פעמוני זהב חלק א קכז

ולא שום אחד מהם טרח אין כאן לא טעמא דטרחא ולא טעם שיעכב ממון חבירו הואיל וחושדו דהואיל ולא טרח שום אחד ליכא חשד ודו"ק

ש"ע ס"ו. חלקו השותפין אינו יכול לחזור ולהשביעו בטענת ספק האי דינא דכתב מר"ן כאן הואיל ולא תבע השבועה בשעת חלוקה אמרינן ודאי מחל ראיתי לכמה פוסקים ז"ל שפסקו דלאו דוקא לגבי שבועה הוא דאמרינן מחל אלא גם לתביעת ממון דהו"ל בהכריח להזכירו בשעת חלוקה ולא הזכירו אמרינן ביה ודאי מחל ע"ע בספרתם ועיין להר' מש"ה אות חי"ת והרב פח"ד יצח"ק אות עלילה והרב תוש"י ח"א סל"ג והרב זכו"ל אות מי"ם ודו"ק

שם בש"ע. ומגלגל עליו וכו' ראיתי להרב עט"ר מו"ר זלה"ה בספר כר"ח ח"א שאלה קל"ד שהביא משם הרב מוהריב"ל זלה"ה בראובן שקבל עסקא משמעון ואח"כ נפרדו ולא תבע שמעון מראובן שבועת השות' ואח"כ חזר וקבל ראובן מבנו של שמעון עסקא ולעת פרידתם תבע בן שמעון לראובן לישבע לו ומגלגל עליו ג"כ שלא גנב משותפ' שהיתה בידו מאביו כי בן שמעון זה בא בטענה כי ממונו היה ביד אביו בעסקא ואי כבש משל אביו גם משלו כבש וראובן זה משיב כיון שלא תבעני אביך ודאי מחל ומאן מוכח שהיה בידו עסק משלך ופסק הרב בזה דיכול לגלגל דגלגול שבועה אין לו שיעור אלא דיכול להחרים תחלה עליו שהיה לו ממון ביד אביו ואח"כ ישבע לו ע"י גלגול וסיים על זה ואמר ג"כ וז"ל אמנם אם מפחד השבועה יודה שבשנה הא' תפס משל אביו אצלו כלום הרי הסך ההוא שיתפשר בו יחלקו הבן עם אביו ע"פ חלוקתם ולא אמרינן דחלק האב יהיה מחול הואיל ולא תבעו לישבע יעו"ש ודו"ק: סימן צ"ה

ש"ך סקי"ב. טענו שני חדשים וכו' וא"כ הוא הדין נמי אם המשכיר אומר שכרת ממני וכו' לא הוי מודה מקצת כיון דלא הגיע זמן הפירעון וכו' לא ידעתי למה לא אשמעינן חדוש דעדיף מזה דהיינו אם כבר דר חודש אחד והמשכיר אומר לו דצריך אתה לדור חודש אחר ולשלם לי שני חדשים והשוכר אומר שאין אני חייב לדור יותר ואין אני חייב לך כי אם שכירות חודש שכבר דרתי דבזה ודאי דגם בו פטור הואיל וכפירתו על הקרקע ואולי דדבר והופכו נקט אבל לדינא נלע"ד דגם באופן שכתבתי הדין הוא דפטור ודו"ק: סימן צ"ו

בש"ע ס"ו. אשת איש שנתחייבה שבועה וכו' ברור הדין לדידן אנן דגרירי בתר מר"ן הוא דאשת איש בין הודית במקצת בין כפרה בכל בין הודית ואומרת שאין לה ממה לשלם הדין הוא שתשבע כדין האיש והגם דהש"ך סק"ז כתב דלדעת הב"ח כתב דוקא שבועה דרבנן אבל דאורייתא לא וכו' ואיהו ז"ל מחלק בין אם יש לה ממה לשלם או לא דהיינו אם יש לה ממה לשלם או לפחות התובע טוען שחושדה שיש לה מעות ממה לשלם בזה סבירא ליה להש"ך דתשבע לא כן אם אין לה ממה לשלם בזה לא תקנו שתשבע הואיל והשתא אין לה ממה לשלם עתה יעו"ש וגם הטו"ז מחלק בין שבועה שאינו ברשותה דפקדון ובין שבועה דאין לה ממה לשלם ולדעתו אפילו חושדה שיש לה ממה לשלם אינה נשבעת יעו"ש וכן ראיתי להרב הגוא"ל ז"ל שכתב כדעת הטו"ז יעו"ע וטעמם כלם בחילוקים אלו כדי לתרץ קושיית הרב"י דמקשה דברי הטו"ר אהדדי יעו"ש עכ"ז לדעת הרב"י דהניח דברי הטו"ר בקושייא ולא עשה שום ישוב מדברי הפוסקים הנ"ז ודאי דלהרב"י לא שני ליה ולית ליה שום חלוק וא"כ בכאן דפסק בש"ע כדברי תשובת הרא"ש דס"ל דצריכה לישבע ודאי דעתו הוא בכל אופן דינה כאיש וכמו שמובן כן מסתמת דבריו וכן כתב הש"ך בסי' זה סק"ז דמשמע דשויה היא לאיש ומשביע אותה בכל ענין יעו"ש וכן כתב ג"כ בפשיטות בס' פ"ז סקנ"ב דהמחבר ס"ל בכל אופן דמשביעין אשת איש כדין האיש יעו"ש א"כ ודאי דהכי נקטינן ובכל ענין משביעין אשת איש כדעת מר"ן ז"ל

ובענין השבועה באיזה דבר משביעין אותה פשוט דבס"ת משביעין לה מדהשוה אותה לאיש לכל עונשין שבתורה וכן נראה לדקדק מדברי מר"ן דסי' ס"א ס"ג דכתב אשה שנתחייבה שבועה וכו' והיא מסרבת מנדין אותה עד דצייתא דינא כמו שעושין לאיש דאשה שוה לאיש לכל עונשין שבתורה וא"כ הואיל ושוים הם בודאי דגם לענין חפץ שנשבעת בו שוים הם וכן נראה מדברי הטו"ז סו"ס זה דכתב דהערוך ערך הס"ת כתב דאשה שנשבעה בשביל מעות משביעין אותה לפי כבודה ולא דמי לסוטה ע"כ ונראה דלא נתכוון אלא שלא לבזותה כסוטה אבל מכל מקום לא נגרע דינה מאיש דהא איתא בפרק הכותב האי אתתא דאתחייבת בבי דינא דרבא ואמר בע"ד תיתי ותשבע כי היכי דתכסיף עכ"ל מכאן משמע דשוה היא לאיש גם לאנקוטי חפצא או לענין הסת

שוב ראיתי בספר התקנות סרכ"ה שכתב הרב יעב"ץ זלה"ה דדוקא בשבועת אלמנה כשנתבעת ליורשים נשבעת בתפילין דשבועת אלמנה הקילו בה וכו' אבל בשאר תביעות מי שנהג להשביעה בתפילין טעות הוא בידם והביא ראיה מס' ס"א ס"ג ומסימן צ"ו ס"ו שכתבתי אני עני יעו"ש וכתב וז"ל ואי איישר חילי אבטליניה למה שנהגו להשביע את האלמנה בתפלין שבועת אלמנה יעו"ש וא"כ פשוט דשבועת אלמנה צריכה האשה לישבע בס"ת כדין האיש

ולענין באיזה מקום תשבע האשה אם צריכה לבוא לב"ד או ילכו אצלה סופרי הדיינים וישביעו אותה ראיתי להרב באה"ט סו"ס קכ"ד שכתב משם הרדב"ז וז"ל נשים יקרות שנתחייבו שבועה אין לבזותן להביאן לב"ד אלא נשבעים לפני סופרי הדיינים יעו"ש

אלא דראיתי להרב מש"ה ז"ל במערכת אלף סימן