פעמוני זהב חלק א קל

עדיין לא הגיע זמנם ומזונות שעברו לא הוי חיוב על הבעל וכו' וא"כ הואיל והטעם הוא בשביל זה א"כ מה לי היה בקוש"ח או לא ודו"ק

במור"ם סכ"ד. היה חייב לכותים וכו' עד סוף ההג"ה ראיתי בשאלה אחת שנשאלה בטיטוואן במי שהיה לו קרקע והיו נושים בו ב"ב ושאב"ב והיה אחד מן המלוים הישראלים יש לו על הלוה הזה השטר כתוב בעש"ג ובשבילו זכה הוא באותו קרקע של הלוה כפי דיניהם ואח"כ בא מלוה שיש לו שטר מוקדם בסופרי ישראל להוציאו מאותו מלוה שזכר בו מכח שטר של גוים שהיה בידו ועל זה טען זה המאוחר נגד המוקדם מאי אפסדתיך הרי אם לא הייתי אני שהיה לי שטר בעש"ג היתה משתקעת אותה קרקע ביד הגוי זהו מה שנשאל ביניהם ועל דבר זה ראיתי מימינים ומשמאילם דלדעת רבני טיטוואן זיכו הקרקע למאוחר שהוציאה מיד הגוי מכח סברא דמאי אפסדתיך והביאו ראיה מדברי הרב פנ"י מש"ה ז"ל וכתבו דגם הרב יעב"ץ זלה"ה דעתו כך מכח דברי הרב פנ"י מש"ה יעו"ש וכן הרב מוהרח"ק ז"ל בספר צרו"ר החיי"ם דף צ"ח בילקוטיו ראיתי לו שכתב וז"ל מכר קרקע לגוי והגוי מכרו לישראל אחר אין הבע"ח טורף מזה הרדב"ז סימן אל"ף רט"ז וטעמו הוא לומר הלוקח אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא ארעא למרה וכן העלה מהרימ"ט וכ"ך הרב יעב"ץ זלה"ה

וכנגד זה ראיתי להרב גושפנק"א דמלכ"א דע"ד שדחה דברי רבני טיטואן יע"א וכתב דיכול המוקדם להוציאה מידו והביא ראיותיו מסימן רל"ו יעו"ש וחלק בין ההיא דהרב פנ"י מש"ה לנדו"ז יעו"ש וכן ראיתי גם להרב מוהא"ק בספר בר"א דף קי"ח שדחה גם הוא דברי רבני טיטואן דטענת מאי אפסדתיך לאו טענה היא כמ"ש סקי"ח דהעלה דהמוקדם מוציאה מיד הלוקח יעו"ע

ואני היום לא ידעתי למה הרבנים הנז"ל לא הביאו ראיה לדבריהם מדברי הג"ה זאת האמורה דיכול המלוה להוציא מיד האשה הואיל ולא ניתנה לגבות מחיים וכו' משמע דאם היתה נגבית מחיים אין יכול להוציא מידה אפילו אם יהיו מוקדמים לה ואיפשר דלא נתכוון לתת טעם זה משום דכתובה אינה נגבית אלא כדי לפסוק שאפילו יבואו המאוחרים לה לכתובה יכולים להוציא מידה אבל אם באו המוקדמים איכא למימר דיכולים להוציא וא"כ אין ראיה מפסק מור"ם זה דו"ק

אלא דמצאתי ראיתי ראיה גמורה לדברי רבני טיטואן יע"א והיא מדברי כנה"ג הביא דבריו הבאה"ט סק"ד ס"ג וז"ל קדם המאוחר ונפרע על ידי ערש"ג ולא היה כח ביד המוקדם למחות ובא המאוחר ומכרה לישראל אחר אין המוקדם מוצא מידו תשוב"ת רמ"א סק"ט עכ"ל הרי לפניך דסברת רבני טיטואן מפורשת והיה העלמ"ה שלא הביאו ראיה ממנה ודו"ק

ש"ע סכ"ה. אין בע"ח גובה וכו' שצבען לשמה וכו' עיין בסמ"ע לעיל סמ"ז סק"ד ששם הביא דברי המרדכ"י שכתב ס"פ נערה שנתפ' שנאמן הבעל לומר שלקח בגדים הללו לשם אשתו ולהפסיד הבע"ח ע"כ מדברי המרדכ"י אלו נראה דאין האשה נאמנת הואיל ולא תלי כי אם בבעל וכך נראה מדברי הרב כנה"ג שהביא דברי המרדכ"י אלו בהגהו"ט אות ל"ד וז"ל ואי ליכא עדים שקנאם לשמם וקא טעין לקחתים לשמם נאמן ובשבועה מרדכי פ"ק דבב"ק ובכתובות פר"ן ומהר"ם מינץ בתשובה סי' צ"ו גורס והבעל טוען לא לקחתים נאמן לשמה נאמן ובשבוע עכ"ל ומדקדוק שנוי הגרסאות הדין יוצא שאין האשה נאמנת דוק הטיב

ומה ששייך לדינים אלו הן לענין בגדים שקנה לשמן הן לענין בגדי שבת וכלי זהב שהקנה לה בפירוש הן לענין הסבלונות וטבעת הקידושין מה דין בע"ח בהם. כדי שלא להאריך עיין בדברי כנה"ג הגהו"ט אות ל"ו משם ואילך ועיין בס' בר"א סימן צ"ז ובס' פח"י אות כסות ובס' גושפנק"א דמלכ"א סל"א ועיין בס' מאמ"ר קדישי"ן ועיין בס' רב אחרון צו"ף דב"ש סימן ר"ד ועיין בס' הנז' מה שנוגע לדין פירות נכ"מ ונכסי צ"ב אם בעל חוב יכול לגבות מהם ועיין בשאר ספרים ועיין ש"ע אהע"ז ס"ץ סט"ו ועיין בר"א סימן צ"ז מדין אשה שאמרה קרקע שקנה בעלה הוא דמי נדונייתה שמכרה וקנתה יעו"ש ועיין כנה"ג הגהו"ט סמ"ב יעו"ש ועיין עוד שם מדין מעות שסגלה ממעשה ידיה אם בע"ח גובה מהם יעו"ש באות מ"ב ג"כ ודו"ק

שם אין בע"ח גובה ממה שהכניסה לו וכו' עיין להגוא"ל שהביא משם הפוסקים דאפילו אם יהיו ביד ב"ח יכולה להוציאם מידו ודוק

שם אם הכניסה לו מעות בנדונייא בע"ח גובה מהם עכ"ל הש"ע ולעיל סכ"ד כתב מור"ם ז"ל מיהו אם מעות נדונייתה עדיין בידה או ברשות אביה יכולה לתופסן למזנותיה יע"ע ועיין מ"ש הסמ"ע כאן בסקנ"ח על דברי מור"ם אלו ועיין ג"כ מ"ש הטו"ז על דברי הסמ"ע אלו יעו"ש דלכל הדברות הוא דדברי מור"מ אלו דפסק דיכולה לתפוס מעות נדונייתה בשביל מזונתה הסברא הזאת היא מוסכמת אליבא דמר"ן דפסק דאין בע"ח גובה ממעות נדונייא

אלא דספוקי מספקא לי דאם מעות נדונייא אינם בעיין אלא הלבישו אותם באיזה סחורה או כלים ותפסה האשה הסחורה או הכלים בשביל מזונותיה מהו הדין אי אמרינן דלא זיכו לה חכמים לתפוס אלא דוקא אם הם בעין או דילמא הוא הדין אם מאי דאתי מחמתייהו קיים אמרינן ביהו מה לי הם מה לי דמיהם דהכי מצינו לסברא זו דמה לי הם מה לי דמיהם פסקה מור"ם בס' ר"פ ס"א יעו"ש וכן נמי מצינו להרב"ח הביא דבריו הבאה"ג סו"ס צ"ו לעיל וז"ל אם הסחורה שלקח בהקפה הוא בעין או מאי דאתי מחמתיה קיים אין לאחרים חלק בה והכי פסיק ותני הרב זי"ע סע"ו והמשד"ר וכן ראיתי בס' התקנות סר"י דפסקו כהב"ח יעו"ש דס"ל דכמו דלא נשתעבדה הסחורה דאין בע"ח אחר יכול לגבות ממנה כך אינו יכול לגבות ממה דאתי מחמתה וא"כ ש"מ דאמרינן מה לי הן מה לי חלופיהן וא"כ נלמד ממנו לנדו"ד

והגם דסברא זו דהרב"ח לאו דסמכא היא ורבו כמו רבו עליה החולקים הלא המה בספרתם הראשון אדם הוא הטו"ז בסוף סצ"ו שדחה סברת מו"ח ז"ל ועיין להרב מש"ה מערכת גימ"ל או"ד שהביא גם