פעמוני זהב חלק א קמא

שעבוד וכל זה שעדיין לא בא הגוי לתובעו דבהכי מיירי הש"ע דקאמר יבואו הגוים וכו' אבל אם בא כבר הגוי ותפסו אפילו מדינא ח"ו דנימא דיפרע לישראל ומלאך אכזרי ישולח בו אלא יציל עצמו וישבע למלוה וכן דקדק מוהריק"ש בקצרה וק"ו הדברים שאם כל ישראל מצווים לפדותו בקום עשה מממונם מכ"ש שהמלוה עצמו חייב לפדות את הלוה בשב ואל תעשה שלא לתובעו לפי שעה עכ"ל והנה הגם דכתב הרב בדבריו שלא יפדוהו ויסתכן וכו' האי ויסתכן לא בעינן עד שתהיה סכנת נפשות דכל שיש ענוי בבית הכלא וצער הגוף כשבוי יחשב. דכן ראיתי להרב אחרון חביב מוהריב"ו זלה"ה בספר וי"ץ ח"א ס' דכל הנאסר ביד הכותים בבית האסורים כדין שבוי חשיב ליה יעו"ש באורך וכן האיר ה' אל עבר פני וראיתי להרב משכנו"ת הרועי"ם מערכת גימ"ל אות ה"א דשם ממש בא לידיהם כעין מה שנשאל הרב יעב"ץ זלה"ה והורה בפניהם דכותים קודמים והודה לו רבו וכך דנו להלכה ולמעשה וכן הסכים הרב מהרש"א זלה"ה בס' משחד"ר יעו"ש ומשם בארה דאפילו במקום דליכא סכנת נפשות אלא משום צער ועינוי ובטול תפלות ושמור שבתות עכ"ז הגוי קודם יעו"ש ועדיפא מכלהו עיין להרב משי"ש ח"ב סקס"ד דכתב עדיפא מזה יעו"ש ודו"ק: סימן ק"ב

ש"ע ס"א בא המלוה וכו' מן הבינונית וכו' עיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות קפ"ב מ"ש שם וק"ל: סימן ק"ג

שיע ס"א. כששמין וכו' ואח"כ מכריזין עליה וכו' עיין להרב משחד"ר בסק"ט שהאריך שם בענין אם מכרו שלא בהכרזה דאין באותו מכר כלום יעו"ע ועיין בס' מש"ה מערכת שי"ן אות כ"ד ודו"ק

ש"ע ס"ג. שמוה שלשה ואמר הלוה ישומו וכו' אין שומעין לו ע"כ ואם כבר באו שלשה אחרים שמאים ושמו אותה בשומא אחרת ראיתי להרב תוש"י בח"ב בס' ע"ט ובס' פ"ב וסקי"ג דמדבריו שם בארה דאם באו אחרים ושמו אותה נראה דאם העולם והב"ד דעתם נוטה אחר שומא האחרונה אזי אמרינן דשומא הראשונה ודאי היתה בטעות ואם לאו אזלינן בתר שומא הראשונה יעו"ש ועיין להרב פת"ש בס' זה שהביא מחלוקת בזה דלדעת הרב נתיבו"ת המשפ"ט ס"ל דאם באו אחרים מעצמם ושמוה אזלינן בתר רוב דעות ובס' שע"ר המשפ"ט ס"ל דאפילו באו כבר ושמוה אחרים לא אזלינן בתר רוב דעות ושומא הראשונה עיקר ואיהו ז"ל כתב דאפילו מילתיה דהרשב"א שעליה סמיך הרב שע"ר המשפ"ט מיירי דוקא כשאותן אחרים שבאין לומר שהראשונים טעו בשומא לא קבעו עצמם, ביחד בתורת ב"ד דאז אמרינן דהב"ד הראשונים בודאי דקדקו יותר יעו"ש ועכ"פ כפי חלוק שכתב הרב תוש"י דאם כולי עלמא והב"ד נוטים דעתם לשומא האחרונה אזלינן בתרה ואפילו הרב שע"ר המשפ"ט יודה בזה ועיין בהרב"י סו"ס ודו"ק

סמ"ע סק"ז. ואם אין המלוה וכו' אבל אם אין נותן הלוה הברירה וכו' בזה כתב הטו"ר וכו' בטו"ר לא נמצא כתוב כן בפירוש אלא כך הוה כתוב ואם היה הדבר בהפך שלא נשאר ללוה כשיעור יכול לכוף למלוה שיקחנו במעות עכ"ל אלא שהסמ"ע מפרש דברי הטו"ר דהיינו בנותן בידו הבחירה קא מיירי כמ"ש הסמ"ע ומפרש דדברי רי"ו נ"ו ח"ג שמביא הרב"י ס"י לא בא לחלוק אדברי הבעה"ת ומזה יצא לו דהמחבר אינו חולק על דברי הטו"ר ובזה יבוא כוונת המגי"ה שהגיה בדברי הסמ"ע וכתב בזה"ל מזה אין ראיה כ"כ שגם בטור כתב שיקחנו ממנו במעות עכ"ל כוונת המגיה דבטור כתוב ג"כ אם היה הדבר בהפך שלא נשאר ללוה כשיעור יכול לכוף למלוה שיקחנו במעות ומפרשינן דרך שיקחנו במעות היינו על ידי ברירה וא"כ גם בדברי המחבר שכתב וכופיהו שיקחנו במעות יכולים לפרש היינו טל ידי ברירה אבל לכפות אותו במעות לחוד מנ"ל ועל זה קאמר דמצד הלשון אין לדקדק דכמו לשון זה נקט הטו"ר ומפרשינן ליה על ידי ברירה ודו"ק

טו"ז ס"ז. וז"ל שלא לירד בד"ר משמע דאף במקום שאין מנהג לבטל הדין וכו' כוונת הטו"ז נלע"ד דכוונתו לומר דב"ר משמע דאף במקום שאין מנהג הכוונה דאף במקום שאין לנו מנהג ידוע דלא לירד כי אם בשומא דהוי מנהג שלא לבטל הדין אלא הדבר סתום אם יורדין בלי שומא או לא עכ"ז אינו יכול לירד מכח התנאי וכו' ועל זה תמה דמדברי המחבר לא משמע כן פירוש דמדקאמר המחבר אם מנהג ידוע שלא לירד כי אם בשומא התנאי בטל א"כ משמע דאם היה הדבר סתום אם יורדין בשומא או לא הולכין אחר התנאי ועל זה כתב וצ"ע ואח"ך כתב דלסברת המחבר לפי הבנה זה דאם היה הדבר בסתם מהני תנאי הוקשה לו מאי שנא מההיא דאם כתוב בשטר שלא ידון בדיני כותים וכו' ותירץ דיש לחלק וכו' זה מה שנלע"ד בכוונתו ועיין בסמ"ע בס' ס"א ס"ו ובדברי הש"ך שם מה שפירשו בדברי מר"ן הפך הכוונה הזאת ודו"ק

סמ"ע סקי"ב. אם וכו' אלא שצ"ע וכו' ונראה וכו' ודאי דהסמ"ע לא ראה מ"ש מר"ן בבד"ה דאלו ראה מ"ש בס' בד"ה לא היה כותב כן יעו"ש ועיין בס' מאמ"ר קדישי"ן סקי"ד מה שמדייק מדברי הסמ"ע זה והטו"ז יעו"ש וגם לדעת מר"ן בבד"ה לדעתי יש לדון כן וק"ל

ש"ע ס"ט. ב"ד ששמו וכו' עיין בס' מש"ה אות שי"ן כמה פרטי דינים הנוגעים לדין שומא הדרא מי מקרי מוחזק וכו' ולענין אם הוקרו המטבעות או הוזלו יעו"ש וכן אם בא הלוה או יורשיו להוציא הקרקע מיד המלוה ולא מצאה ידו אלא שמכרה