פעמוני זהב חלק א קכט

הלכות גביית מלוה. סימן צ"ז

ש"ע ס"ד. אסור ללוה לקחת הלואה ולהוציאה שלא לצורך וכו' עיין בס' חסדי"ם סי' שע"ז שכתב וז"ל אם הוא חייב לאחרים יותר ממה שיש לו אין לו לשים נרות בבית הכנסת ולא לקנות ספרים ולא לתת צדקה ע"כ הובאו דבריו בס' פח"י אות בע"ח יעו"ש

ש"ע סט"ו. יש מי שאומר וכו' אבל אין כופין אותו להשכיר עצמו וכו' ואם הלוה אחר שסדר נכסיו רוצה לצאת מהעיר ולילך לשוטט על מחייתו לעיר אחרת והמלוה טוען עליו שלא יצא מן העיר עיין להרב משי"ש בח"ב סימן רס"ב שכתב בפשיטות שאין בעלי חובות יכולים לעכבו יעו"ש והגם דבסימן ע"ג ס"י שם פסק דאם רוצה לברוח צריך ליתן ערב שאני התם דרצה לברוח ועדיין יש ממון בידו וכו' ופשוט וק"ל ועיין מש"ה מערכת עיי"ן אות פ"ו ועיין מש"ל בסי' ע"ג ס"י והרב מש"ה הנז' כתב משם הרדב"ז דאם רצה לילך למדינת הים אם איש עני הוא יכול לעכב עליו כדי שיעשה מלאכתו ויפרע את חובו מהשאר היתר על מזונותיו יעו"ש וכדי שלא לתת הדבר במחלוקת אפשר הרדב"ז איירי במקום שיכול הלוה למצוא טרף לביתו וכמו שנראה מדקדוק דבריו ומהר"ר ר"ב ז"ל איירי במקום שאין לו מה יעשה ופשוט וק"ל

ש"ע סכ"ג. כשיגיע זמן הפירעון וכו' כבינוני שבעיר אפע"פ שאכל תחילה כעני וכו' עיין להרב מ"ק סקכ"ה שכתב וז"ל ובתשובת מהר"ם כתב בזה"ל ואם הוא עשיר ורגיל בהוצאות עשירים נותנים לו כמו שהוא רגיל וכן עני וכן בינוני אבל אם הוא עני ורגיל להוציא כעשיר לא יתנו לו כי אם הרגיל לעני עכ"ל ע"ע ודו"ק ומדברי מר"ן כאן לא משמע כן אלא לעולם נותנים לו כבינוני ועיין סמ"ע סי' צ"ט סק"ו ודו"ק

שם וכסות י"ב חודש וכו' עיין להכנה"ג הגה"ט סכ"ד שכתב וז"ל כסות י"ב חודש וכו' נ"ב לחול אבל בגדי שבת וכ"ש של יו"ט אין מניחין לו הר"ם מטראני ח"ג סקי"ד וק"ל

שם ואפילו ס"ת וכו' ולדידן שכותבים ס"ת ומקדישים אותו בפירוש להיות קבוע בהיכל הקודש ודאי שאין בע"ח יכול לגבותו דהקדש הגוף מפריע מדי שעבוד וכמ"ש בחומ"ש סקט"ז ס"ז אלא אם לא הקדישו בפירוש אלא עשה חנוך לס"ת והוליכו לבה"ך והניחו בהיכל ולא גילה דעתו אם דעתו להקדישו לעולם או לכשיצטרך ימכרנו בזה הוא דלדעת הרב הב"ח ס"ל דבזמנינו זה שכותבים ס"ת ומניחין אותו בהיכל בבית הכנסת דעת כל אדם שלא למוכרו אפילו יגיע לידי עוני גם בע"ח אינו גובה ממנו, אם לא שהתנה בפירוש שאינו מניחו בבה"ך אלא לפי שעה עכ"ל ולדעת הרב הש"ך כאן סקי"ג וביור"ד סרנ"ט ס"ז חולק עליו וכתב דלא נהגו כהב"ח יעו"ע וכן ראיתי להרב תוש"י בח"ב סמ"ג דכן דעתו כדעת הש"ך ובמקדיש בפירוש אפילו הש"ך יודה ועיין ג"כ בס' התקנות בכר"ח סקכ"ב דכן משמע יעו"ש וק"ל

סמ"ע סקנ"ו. אין צריך לומר וכו' אלא אפילו לעבר וכו' עיין טו"ז שחולק עליו וס"ל דדברי מר"ן הם כפשטם דאם תפסה על להבא הוא דלא מהני אבל בתפסה על מה שעבר לא מיירי מזה משמע מדבריו דלשעבר מהנייא תפיסה וכן ראיתי להרב ברי"ת אבו"ת ז"ל דף קכ"ג ע"א שכתב דחכמי המערב הראשונים ז"ל חלקו על הסמ"ע וכתבו דפירושו דחוק והביאו דברי הרב גדו"ת שחלק על הסמ"ע ומסיק דאם כבר לוותה ואכלה ותפסה אין מוציאין מידה עכת"ד

עוד ראיתי להרב הנז' שנשאל באשה ששלח לה בעלה מעות על ידי שליח ובא בע"ח ועקלם ומסיק שם הרב הנז' דזכה בהם הבע"ח כדעת מר"ן כאן דבע"ח קודם למזונות האשה והגם דהרב ה' כתב דהרדב"ז שכתב ז"ל ראובן שאמר לשמעון קח מעות אלו ותן אותם לאשתי אין בע"ח יכול לטרוף מהם עכ"ל עכ"ז כתב הרב דדברי הרדב"ז הם ודאי נגד דברי מר"ן ואנן כדעת מר"ן נקטינן שאין לתת לה אותם מעות ולהקדימה לפני בע"ח יעו"ש ולדעתי ההדיוט יכולני לומר דהרדב"ז מיירי בשלח לה מעות מזונות שכבר עברו וס"ל להרדב"ז כדעת הרב גדו"ת והטו"ז הנז' דדעתם הוא דאם תפסה על מזונות שעברו מהנייא תפיסתה וא"כ גם הרדב"ז ס"ל הכי והואיל ונתנם ביד השליח להביאם לה כאלו תפסה אותם בידה וזכתה אלא דמתוך דברי הרב ברי"ת אבו"ת נראה דאפילו תפסה על מה שעבר כבר צריכה לברר בעדים שהיא נושאת בבעלה מזונות דהיינו יש עדים שלותה ואכלה הלאו הכי אינה נאמנת אפילו בשבועה להגריע כח הבע"ח יעו"ש וא"כ הואיל ורוב הנשים אין מדרכם להלוות בעדים לצורך אכילה על הרוב תמצא לא נפקא מינה לדינא לברר כיצד היא דעת הרדב"ז על כן אין לנו להאריך בכוונת דבריו הואיל ואין ספרו בידינו ואם מכרה הקרקע אפילו למזונות שמכר בע"ח מאוחר מוציאו מיד הלקוחות ודוקא בדלא פסקו לה ב"ד מזונות אבל פסקו לה ב"ד מזונות מכרה קיים כ"כ הרב ז"א סל"ב

גם שם בס' בר"א ראיתי להרב זלה"ה שכתב דהדין הזה שכתב כאן מר"ן דבע"ח קודם למזונות הוא אפילו בכתובות דידן שמקבל קושח"ך על המזונות עכ"ז אין לה מזונות במקום בע"ח וסמך עצמו על דברי מר"ן שכתב בב"י דכל מאי דכתבינן בכתובות דידן הוא לשופרי דשטרי יעו"ש והגם דמור"ם באהע"ז סי' צ"ג כתב דאם קנו מידו על המזונות טורפת ממשעבדי יעו"ש הרי כתב הרב הנז' דמור"ם איירי בדקנו ממנו בפירוש על המזונות ולא כן בכתובות דידן דאין הקנין בפירוש על המזונות רק אשאר דברים וכו' וע"ש עוד דכתב ז"ל דלדעתו נראה דמר"ן לא ס"ל כלל ההיא דהרשב"א והכריח הדבר ממה דכתב מר"ן בב"י הטעם למה בע"ח קודם למזונות משום דמזונות להבא