פעמוני זהב חלק א קלח

בע"א לא אמרינן הוי משויל"ם כמו שתרץ הסמ"ע ותו לא מידי

ואל יקשה בעיניך השתא דהכי הוא דבטוען הבע"ח ברי איירי לפי פירוש הטו"ז בדברי הסמ"ע איך מי הביאהו להסמ"ע לפרש דהברי הוא באופן זה איירי כמו שפירשו הטו"ז ויקשה לו הרי הוא משויל"ם והוצרך לתרץ הואיל ושנים אין מחייבים וכו' הו"ל להסמ"ע לפרש דמה שכתב ואם אין כאן כי אם ע"א אין יכול להוציא מיד התופס היינו בטוען הבע"ח ברי ומכחיש העד במה שאומר דאזי לא יקשה לך שיהיה חייב משום משויל"ם דהא במכחישו איירי זה אינו דהא הטור כתב דעל פי ע"א אין יכול להוציא מיד הבע"ח ואי במכחישו איירי הול"ל דצריך הבעל חוב לישבע כנגדו כדין מכחיש ומה זו שתיקה או לפחות הו"ל לשתוק ולא לכתוב דין דעד"א ואנן נדון ביה כדין התובע לחבירו בע"א דצריך לישבע להכחיש העד כמו דקי"ל הדין בש"ע סע"ה אלא ודאי דהטור איירי כאן אפילו במודה לדבריו אלא דאומר מכרתו לו אח"ך ובא הטור לומר דאפילו כאן איירי במקום שאינו יכול להכחישו עכ"ז אין מוציאין מידו ולא אמרינן משויל"ם אך צריך לטעון בברי יען כי חזקה במקום ע"א לא מהנייא. זהו מה שנראה ליישב

גם הש"ך ודאי הכי ס"ל דבטוען בע"ח ברי איירי וכמו שכן מצאנו להרב יוא"ל זלה"ה בסק"ה שכתב דהש"ך כך היא דעתו דבטוען הבע"ח ברי נגד העד איירי מדמצינו להש"ך שמדמה דין זה לדין נסכא יעו"ש

גם לקוצ"ד נראה דכן מתברר גם כן מדבריו שכתב סקי"ג דשם הביא דברי הבד"ה שכתב דאין מזקיקין לסרסור לשבועה אלא בטוען הב"ח ברי ואיהו ז"ל כתב עליו דאפילו אינו טוען ברי יכול להשביע מספק הואיל ובע"ח דין לוקח יש לו יע"ש הרי מדבריו אלה מוכח דלא אתי עלה מכח דחזקת כל מה שיש ביד אדם הוי שלו הוי טענת ברי א"ך ש"מ אזיל ומודה גם הוא דטענת חזקה לא הוי כברי כדעת הבד"ה ולא אתי עלה אלא משום דהוי כלוקח ובמקום דיש ע"א דכתב הטור אין מוצא מיד הבע"ח צריך לומר דבבע"ח טוען ברי איירי וצריך לישבע נגד העד ודברי הרב יוא"ל זלה"ה אמת

פש גבן לברורי במאי דנסתפק הידיד בדין הסרסור לדעת מר"ן בבד"ה דס"ל דבדברים העשוים להשאיל ושמעון אינו סרסור דלא צריך עדים שיעידו שמסרו לו למוכרם אלא די בעדים שהיו יודעים שהיו של ראובן מה דעתו בדין הסרסור אם צריך ג"כ עדים או לא לקוצ"ד לא יכנס זה בכלל הספק לפי מה שביררנו מדקדוק דברי הטור ומלהקת הפוסקים שהביאנו שכלם ס"ל דהסרסור הואיל ואין בו דין חזקת כל מה שתחת ידו הוא שלו כמאן דלא תפיס שום דבר בחזקתו הוי וכבר הסכמנו לזה אפילו דעת הסמ"ע והש"ך והטו"ז דסברי מרנן ז"ל בדינא דרישא דדברי הטור דצריך עדים שהיו שלו ומסרם לשמעון עכ"ז בסרסור ס"ל אפילו ליכא עדים כלל אין הבע"ח ממשכן מה שבידו מכ"ש לדעת הבד"ה ומהרש"ל שדי להם בדין הרישא דדברי הטור בעדים שהיו יודעים שהיה שלו מכ"ש לדידהו ודאי יסברו בדין סרסור אפילו ליכא שום עד כלל. ופשוט וגם מההכריח שכתבנו לעיל מדברי מהרש"ל דכתב דבריו על סיפא דדברי הטו"ר ולא נקט דבריו על דינא דסרסור וכמ"ש לעיל

ומעתה הבוא נבוא למה שנתקשה ידידי דמה יענה מר"ן לפי סברתו בבד"ה על קושייא שהקשה הסמ"ע על דברי הטור שכתב ואם יש ע"א אינו מועיל לו להוציאו מחזקת בע"ח שמשכנו וכו' הרי הו"ל משויל"ם מה יענה מר"ן בקושייא זו יען כי תרוצו של הסמ"ע לא יוצדק אליבא דהבד"ה כי הבד"ה ס"ל דאין משביעין מספק וא"כ הדר דינו לדעתו שנים מחייבים אותו ממון בלי שום שבועה וא"כ למה לא אמרינן היכא דאין כאן כי אם ע"א הוי משויל"ם

גם תרוצו של הש"ך לא יוצדק דלפי תרוץ דהש"ך הוא הואיל אלו היה רוצה שמעון להכחיש העד היה נשבע והולך וכו' אבל לדעת הבד"ה הרי ס"ל ברישא דדברי הטור אפילו לא יהיו עדי מסירה אלא עבור שהכלים היו שלו הגם שאם היה רוצה שמעון היה יכול להכחיש ויאמר לקוחים הם בידי היה נאמן עכ"ז לצד שיודה שהיו של ראובן עדיין יכול אפילו להוציאם מיד בע"ח א"כ מה נענה לפי סברתו זה במקום דאיכא ע"א למה לא יוציאו מיד בע"ח הואיל ואלו היו כאן שנים היו מחייבין אותו ממון אפילו אלו לא הודה שמעון לא היה מתחייב עכ"ז ס"ל היכא דהודה שמעון יתחייב בע"ח בהודאתו הואיל ואיכא שנים למה בע"א לא אמרינן יהיה משויל"ם וא"כ הואיל ותרוץ הסמ"ע והש"ך לא יוצדקו אליביה דהבד"ה א"כ מה יענה בקושייא הנז' וראיתי להידיד הואיל ולא מצא שום תרוץ יוצדק ונדחק הוצרך לצאת לידון בדבר חדש דלא כהסמ"ע ודלא כהש"ך לענין הדין בזה רואה אנכי דחסרון דרי דספרי שנו כאן ואלו ראה ספר הפריש"ה לא היה קשה בעיניו הפקוחות יען דמצינו שם בפריש"ה הקשה קושייא זו שהקשה בסמ"ע ושם תרץ ז"ל וי"ל כיון שאין העד ולא ראובן טוענין ברי שלוי יודע שהוא של ראובן לא משבעינן על זה ע"כ וא"כ יכולני לומר דהרב בד"ה יתרץ כתרוץ של הפריש"ה וא"כ ע"פ תרוץ זה יכולים לומר דבין אם היה החפץ עדיין ביד שמעון בין כבר תפסו בע"ח ויש ע"א שהוא של ראובן אין מוציאין אותו מחזקת שמעון ולא שייך לומר יהיה לוי משויל"ם הואיל ואין ראובן והעד אומרים שלוי יודע בודאי שהוא של ראובן לא שייך לומר בו משויל"ם וא"כ יכולני לומר לדעת מר"ן בבד"ה יסבור דאפילו החפץ עדיין ביד שמעון יכול לזכות בו בע"ח מכח חזקה שכל מה שיש ביד אדם הוא שלו ואפילו יש כאן עד"א שמעיד שהוא של ראובן עד"א אינו יכול להוציאו מחזקת שמעון הן אמת מדקדוק לשון הטור שכתב הידיד שממה שכתב בלשון זה ואם אין לו אלא ע"א וכו' אינו מועיל להוציאו מחזקת בע"ח שמשכנו ע"כ דמזה נראה דדוקא בדתפס דוקא אבל אם עדיין לא תפס נאמן שמעון בהודאתו של ראובן עכ"ז אין הדעת נוחה מתרי טעמי. חדא דהאמת על מי ועל מה אם עדיין לא משכנו למה לא ימשכנו היכא דאין כאן אלא עד אחד הרי עד"א אינו יכול להוציאו מחזקת כל מה שיש ביד אדם הוא שלו וא"כ למה לא ימשכנו ואת"ל משום דהוי משויל"ם זה אינו דהא כבר בררנו לדעת מר"ן בבד"ה גם הוא יסבור דלא הוי משויל"ם מטעם הכתוב בפריש"ה וא"כ היכא דאין כאן אלא ע"א מה לי משכנו כבר או לא: