פעמוני זהב חלק א קלה

לשמעון וכתב הרב דכן פירש הטו"ז דברי הסמ"ע וגם מדברי הש"ך סקי"ד מובן דכך פירש דברי הסמ"ע מדמדמי להו לנסכא דר' אבא יעו"ש והוסיף הרב ה' לומר דכדברי הסמ"ע והטו"ז דמפרשי בטוען ודאי הוא דמשבעינן נקטינן הגם דמצינו להש"ך סקי"ג פליג על דברי בד"ה וגם מור"ם מיסתם סתומי עכ"פ כוותיה דמר"ן בבד"ה נקטינן ומצינו להרב"ח והכנה"ג כתבו על דבריו דהכי נקטינן ולא כהגהת הש"ע בסתם ומדאמרו אפילו בסרסור דלית ליה עדים שהוא שלו דלא משבעינן בעל החפץ אלא בטוען ברי מכ"ש ביש עדים שהוא שלו שאיני נשבע בטענת ספק מחשש שמא חזר ראובן ומכרו לשמעון עכ"ל הרב הנז' דממנו מוכח דנקטינן דלא משביעין כלל בין בדינא דרישא בין בדינא דסרסור בין בדינא דכלים העשוים להשאיל כי אם בטענת ברי ובספק חר"ס דוקא כדעת מר"ן בבד"ה וכן כתב ג"כ הרב"י בס' רמ"ה יעו"ש ודו"ק

שם ואם שמעין סרסור וכו' ראיתי להרב גוא"ל זלה"ה שכתב סו"ס זה וז"ל ואפילו אם הסרסור נתנם מעצמו לבע"ח בעל החפץ חוזר ונוטלו אם יש עליו רושם התגרים שקורים מארקא של בעל החפץ כ"כ מהר"ם גאלאנטי ז"ל עכ"ל ולדעתי ההדיוט לא ידעתי לכווני פסק זה עם דברי התוספות ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה אמור אשתלוי אשתלי וכו' דמשם נראה להפך ואולי אפשר דס"ל להרב מהר"ם גאלאנטי ז"ל דבסרסור מיגרע גרע ומוקמינן הדבר בחזקת בעל הרושם והואיל וספרו של הרב אינו בידי לא ידעתי אם נרגש מדברי התוס' אלו או לא וק"ל

שם. ראובן נתן וכו' הנה נשאלתי מידיד אוע"י רב אחאי ורב רחומאי הרב המופלא כמוהרי"ק נר"ו לעיין בדינים הנזכרים בסעיף זה ולגלות לו דעתי הקלה בזה וזהו מה שכתבתי לו בעה"ו

הנה תחלת ראש אמור. ראיתי להידיד דאייתי לדברי הטו"ר ומה שפירש בו הסמ"ע והש"ך והטו"ז שכלם עלו בהסכמה דדעת הטור היא בראובן שנתן לשמעון חפץ למכור ותפסו בע"ח אין ראובן יכול להוציאו מיד הבע"ח אלא עד שיעידו העדים שחפץ זה של ראובן ומסרו לשמעון למוכרו וכו' ועל זה הוקשה להידיד דמדברי הטור לא משמע כן דהטור נקט בלשונו חפץ הידוע שהוא של ראובן משמע דבהא לחוד סגי

ועוד דוחק אחר דלפי דבריהם לא יוצדק תשובת דברי הטור על השאלה דהא בשאלה מפורש דלא היו שם כי אם עדים שהכלים של ראובן ולא עידי מסירה ועל זה הוצרך ידידי לומר דמ"מ הסמ"ע והש"ך והטו"ז מכח סברא הוצרכו לומר כך יען הואיל ובמקום דליכא עידי מסירה יכול שמעון להכחיש לראובן ולומר שלו הוא הילכך אפילו במקום ששמעון מודה שהם של ראובן לא כ"כ לחוב ללוי בע"ח בהודאתו אלא במקום שיש גם עדי מסירה בזה הוא דיכול ראובן להוציא מלוי הבע"ח

ועל דוחק השני תרץ דמוכרח לומר דהטור אעלמא קאי וכוונתו לומר אם היה במציאות וכו' כך הוא ודאי האמת אך לא ידעתי למה לא זכר שר ההכריח למה הוכרחו לפרש דהטור גם ביש עידי מסירה איירי מכח ההכרח שעשה הטו"ז מכח השנוי ששינה הטור לשונו דבתחילה דבריו כתב בזה"ל אם לקח לוי מיד שמעון בע"ח חפץ הידוע שהוא של ראובן וכו' ובסיפא כתב בדין העשוי להשאיל ולהשכיר כתב שהיו שלו וכו' משנוי לשון זה מוכרח לומר דמה שכתב הטור עדים היודעים שהוא שלו ברישא היינו על ידי עדי מסירה יעו"ש

ולקוצ"ד נראה לי עוד להוסיף לדקדק ג"כ ממ"ש ברישא בזה"ל אבל אם אין ידוע בודאי דשל ראובן הוא וכו' לשון זה מורה באצבע שתהיה ידיעה ודאית ולא שייך ידיעה ודאית אם לא ע"י עידי מסירה א"כ אין אנו צריכים לומר דהסמ"ע והש"ך והטו"ז מכח סברא הולידו לפרש דברי הטור כן אלא מכח דקדוק לשון הטור פירשו כן

גם במה שכתב ידידי לתרץ על דוחק השני דהטור בתשובתו אעלמא קאי פשוט דהכי הוא האמת דבתשובתו סידר הדינים כיצד יתנהגו וכתב תחלה דאם יש עדים הדין כך ואם אין עדים דודאי הוא של ראובן לא מהני וממנו ידונו לשאלתם שלא היו שם עדים דודאי הוא שלו לאו כ"כ ופשוט דהכי הוא דאי לא תימא הכי אלא תשובתו היתה על השאלה דוקא הכי הו"ל לכתוב בקיצור בזה"ל תשובה הואיל ואין ידוע ודאי דשל ראובן הוא לאו כ"כ לחוב לבע"ח וכו' אלא דבר פשוט הוא כמ"ש

שוב ראיתי שכן בא כתוב בפרישה ששם כתב ז"ל שאלה לא"א הרא"ש בריש כלל ק"ו כ"כ ואין לו עדים שנתנו ליד שמעון למכור והודיענו כל הצדדין ואף אם יש שבועה ביניהם. תשובה אם לקח וכו' ע"כ הרי לך פרשה פתוחה ששאלוהו על כל הצדדין וכך היתה תשובתו והאמת הוא כמ"ש כת"ר דהני אוריין תליתאי הסמ"ע והש"ך והטו"ז דעתם הוא דבדברים שאינם עשוים להשאיל ולהשכיר ושמעון אינו סרסור צריך דוקא שיעידו שהוא של ראובן ומסרו לשמעון

אך במה שכתב הידיד דבדין הסרסור יסברו מרנן דצריך ג"כ שני עדים שיעידו שהיו שלו כמו דברים העשוים להשאיל ולהשכיר וטעמא טעים ידידי הואיל והסרסור יכול להכחיש לראובן הוא הדין אפילו אין מכחישו אינו בדין לחוב ללוי בע"ח אם לא שיש עדים שהיו של ראובן והידיד מוסיף לחזק דבריו משום דסרסור דמי לאומן ובאומן מצינו דצריך להביא על הכלי עדים שהכלים ידועים לו אלה תמצית דברי הידיד

הן אמת דלכאורה דכדברי הידיד כן הוא הן מצד הסברא הן מצד דהסרסור דמי לאומן אך מלשון הטור לא נראה כן לפי מ"ש דין הסרסור בסתם בזה"ל ואם שמעון סרסור יראה שהחפצים אינם בחזקתו וכו' וכן אם מצא בבית ב"ח מדברים העשוים וכו' ויש לו עדים שהיו שלו נאמן וכו' ומן הראוי היה לו לומר בדין הסרסור דאם יש לו עדים שהיו שלו וכו' ואח"כ יסיים וכן אם מצא בבית בע"ח דברים העשוים להשאיל ולהשכיר וכו' ואזי אינו צריך כאן מלת ויש לו עדים דהא קאי דין זה כמו דין האמור בסרסור וא"כ מדלא כתב כן ולא כתב דצריך עדים שהיו שלו אלא בדין דברים העשוים להשאיל מזה מוכח דבדין הסרסור אפילו במקום דליכא עדים כלל נאמן לומר של ראובן הם כי כל טעמינו למה אין אנו מאמינים האדם על מה שתחת ידו לומר שאינו שלו משום חזקה דכל מה שתחת