פעמוני זהב חלק א קלב

דידן כשהסופרים תפסי להקנין סידר ואומרים לו הרי אתה מחייב עצמך וכו' איכא למימר דעיקר הש"ח לא באה על הפירעון שיהיה בזמן פלוני אלא באה על עקר החיוב שהוא מודה שהוא חייב וגם על שאר הדברים המוזכרים בשטר כגון נאמנות וכו' ולא ערב לי כלל חלוק זה חדא דלמה יגרע הפירעון ונימא דלא עליו קאי השבועה זה לא יתכן ואדרבא רוב השטרות אין בהם שום דבר שיצטרך להיות בשח"ך והוה די בהודאה לבד בקנין לחוד ותו לא מידי ובודאי לא כתבו הש"ח אלא על הפירעון כדי שיתפלש באפר וישלם ועוד לא יהיה אלא ספק חייב לקיים השבועה מספק דספיקא דאורייתא לחומרא וכמו דקי"ל דהנשבע לפרוע לחבירו בר"ח אדר דחייב לשלם לו בר"ח אדר ראשון וכן בכל חודש שני ימים חייב לפרוע בר"ח ראשון מטעם ספיקא דאורייתא כמ"ש הש"ע בסימן ע"ג ס"ט ובסמ"ע שם יעו"ש ומה גם בשטרות דידן הרי מפורש כתוב בסוף השטר ונג"ה בקוש"ח מדכתב ונגמר הכל משמע גם על הפירעון שכתב שחייב עצמו לפורעו הוא בשבועה חמורה וכעין זה ראיתי לרבני פאס יע"א מוהריב"ע ומוהריב"ץ ומוהרח"ט זיע"א שכתבו דתיבת מעכשיו שאנו כותבים בתחילת השטר ובסופו דהיינו בתחילתו כותבים הע"ע בקש"ם ובסופו כותבים ונגמר הכל בקש"ם וכו' תועיל לאיזה פרטים ואיזה חלוקות שבאמצע השטר שלא נתבאר בהם מלת מעכשיו דאכולהו פרטי קאי עכל"ה עיין עליהם בספר כר"ח ס' ס"ג יעו"ש וממנו נלמד במכ"ש לנדו"ד שההתחלה שמתחיל בה השטר היא על עיקר החיוב שכותבים הע"ע בקש"מ בש"ת וחייב עצמו לתת ולפרוע לפלוני בזמן פלוני וכו' ודאי דנשבע לפרוע מקרי וא"כ מה מסדרין

ואמרתי אני בחופזי דאפשר הואיל ובזמן קדמון לא היו כותבים בשטרות בש"ח והיו מוכרחים לסדר הגם דאח"כ נתפשט לכתוב בש"ח אפילו הכי כל המלוה לחבירו אדעתא דמנהג קדמון מלוה לו אדעתא שיסדר אלא דלא נחה דעתי בזה דסו"ס זה הלוה הואיל ונשבע לפרוע חייב לקיים שבועתו ועדיפא מזה ראיתי לרבני הפוסקים שכתבו דשטר שיש בו ש"ח והרחיב לו זמן המלוה ללוה שצריך שיאמר המלוה ללוה הריני כאלו התקבלתי דבזה נפטר הלוה משבועתו הלאו הכי לא נפטר א"כ מכ"ש בכאן שמתחייב בסתם בש"ח לשלם מאן לימא לן דמשום דהיה מנהג קדמון שלא לכתוב בשטרות שח"כ והיו צריכים לסדר נימא דאפשר דלזה נתכוון ואדעת זה נחית המלוה זה לא תיסק אדעתין ועדיין צל"ע ודו"ק

אחרי זמן רב בלימודי למסכת שבועות דף כ"ו מצאתי ראיתי להרב נחלת עזריא"ל ז"ל שנתקשה בזה ממש כקושייתי ונהנתי הרבה מאד שנתכוונתי לדעת עליון בהרגשה זאת ומנ"ה תרץ וכתב וז"ל וראיתי להעתיק פה מה שנתחבטו הראשונים בשט"ח שכתוב בו בת"ך ובש"ח אי שייך בו סדור לפמ"ש בחומ"ש סי' צ"ו באם נשבע אין מסדרין לו או דילמא הואיל והשט"ח הוא כתב הסופר יוכל הלוה לומר הסופר כתב כן לשופרא דשטרי כמ"ש הרב"י חו"מ סמ"ג ואני לא הוצאתי שבועה מפי וכו' יעו"ש שהאריך להביא סברת הפוסקים המיימינים ומשמיאלים במי שחתם על שטר שיש בו שבועה ולא הוציאה מפיו אם יהיה נחשב לו כאלו הוציאה או לא ובזה הוה מצדד אצדודי לתרץ הקושייא יעו"ש אכן לגבי דידן כל אותם ישובים לא יועילו ולא יצילו דהא בכאן הסופרים כשנותנים הסודר ביד הלוה כך אומרים לו הרי את מקבל עליך בקש"מ ובש"ח בשי"ת וכו' והוא אוחז הסודר ושותק והוי כאלו הוציא שבועה מפיו דלכך הוא מקבל הסודר ושותק דכוונתו היא הרי הוא מקבל עליו כל הדברים שאמר הסופר וא"כ הואיל והוציא השבועה מפיו חשיב א"כ הדרן לקושייתינו היאך מסדרין וה' יעמידנו על האמת אכי"ר ודו"ק

עיין להכנה"ג סקס"ג דחוב של מס במחלוקת שנוי אם מסדרין ועיין קני"ן פירו"ת דף ר"פ ע"א סימן ס' יעו"ש ולפי יש אומרים בתרא שבכאן סכ"ט לא נפקא מינה מידי ודו"ק

ועיין בדר"ך המל"ך דף ע"ט שהביא דברי הרמ"ל בדין מי שנשבע לפרוע שלא יסדרו לו ולא היה שם שיעור כל התשלומין אפילו לא יסדרו לו עכ"ז מחוייב לשלם כל מה שתחת ידו שעל כל פרוטה ופרוטה חלה השבועה יעו"ש ובדברי הרב פת"ש גם מדין מי שהיו עליו שני חובות אחד דינו שלא יסדרו לו ואחד דינו לסדר כיצד יתנהגו יעו"ש: סימן צ"ח

ש"ע ס"א. סדר גביית החוב אין אומרים וכו' עיין בבאה"ט סק"ג שכתב וז"ל על ס' רמ"א. ס"ב בהגה ולעיל סי"ב ס"ח ע"ש בסמ"ע וצל"ע שלא הביאו כאן שום דבר מזה עכ"ל נראה לי דכוונת הרב ז"ל פשוטה דלעיל סי"ב ס"ח כתב שם הסמ"ע דמאי דפסק מר"ן ס"ח דמחילה אינה צריכה קנין היינו בדלא תפיס שטרא המלוה יעו"ש והש"ך חלק עליו יעו"ש וגם מור"ם בס' רמ"א ס"ב שם ס"ל דהויא מחילה אפילו תפיס המלוה השטר יעו"ש ועל דבר זה נתכוון הר' באה"ט שלא הביאו כאן דבר מזה דהא מדברי מר"ן אלו מוכח דמסתמא הואיל ולא תבע לא אמרינן מחל דון מינה באם הוא דבר ידוע ששמענו ממנו שמחל בפירוש הויא מחילה אפילו עדיין תפוס השטר בידו וזה דלא כהסמ"ע דכתב בסי"ב יעו"ש וגם תקשה על מור"ם למה כתב בס' רמ"א סברתו בשם י"א דמיחזי דחולק על מר"ן ומכאן מוכח דגם מר"ן ס"ל דהויא מחילה גם תקשה על הש"ך למה בסי"ב כשחלק על הסמ"ע למה לא נסתייע מזה זהו תכלית דברי הבאה"ט וגם אנא זעירא ראיתי כמה סופרי האחרונים שנתחבטו כולם כמאן אזלינן אם כדעת הסמ"ע או כהש"ך בפירוש דברי מר"ן והביאו כל אחד ראיות לדבריו ומזה הסימן לא הביאו שום רמז ממנו כלל זולת הרב בר"א ז"ל סי"ב ראיתי לו שהקשה מסעיף זה על הסמ"ע דסי"ב ועל הש"ך בס' פ"א סקע"ב יעו"ש והניח בצ"ע ואני בעוניי נלע"ד דליכא סתירא לדברי הסמ"ע מכאן דהא טעמא דרבינו ישעיה ז"ל שהביא דעתו הסמ"ע דבתפיס שטרא לא הויא מחילה טעמו הוא משום דליכא הוכחה דהויא מחילה דאיכא