פעמוני זהב חלק א יב

צורך שבת חייב כמו בחול ע"ך מכאן מבורר דמי שיודעין בו שאינו מתעסק לצורך טרדת השבת הוי ע"ש לגביה כשאר ימי החול ופשוט וק"ל

סמ"ע סכ"ה ובערב שבועות וכו' מה שראוי לכתוב כאן כבר נכתב בטעות לעיל בסימן ב' סק"ה קחנו משם וראוי הוא לכאן וק"ל

בש"ך סכ"ה וי"א וכו' ואם עברו ודנו בלילה לאור הנר נראה דיש לסמוך על דברי הסמ"ע ואפילו הש"ך יודה בזה כ"ך הרב מימ"ר קדישין יעו"ע

סמ"ע סק"ו וי"א דאין לקבול בב"ה בניסן עיין בטור או"ח סי' תקמ"ה שסתם המחבר וכתב דמותר לקבול בשביל חובותיו בחול המועד והוא מהמרדכ"י ג"כ ולא כתב עליו מור"ם מידי וכו' עכל"ה עיין להמג"א ס' תקל"ט סק"ה שתירץ לקושייא זאת דשם הגיה מור"ם וכתב בפירוש דמותר לקבול במשפט בשביל חובותיו וכאן כתב דאין לקבול כלל בניסן ותירץ דהתם מיירי במשפט הגויים דהיינו שהיה נושא חובות בגויים מותר להביאם במשפט הגוים דליכא לא טרדת הדיינים ולא טרדת הלוה ובכאן מיירי בלווים ישראל והדיינים ישראל ובסוף דבריו כתב דהסמ"ע בחו"מ ס"י נתקשה בדברי מור"ם אלו וכתב דהסמ"ע לא עיין בדברי המרדכי יעו"ש ובראותי זה אני בחופזי תמהתי תמיהא גדולה דלדידיה דהר' מג"א יוצדק האי תירוצא הואיל ובאותה הג"ה דס' תקל"ט מוזכר בה מותר לקבול במשפט לכך יוצדק פירוש המשפט הוא משפט הגוים לא כן כאן בחו"מ לא הוזכר מלת משפט כלל ויוצדק תירוצו יפה אבל הסמ"ע לא הקשה מההיא דס' תקל"ט אלא מסו"ס תקמ"ה ושם מר"ן כתב בסתם מותר לקבול בשביל חובותיו סתם יעו"ש ומשמע דאפילו יהיה הלוה ישראל והדיין ישראל עכז"ה מותר וא"כ יוצדק קושיית הסמ"ע למה מור"ם לא הגיה כלום כמ"ש כאן ועמדה קושייא זאת לנגדי עד אחרי זאת ראיתי להרב מחצי"ת השק"ל בס' תקל"ט שכתב דהרב א"ר זלה"ה כתב דאדרבא המג"א לא דק דהסמ"ע לא כתב דבריו אלא על הג"ה דסי' תקמ"ה וכמ"ש ושמחתי וע"ש להרב מחצי"ת השק"ל שדחה דברי הרב א"ר ז"ל ויישב דברי המג"א בטטו"ד יעו"ש וראיתי להרב באה"ט סק"ו שתמה על תירוץ הסמ"ע יעו"ש ואנא בריה קלה אמינא אחר המחילה מכבודו דמילת אפילו דכתב מור"ם היא קאי אפילו על בני הכפרים שבאו למנין אין לקבול דלדעת מר"ן נראה דוקא למי שאינו. בעיר הא מי שהוא בעיר אפי' יהיה מבני הכפרים קובלים עליו על זה בא מור"ם ואמר דיש אומרים דאפילו נמצאו כאן אין לקבול ואזדא לה תמיהת הבאה"ט ודו"ק

בש"ע ס"ד אין יושבין בדין מתחילת שעה ז' וכו' ודאי לא איתמר דין זה אלא במקום שנהגו להתפלל מנחה גדולה אבל בכגון בערי המערב דמנהג קבוע להתפלל בזמן מנחה קטנה דוקא פשוט דיכול להתחיל אפילו לכתחילה לדון משעת מנחה גדולה עד סמוך לזמן הקטנה ופשוט וק"ל. סימן ו

בש"ע אין הדיינים וכו' אפילו לפחות וכו' הרב הלק"ט ח"א סי"ט נשאל וז"ל כשהב"ד הוזקקו על פחות משוה פרוטה אם נשבעים עליה. תשובה אטרוחי ב"ד לא מטריחינן בכדי ואם יאמר הדיין חייב מוציאין ממנו דישיבת הדיינים אחשביה ממון א"כ ממון שחייב צריך לישבע ליפטר ממנו ע"כ

ופירוש דבריו פשוט דכוונתו לומר דודאי אין מה"ד להטריח ב"ד בכדי אלא הואיל וטרחו לדונם בדין שיורדים לנכסיו ומוציאין ממנו אם יפסקו לו ב"ד ויחייבוהו כדי שלא תהיה טרחתם לבטלה דאל"כ למאי דנוהו וא"ך הואיל ואחשבוה ממון לענין זה מאותו טעם נמי יש לחייבו שבועה דכופר ממון מיקרי וק"ל: סימן ז

ש"ע ס"ב סומא באחד מעיניו כשר אבל הסומא בשתי עיניו פסול וכתב הש"ך סק"ב וז"ל בשתי עיניו פסול הב"ח כתב דבדיעבד כשר עכ"ל. תמיהא גדולה חזינא בדברי הש"ך דהא טעם הסומא למה אסור משום דקי"ל אין דנין בלילה משום דכתיב והיה ביום הנחילו וכו' ולפיכך אין דנין בלילה ומטעם זה הסומא פסול הואיל אפילו היום לגביה לילה הוי וכמ"ש הסמ"ע סק"ז וא"ך יש לתמוה על הש"ך דלעיל בס"ה כתב הש"ך בסק"ה דהב"ח ס"ל דאם עברו ודנו בלילה הוי דיניהם דין ואיהו חלק עליו והעלה דאין דיניהם דין אפילו דיעבד וא"כ כאן היאך כתב סברת הב"ח דסומא דכבר דן כשר ובודאי מדהביא דבריו כאן ושתק ולא חלק עליו פשוט דכוונתו לקבוע אותו לדינא וא"ך קשה דנראה דדבריו סתראי ולע"ד נראה לי לחלק דיש חלוק בניהם דבלילה פסלותא הוא מצד הזמן דאין דנים בלילה מצד דהתורה לא הכשירה הדינים אלא ביום אבל הסומא פסלות דידיה הוא מצד גוף הסומא דגופו אינו מוכשר לדון אבל מצד הזמן אדרבא הוא זמן הדין אצל הפקחים ולכך בלילה אין דיניהם דין הואיל ולאו זמן דין הוא אצל כל אדם אבל סומא ביום דזמן דין הוא אם עבר ודן דינו דין וחלוק זה דמי ממש למאי דאיתא בגמרא מנחות דמ"ג דאיתא התם ת"ר הכל חייבים בציצית כהנים לויים וישראלים גרים נשים ועבדים ר"ש פוטר בנשים מפני שמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ע"כ ואמר בגמרא מאי טעמא דר"ש דתניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור הא מה אני מקיים וראיתם אותו פרט לכסות לילה ומה ראית לרבות כסות סומא ולהוציא כסות לילה מרבה אני כסות סומא שישנה בראיה אצל אחרים ומוציא אני כסות לילה שאינה בראיה אצל אחרים ע"כ הרי לפניך מגמרא ערוכה דפסלות הזמן גריעא מפסלות הגוף והכי אפסקא הלכתא דלילה פטור מן הציצת וסומא חייב מטעם המוזכר בגמרא ופסקה הרמב"ם והטוש"ע סי"ז יעו"ש וא"ך מטעם זה הש"ך מחליק וס"ל דדן בלילה פסול וסומא שדן בדיעבד כשר ובכמה מקומות ג"ך יש חילוק בין פסולו בגופו לפסלות הזמן ולא עת האסף ודו"ק: