פעמוני זהב חלק א יג

ש"ע ס"ה. יש אומרים דשתוי יין וכו' אין עד נעשה דיין וכו' עיין להרב ויאמר יצחק ח"ב סקכ"ג שהאריך הרחיב להליץ בעד המנהג שנהגו הדיינים לדון ע"פ השטרות שהדיינים עצמם חתומים בהם יעו"ש

ש"ע ס"ו. מי שתובעין אותו לפני דיין הקטן ממנו וכו' האי קטן ממנו היינו בחכמה אבל אם יהיה הדיין גדול בחכמה אפילו יהיה החכם הנתבע גדול בשנים לא איכפת לן והגם דלא בא הדבר מפורש בב"י ולא בטו"ר ולא אמרו אלא דפסק זה הוא מדברי רבינו האי גאון ז"ל ולא בארו מקורו מן הגמרא עכ"ז דבר זה נתברר לך ממה שכתב הב"ח והביא דבריו הרב מאמר קדישין זלה"ה בסק"ז על מאי דכתב מר"ן דמכנפין ת"ח וטענין בנייהו. כתב הרב הנז' וז"ל פירוש דמעיינין אם יש לחוש לחורבה או לא זה תקלה או זלזול כבוד יתיעץ עם החכמים אם ילך הא אם אינו יוציא שום חורבה ותקלה וזלזול כבוד אין צריך לילך לפני דיין שקטן ממנו וראיה מעובדא דרב יהודה בר יחזקאל עכ"ל הרי לפניך דהרב"ח מביא ראיה מרב יהודה בר יחזקאל והתם לאו לענין גודל השנים שהיה רב יהודה גדול מרב נחמן אמור אלא על גודל החכמה אמור וא"ך מכאן נלמוד דגדול ממנו דכתב מר"ן היינו בחכמה שוב ראיתי שכן נראה מהרב זכו"ל אות דל"ת יעו"ש וכן כתב הרב הגוא"ל ז"ל סכ"ח סקי"ט וק"ל

ואחרי מופלג בא לידי ספר פתחי תשובה ושם ראיתי לו שכך כתב בפשיטות משם כנה"ג ומשם הרב ברכי יוסף ז"ל והוסיף עוד לחדש דאפילו אם יהיה ב"ד של שלוש אין הגדול מחוייב ללכת אצלם יעו"ש

ש"ע ס"ז אסור לאדם לדון וכו' ששונאו וכו' הוא הדין דאסור לדון לבן שונאו עיין להרב מש"ה אות שי"ן סע"ב יעו"ש

ש"ך סקי"ב וז"ל יכול להיות דיין לתלמידו וה"ה דמותר לדון לאושפזכניה וכן פועלים ושכרים עכ"ל דין זה הוא מדברי מהרי"ק בשם המרדכי דמפרש כל פסילנא לך לדינא האמור בגמרא הוא מצד חסידות יעויין כל זה בהרב"י ולמאי דאתן עלה הוא דאפילו בשעת הדין הזכירו בטובה שעשה עמו עכ"ז לא נפסל הדיין אלא ירחיק עצמו מצד החסידות דהכי מצינו בפרק אחד ד"מ דפ"ח אושפזכניה דרב אתא לקמיה לדינא אמר ליה לאו אושפזכני את אמר ליה אין אמר ליה דינא אית לי אמר ליה פסילנא לך לדינא וכו' ופירש"י פסילנא לך לדינא שהזכרתני טובתך עכ"ל הרי לפניך דמאי דאמר ליה פסילנא לך הוא בשביל הזכרת הטובה ועכ"ז כתבו התוספ' התם מרחיק עצמו היה אבל מן הדין לא מיפסל וכן ההיא דשני דייני גזירות דאייתי צנא דפירי עכ"ל ודברי התוספ' אלו הן דברי המרדכי משם ר"י שהביא הרב"י א"ך שמע מינה דאפילו במזכירו בטובתו או מביא לו הפועל הצנא באותה שעה עכ"ז לא נפסל הדיין אלא מצד חסידות וכל זה שכתב הש"ך הוא בשיטת י"א דכתב מור"ם די"א דכל שאינו שונאו או אוהבו ממש מותר ואינו אלא מצד חסידות ועל זה סיים וכ"ש שהרב יכול להיות דיין לתלמידו וכתב הסמ"ע סק"ך דכ"ש הוא אליבא דהני י"א קאי יעו"ש ועל זה כתב הש"ך ג"ך דלפי סברת האי יש אומרים המתירים ברב לתלמיד הוא הדין באושפזכניה וכו' אבל לסברת מר"ן דס"ל כסברת הרמב"ם ז"ל דפסק כוותיה דהאוהב והשונא מדינא אסור גם זה נכלל בכלל אוהב ושונא כל זה נראה לכאורה

אבל כפי האמת נראה דדין זה דהקדים לו צנא דפירי ואושפזכניה אפילו לסברת מר"ן דס"ל אוהב ושונא פסול יודה דבזה אין איסור דהא מדברי מור"ם דהגריע הגריע אותם מאוהב ושונא מדרצה לומר שאין בהם שום איסור אלא מדת חסידות דוקא ויליף לה במכ"ש מאוהב ושונא שמע מינה דהם גריעי מאוהב ושונא והגם דמצינו להרמב"ם ז"ל דפסק בפכ"ג מהל' סנהדרין הלכ"ב על ההוא דהקדים צנא דפירי וכו' דפסול לדינא יעו"ש ברור לי מדמר"ן לא הביא אותה הלכה דכתב הרמב"ם בפרק כ"ג הלכה ב' ומצינו שהביא כל דברי הרמב"ם באותו פרק ודאי מדהשמיטה לאותה הלכה ודאי דס"ל דלא נפסל בשביל זה דלא כהרמב"ם

גם זה מבורר מדברי מר"ן בס"ט ס"ב וז"ל אם קדם התובע ושלח מנחה לדיין קודם שיזמין לנתבע אין הנתבע יכול לפוסלו אלא א"ך הדיין רוצה להחשיך עצמו מה"ד ממדת חסידות כגון שיודע שנתקרב דעתו אליו עכ"ל וכתב שם הסמ"ע סק"ו אפילו בשעה ששלח לו היתה תביעתו מפורסמת עכ"ל ודין זה הוא מדברי תשובת הגאון שהביא הטו"ר יעו"ש וכתב שם הרב"י בס' הנז' דדברי הגאון אלו הם הפך דברי הרמב"ם דס"ל דההוא דנטל גדפא מעל הדיין וההוא דהביא צנא דפירי כל הנהו דתני בפ' כ"ג הלכ"ב בכלהו ס"ל הרמב"ם פסול מן הדין יעו"ש וא"ך הואיל ומר"ן פסק כדברי הגאון בהקדים לו מתנה גמורה עכ"ז לא נפסל מכ"ש שכיון שמזכירו שהיה אושפזכניה או הביא לו צנא דפירי דהוו דידיה של הדיין אלא הקדים ביאתה פשוט דאין בו איסור ולא נפסל הדיין אלא אם ירצה להסתלק ממדת חסידות ואפע"ג דמצינו להסמ"ע ס"ט סק"ז שכתב על אותו פסק דמר"ן דאם קדם התובע ושלח מנחה לדיין דאינו נפסל כתב הסמ"ע וז"ל וכתב מהרד"ך הא דאינו נפסל אלא ממדת חסידות היינו כשעושה כן לדיין שלא בפני בע"ד חבירו אבל בפניו ודאי אסור דמסתתמן טענתיה של התובע עכ"ל וא"ך גם כאן באומר לו אושפזכני את או הביא לו צנא דפירי דהוו בפני בע"ד כדמשמע מן הגמרא בכתובות ובסנהדרין יעו"ש במקורן של דברים דכך הוא נראה פשט הדברים דבפני בע"ד עשו מה שעשו א"כ נימא דפסול מההיא דמהרד"ך זה אינו דהסמ"ע לא הביא מהרד"ך אלא דוקא על ההוא דהביא מתנה לדיין בזה הוא דוקא דאמר מהרד"ך דבפני בע"ד מסתתמן טענותיה הואיל ורואה שעשה עמו טובה גדולה שהביא לו מתנה בחנם אבל באומר לו אושפזכני את או הביא לו צנא דפירי דידיה אלא הקדימה לו פשוט דאפילו הביאה לו בפני בעל דינו לא מסתתמן טענתיה וזה נלע"ד פשוט דאי לא תימא הכי ותימא דדברי מהרד"ך ז"ל אפילו באומר לדיין דע דאושפזכני את בפני בע"ד אסור א"ך יש תימא גדולה על דברי התוספו' בסנהדרין דפ"ח דכתבו על ההיא דאמר ליה אושפזכני את ואמר ליה פסילנא לך לדינא וכתבו התוס' וז"ל פסילנא לך מרחיק עצמו היה אבל מן הדין לא מפסל וכן ההיא