פעמוני זהב חלק א קלו

יד האדם הוא שלו והסרסור אתמעיט מחזקה זו ומה שתחת ידו הוי כאלו אינו תחת ידו

ומדוקדק דבר זה ג"כ מדברי מהרש"ל דיש חלוק בדברי הטור בין דין הסרסור לדין דברים העשוים להשאיל ולהשכיר מדמצינו למהרש"ל שכתב על דברי הטור דבדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אם הביא עדים שהיו שלו אינו נאמן כתב מהרש"ל דהטור איירי אפילו אין שמעון מודה דשל ראובן היו דאם שמעון מודה אפילו דברים שאינם מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר ע"כ. ואם אמור נאמר דגם בדינא דסרסור איירי בשיש עדים שהיו של ראובן כמו דברים העשוים להשאיל ולהשכיר למה מהרש"ל לא כתב מילתיה בתחילת דברי הטור על דינא דסרסור שם היה לו לכתוב דבסרסור אפילו אינו מודה איירי דאי במודה אפילו אינו סרסור א"כ מוכרח לומר דדין הסרסור אפילו דליכא שום עד כלל אך צריכים לומר דשמעון הסרסור מודה איירי דאי אינו מודה ודאי דהם בחזקתו ובע"ח נוטלם נקטינן מדברי לשון הטור ומדברי מהרש"ל דהסרסור מיגרע גרע מדין דברים העשוים להשאיל ולהשכיר ולא דמי ג"כ לאומן דכבר מילתנו אמורה דהסרסור אין לו שום חזקה כלל

והילך מה שמצאתי להרב ער"ך השולח"ן סי' צ"ט שכתב ז"ל ואם שמעון הוא סרסור וכו' היינו דוקא כשאחר בא למשכן הסרסור בעד חובו והסרסור אומר שאינו שלו לכך נאמן הסרסור או בעל החפץ בשבועה אבל סרסור שמשכן מדעתו ורצונו חפץ ספק שאינו שלו לא כנה"ג עכ"ל. מזה מוכח דדין הסרסור לאו כדין האומן דאי אמרת שוים הם וכמו דבאומן צריך עדים גם הסרסור יהיה צריך עדים שיעידו שהיו שלו א"כ יקשה לך דברי הרב כנה"ג הרי באומן מצינו פסק הטוש"ע בס' קל"ד והוא מדינא דגמרא ז"ל אם הטלית יוצא מיד אחר ואומר בפני אמרת לאומן למוכרו לי ולקחתיו ממנו נאמן במיגו שהיה אומר אתה מכרת לי אבל כשאומר שהאומן מכרו לי שאמר אתה מכרתו לו אינו נאמן ע"כ וא"כ גם בדין הסרסור היה לנו לומר אפילו הלך ומשכנו מוציאין מידו דכמו דבאומן הואיל ויש עדים שהיו של ראובן מוציא בהם מיד אחרים גם בדין הסרסור אם אמור נאמר דבעדים איירי כמו אומן א"כ היה מן הראוי לומר דאפילו הלך ומשכנם הסרסור מצד עצמו ראובן יהיה מוציא מידו של לוי ולמה כתב כנה"ג דבמשכנם מעצמו אין מוציאין אלא ודאי האי דינא דסרסור בדליכא עדים איירי ואפילו הכי אם בשעה שבא לוי למשכנו אמר הסרסור שהם של ראובן אין ממשכנים אותם הואיל ואינם בחזקתו נאמן אבל אם הלך ומשכנם אמרינן מסתמא שלו משכן והוי כאלו הסרסור אמר דשלו הן ואין מוציאין מיד המוחזק הרי ברור דגרע מאומן

והגם דעלה על הדעת לומר דאין מזה ראיה יען דיש לחלק ולומר דעד כאן לא פסק הש"ע בס' קל"ד דאם יצא החפץ מיד אחר הואיל ויש עדים שהחפץ הוא של פלוני מוציאין ומחזירים אותו לבעליו אלא באומר מכרו לי דוקא אבל דברי כנה"ג האמורים כאן הם איירי במשכנם ועל זה יש לחלק ולומר דמאי דאמר כאן אין מוציאין אם הלך ומשכנם מעצמו הוא משום תקנת השוק וכמ"ש הטוש"ע סי' שנ"ו דאם גנב ומשכן צריך לשלם לממשכן מעותיו יעו"ש

ואל תשיבני דאם באנו לחלק כך הרי תקשה לך סו"ס תקשה למה באומן מוצא הרי גם באומן מצאנו שעשו בו תקנת השוק וכמו שפסק מור"ם בס' שנ"ו וא"כ הואיל ועשו בו תקנת השוק אם משכן הרי לא חשבת ליה לאומן גנב מפורסם והואיל ולא חשבת ליה לגנב מפורסם למה פסק הש"ע בס' קל"ד דבאומר האומן מכר לי מוציאין מידו הרי מדין תקנת השוק יהיה צריך לשלם לו מעותיו זה אינו דהגם דמצינו שפסק מור"ם בס' שנ"ו אומן שמשכן עשו בו תקנת השוק הרי מצינו להרב בע"י חי"י בס' קל"ח שכתב משם תרומ"ת הדש"ן מאריה דהאי דינא שפסק אומן יש בו תקנת השוק שכתב דדוקא אומן שמשכן אבל אומן שמכר אין בו תקנת השוק יעו"ש וא"כ ע"פ הדברים האלה יש לנו לומר כמו שחלקנו דאיכא למימר דדין אומן וסרסור שוים וגם בסרסור בדאיכא עדים איירי ולמה פסק כנה"ג דבמשכנם מעצמו אין מוציאין הוא משום תקנת השוק הואיל והלך ומשכן יש בו תקנת השוק לא כן בדין האומן דסקל"ד איירי במכר דאין תקנת השוק כמו שכתב הרב תרומ"ת הדש"ן

אלא דאין זה דחיה כלל חדא דהא דין סרסור הרבה פוסקים ס"ל דהסרסור דינו כדין גנב מפורסם והואיל ולדין גנב מפורסם חשיב דין הוא דאין בו תקנת השוק כמו דקי"ל בדין גנב מפורסם

אלא אפילו נניח דהסרסור לדין גנב סתם יחשב עכ"ז אין כאן דחייה כלל דהא הרב ער"ך השולח"ן ציין דבריו על דין הטור שכתב בבע"ח שבא למשכן הסרסור בחובו ועל זה הוא מביא חלוקו של הרב כנה"ג שמחלק ואומר דלא שייך אלא בבא למשכנו והוא מודה שאינו שלו אלא של ראובן אבל אם משכנו לו מעצמו אין מוציאין מיד לוי וא"כ הואיל ודבריו הם קאי על מי שבא למשכן בחובו אין בו תקנת השוק כמפורש שם בס' שנ"ו בגנב ופרע בחובו דלא עשו בו תקנת השוק וא"כ הדרן למאי דאמרן למה פסק אם משכנו מעצמו אין מוציאין מיד בע"ח אם יהיו עדים שהחפץ היה של ראובן אלא ודאי דדין הסרסור הוא אפילו במקום דליכא עדים כלל איירי עכ"ז נאמן הסרסור או בעל החפץ אך משכן מעצמו אזי אמרינן אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן ואמרינן שלו משכן

וכן נראה מדברי מהר"ם גאלאנטי ז"ל הביא דבריו הרב גוא"ל זלה"ה שכתב ז"ל כתב מהר"ם גאלאנטי ז"ל אפילו אם הסרסור מסרם מעצמו לבע"ח בע"ח חוזר ונוטלו ממנו אם יש עליו רושם התגרים שקורים מארקיא של בעל החפץ ע"כ וטעמו הוא הואל ויש כאן מארקיא של בעל החפץ מכאן מודעא שהם של בעל החפץ דמארקיא במקום עדים קיימא ויכול להוציאו אפילו נתנם לו הסרסור מעצמו דאזי הדר דינייהו כאלו הביא עדים שהיו שלו מכאן מודעה דלא הצריכו עדות האלמארק'א אלא במסרס לו מעצמו דון מינה אם בא למשכנו מעצמו אפילו מארק'א לא צריך

הן אמת דגם כאן היה מקום לדחות ולומר דלעולם אימא לך אפילו בבא למשכנו צריך עדים שהיו של ראובן ולא בא הרב מהרמ"ג זלה"ה אלא להשמעינו דמארק'א במקום עדים קיימא ולא נצרכה אלא אפילו במשכנו מעצמו מוציאין מידו אך האמת יורה דרכו דלא