"ל ומצינו בש"ע כאן בס' זה ס"ט פסק וז"ל ואם המלוה סתר ובנה ולא השביח הקרקע בכך אינו נוטל הוצאתו עכ"ל מפסק מר"ן זה נשמע דהלוה הוא המוחזק וכמ"ש הסמ"ע סקט"ו דמר"ן ס"ל הלוה הוא המוחזק עכ"ז בנדו"ד אפילו מר"ן יודה דהמילה הלוקח הוא המוחזק דהא הסמ"ע פליג על דברי מר"ן וס"ל דאדרבא המלוה