פעמוני זהב חלק א קלג

למימר לא מחל אלא היה מהתל בו והראיה מדהוה ליה לקרוע השטר ולא קרעו ודאי לא מחל אבל בדברי מר"ן כאן בשהה זמן גדול ולא תבע פשוט הוא דאם נשמע ממנו בפירוש שמחל ודאי דאפילו רבינו ישעיה יודה דהוי מחילה דהא אריכות הזמן דשהה ולא תבע הוי עדות דאותה מחילה ששמענו מפיו לאו לשחוק נתכוון אלא בלב שלם מחל דשתיקתו ששתק זמן ארוך הויה עדות כאלו נקרע השטר. וסרה קושיית הרב בר"א מעל הסמ"ע והש"ך וגם באה"ט אפשר דלזה נתכוון כמו שכתבתי אני והכוונה היא דתמה למה לא הזכירו כאן בסימן זה מחלוקתם ואה"ן יחלקו כמו שחלקתי אני ודו"ק

ש"ע ס"ט. כיצד כותבים האדרכתא וכו' לפי פסק זה דמר"ן דסדר הפירעון הוא מעיקרא כותבים אדרכתא ואח"ך שומא והכרזה כפי מה שיראה ואם לגבות מן המשועבדים צריך אדרכתא ואח"ך טרפא ואחר הטרפא שומא והכרזה שלשים יום ואח"ך אחלטתא שהוא שטר הורדה ע"כ אלא דכל זה הוא באם אין הלוה או הלוקח לפנינו דאם הם לפנינו הלוה והלוקח כתב הרב"י בסו"ס קי"ד משם בע"ל התרומו"ת והרמב"ן דמכולהו עבדינן שטר אחד לבד וא"צ לא אדרכתא ולא לשטר טרפא וכו' יעו"ע שם וק"ל: סימן צ"ט

בש"ע ס"א. לא היה לו שום טענה וכו' משביעין וכו' עיין ש"ך סי' רצ"ג ס"א דאין משביעין ללוה אלא במקום דאין לו במה לשלם כלל אבל אם אומר אין לו במה לשלם כאן ויש לו במה לשלם במדינה אחרת אין משביעין אותו יעו"ש ודו"ק ועיין משי"ש ח"א סמ"ז דו"ק

שם לא נשבע להבא יכול להשביעו כל שלשים יום וכו' הגם דמר"ן הסכים כאן ופסק דיכול להשביעו להבא וגם אם לא נשבע יכול להשביעו משלשים יום לשלשים יום ראיתי להעתיק כאן פסק אחד שנזדמן לידי כתיבת יד קדמון וז"ל הן אמת שהפוסקים כתבו שישבע הלוה להבא וכו' וכו' ויהי כי ארכו הימים פקחו עיניהם קצת מב"ד שלפנינו זלה"ה וקצת מבתי דינינו הצדק וראו ששום אחד מהנשבעים להבא לא היה מקיים שבועתו ולא די שהיו זיינין ומלבשים האשה והבנים ורוב המלוים אינם מקפידים על זה מ"מ לא היו מגבים למלוה כלום אלא כל אימת שיתבע את הלוה מוצא שבועה בב"ד ואומר אין לו כלום וכבר נשבעתי להבא ובכן חששו לתקנת מלוים ולויים וגזרו שלא להשביע שום אדם שבועה דלהבא משום דנפקא מינה חורבה למלוה וללוה. חורבה למלוה שאינו מוצא לגבות את שלו ולפעמים לאו אדעתיה ועבר אעשה דאם כסף תלוה וגו' ועל לא תעשה דלא יגוש ולא תהיה לו כנושא וגם הלוה עובר על פריעת בע"ח מצוה ועל לאו דדברי קבלה אל תאמר לרעך וגו' ואחרון הכביד שעובר על שבועתו דלהבא ואוכל ומאכיל ולפעמים יותר מהשיעור ואינו פורע ומקהה את שניו של מלוה והמלוה נעשה בשרו חידודין חידודין ורבותינו לא תקנו שבועה להבא אלא להרים מכשול שלא להוציא ש"ש תדיר בשבועת אמת אבל עכשיו שאדרבא על ידי כן נמשכים כמה מכשולות ובכללם עבריינות טפי עדיף להזכיר ש"ש תדיר בשבועת אמת ולא לבוא לידי שבועת שוא ומכשולות

אך לחוש לדברי הראשונים שלא להזכיר ש"ש תדיר אפילו בשבועת אמת הנהיגו שלא ישבע בכל חודש אלא משהין אותו לכל הפחות שלשה חדשים ולפעמים יותר הכל לפי ראות עיני הדיין ועל הרוב כשתובעו המלוה לישבע פעם שנית או שלישית מירתת ונרתע לאחוריו ומשתדל לפרוע למלוה בבת אחת או לסירוגין ונמצא שניהם ניצולים מן החטא כך אנו נוהגים והולכים מאז ועד עתה זה כמו שלשים שנה וכך ראוי לנהוג בכל תפוצות ישראל ע"כ וחתומים חו"ר העיר הגדולה פאס יע"א ע"כ מצאתי כתוב וק"ל

בסמ"ע סק"א. אם לא נמצא וכו' ואם אומר שאין לו מעות או מטלטלים ורוצה לפרוע בקרקע. מחרימין אמי שיש מעות או מטלטלין וכו' הנה מלשון הסמ"ע זה ומדברי מר"ן בסק"א ס"י משמע דדוקא אין מחרימין אלא בבא להגבות קרקע ואומר שאין לו לא מעות ולא מטלטלין בזה הוא דמחרימין אבל אם אומר שאין לו מעות אבל יש לו מטלטלים אין מחרימין וכן ראיתי הדבר מפורש בס' וי"ץ בילקוטיו שאחר אות תי"ו משם מהר"א הלוי זלה"ה דאם בא לפורעו במטלטלים אין צריך לקבל חר"ס שאין לו מעות יעו"ש אכין מדברי הסמ"ע בס' ק"א סק"ב נראה דס"ל דאפילו במקום שיש מטלטלים ואומר שאין בידו מעות צריך לקבל חר"ס יעו"ש וצל"ע במה שכתב שם בדבריו כמ"ש הטו"ר והמחבר בסמוך ס"י עכ"ל לא ידעתי היכן רמוז בס"י במקום שיש מטלטלים שצריך לקבל חר"ס דהא דברי הסמ"ע קאי אדברי מר"ן דס"א ובדברי מר"ן איירי במי שאמר שהמעות הם של העכו"ם והתם אפילו ביש לו מטלטלים איירי ועל זה כתב הסמ"ע סק"ב דאפילו לא ראו בידו וכו' והיינו אפילו ביש לו מטלטלין וא"כ היאך סיים על זה וכמ"ש הטור והמחבר בס"י הרי אדרבא בס"י מוכח דאין מקבל חר"ס אלא אם בא לפורעו בקרקע ולא יש בידו לא מעות ולא מטלטלים כמו שמוכח מפשט דבריו יעו"ש

שוב אחר החיפוש ראיתי להרב זכו"ל בח"א אות זיי"ן שהביא משם הרב החביב דנקטינן כסברת מהה"א הלוי זלה"ה וכתב הרב הנ"ז בפשיטות דמר"ן בסק"א ס"א הכי פסיק דאם בא לפורעו מטלטלים אין צריך לקבל חר"ס כלל אלא דראיתי שם שהביא דברי הרב דב"מ ח"ב סט"ו דכתב וז"ל הא דקי"ל דבע"ח גובה מטלטלים אחר שיחרימו אם אין לו מעות כמ"ש בחומ"ם סק"א ס"א היינו דוקא במלוה סתם שחייב לו ולא פירש מה שיפרע לו אבל בשטרות שלנו שכתוב בהם נתחייב פלוני לפרוע לו מעות עובר לסוחר לכ"ע חייב לפרוע לו מעות ולא יוכל לדחותו אצל מטלטלים אלא נותנים לו זמן למכור ולפרוע יעו"ש וכתב דכן ראה מעשים בכל יום שאין דנים לישבע בזה שאין לו מעות וכו' עכל"ה דב"מ ז"ל והרב זכו"ל תמה עליו במה שכתב דבריו כמ"ש בחומ"ש סק"א וכו' דאדרבא מדברי מר"ן פשוט דאינו מקבל חר"ס בבא לפרוע מטלט' יעו"ש שהרבה להביא כמה