פעמוני זהב חלק א קכה

שהביא הרב"י הוא דעת הרשב"א עצמו וההיא דסי' צ"ב לא כתב בה דברי עצמו אלא דברי חכמי ישראל כמו שמפורש בדבריו אבל הוא חולק וכמו שבא בתשובה שכתבו תלמידי רשב"א שהגדולים חלוקים עליו עכ"ז הכריעו כוותיה ואם כן הואיל ושני תשובות אלו סתראי נינהו לא מלבד דקי"ל כללא הוא כל היכא דאיכא מחלוקת בשבועה לא משביעינן עיין בש"ך ספ"ז סק"י יעו"ש אלא דעדיפא מזה נראה דמר"ן עצמו גילה דעתו בש"ע שהרי בסע"ה ס"ח פסק מנה לי בידך שגזלתני וכו' משביעין אותו הסת וכתב הרב באה"ג דדין זה הוא מדברי הר"ם וכ"ך תלמידי הרשב"א עכ"ל וסיים הבאה"ג וכתב וז"ל ואפע"פ שזה טוען שגזלו וגם העיד עליו עד"א לא מפסיל בעד"א ואמרינן משום ספק מלוה ישנה שיש לו עליו גזל ממנו ודעתי להחזיר לו אחר שיעיין בחשבונו שאינו חייב לו וכו' יעו"ש הרי לפניך דדעת מר"ן לפסוק כדעת תלמידי הרשב"א דדוקא בטוען גזלתני דיש לתלות בספק מלוה הוא דמשביעין ליה הלאו הכי כגון רבית דאין לו במה לתלות אין יכול להשביעו וא"כ על פי דברי הרב באה"ג כאלו מפורש בש"ע דכל דברי תלמידי הרשב"א הלכה ומורין כן דכל המחזיק חבירו בחשוד אין להשביעו והיא ג"כ סברת הרמב"ן שכתבנו והגם דהרמב"ן כלל הכל בין האומר גזלתני ובין הלויתני ברבית וכו' ומצינו דמר"ן לא פסיק כוותיה בדין האומר גזלתני אלא פסק דיכול להשביעו היינו משום שבא מפורש בדברי הר"ם ובדברי תלמידי הרשב"א משום דבגזלתני יכולין לומר משום ספק מלוה אבל באומר רבית לא שייך האי טעמא ואדרבא גם תלמידי רשב"א מודים לדעת הרמב"ן בזה דטעמו ונמוקו עמו דהואיל ולפי דעתו חשוד הוא אין להשביעו וא"כ ודאי הכי נקטינן דאין להשביע הן מצד דדבר השנוי במחלוקת אין להשביע הן מצד דמדברי הש"ע הכי נראה דאין להשביע כדאמרן

כל זה נראה ע"פ דברי התשובות הנז"ל וע"פ דברי הש"ע כמ"ש אך עומד לנגדי סתירה גדולה תשובת הרשב"א שהביא הרב"י ביור"ד סקע"ז וז"ל ע"ש האומר לחבירו מנה לי בידך מרבית קצוצה שגבית ממני והלה אומר להד"מ משביעין את הנתבע הסת ולא אמרינן כיון דלדברי התובע הוא רשע אינו נאמן בשבועה עכ"ל ופסק בש"ע סימן הנ"ז סי"א וכן פסק כאן בחומ"ש ספ"ב ס"י יעו"ש וא"כ נראה אדרבא דמר"ן פסיקא ליה כדעת החולקים על הרשב"א שהיא תשובה שהביא הרב"י כאן בס' צ"ב דס"ל דאפילו טוען על חבירו שהוא חשוד יכול להשביעו

אך עדיין יש להשיב ע"פ מה שיש לדקדק דלפי האמת למודעי אנו צריכים שהרי כאן כתבנו תשובת תלמידי הרשב"א משם רבם דבטוען שנתן לו רבית אינו יכול להשביעו הואיל ולפי דעת התובע חשוד הוא והיאך יוצדקו דברי הרשב"א אלו עם דברי הרשב"א שכתבנו שהביא הרב"י ביור"ד דיכול להשביעו הרי דברי הרשב"א סתראי נינהו אלא דמוכרחים אנחנו ליישב ולו' דדברי הרשב"א המובאים ביור"ד הם אזלי ע"פ סוף דברי תלמידי הרשב"א המובאים בחומ"ש בסע"ה ששם סיימו וכתבו וז"ל ומיהו כי אמרינן דלא משמע לאינשי דרבית לא מתקן לאויה בחזרה ס"ל רבית כגזל ונשבע עליו ע"כ וא"ך דברי הרשב"א המובאים ביו"ד הם אזלי ע"פ סברא זו דהואיל ובני אדם לא ידעי דלא מתקן לאויה על זה אפשר סמך הלוקח לעכבו בידו עד שיתברר לו ולכך יכול להשביעו אך אלולי סברא זו יש לנו לומר דהיכא שאין לנו במה לתלות והתובע אומר שהוא חשוד אין להשביעו וכסברת הרמב"ן שכך היא סברתו לפי דעתו וכך היא דעת הרשב"א כדכתבנו ולא חייב ברבית אלא מטעם דלא משמע ליהו לאינשי וכו'

אך מה שעומד לנגדי הוא מה שראיתי להרב קצו"ת החוש"ן בס' זה סק"ב שמביא לתשובת הרשב"א זו שבס' זה שמביא משם חכמי ישראל דמי שחושד לחבירו עם כל זה יכול להשביעו משום דאין לפוסלו לחצאין שיהיה פסול לגבי זה וכשר לגבי זה יעו"ש שמקשה אותה תשובה עם התשו' שמביא הרב"י בסע"ה דאין משביעין אותו, אם טוען לקחת ממנו רבית יתרץ משום דהתם אם אתה מאמינו שלקח רבית כבר חשוד הוא ואם אי אתה מאמינו שלקח ממנו רבית שבועה זה למה אבל הכא השבועה היא על ענין אחר ואין אנו מאמינין לזה דאין נפסל לחצאין עכ"ל וע"פ הדברים האלה נראה דסברא זו שהביא הרשב"א משם חכמי ישראל הלכה היא אליבא דכו"ע דהאומר לחבירו שבריא לו שהוא חשוד יכול להשביעו והרשב"א עצמו מודה ושאני בטוען לקחת ממני רבית כדאמר בדבריו דממ"ן אין להשביעו וא"כ על דבריו ג"כ גם הרמב"ן יכולים אנו לומר דגם הוא מודה לזה ולא כתב דבאומר גזלתני או לקחת ממני רבית דאין להשביעו אלא משום ממ"ן נמי כדאמר הרב קצו"ת החוש"ן הנז' אליבא דהרשב"א ודו"ק ואני הפעוט לא נחה דעתי בתרוצו זה כי לדעתי נראה כמש"ל דפלגאי נינהו הואיל וכך הובא בדברי תלמידי הרשב"א דהגדולים חולקים עליו ובודאי הם הראב"ד ושאר חכמי ישראל שהזכיר הרשב"א בתשובה שהביא הרב"י בסימן זה

גם באמת אי לא מסתפינא אמינא דמר"ן בש"ע לא פסיקא ליה ההיא תשובת הרשב"א משם חכמי ישראל דהא טעמייהו הוא משום שלא יהיה נפסל לחצאין שיהיה פסול לגבי זה וכשר לעלמא יעו"ש וזה הוא מיחזי הפך דברי הרמב"ם דפסק כאן בסעיף זה דאם נתחייב שבועה להפטר מתביעה שתובעים אותו משביעים אותו אבל אם הוא מהנשבעין ונוטלין אינו נשבע ונוטל וכו' הרי כאן פסק דיש פסול לחצאין דכשיבוא ליטול אמרינן הודאתו כמאה עדים ופסול וכשיבואו ליטול ממנו אין אנו מאמינים אותו ואומרים לו צריך לישבע והגם דלכאורה נראה לחלק דהתם בנדון דהרשב"א שמתרץ הרב קצו"ה הוא במשל חשוד לראובן דוקא ולכל העולם כשר בזה הוא דלא אמרינן חשוד לחצאין אבל בנדון דפסק הש"ע הוא דלגבי עצמו שלא להוציא מאחריני פסול לכל העולם ולגבי אחריני שתבעוהו ורוצים להשביעו הוא כשר לכל העולם לדעתי לא נחה בזה דסו"ס בגוף אחד יש פסלות וכשרות דלגבי להוציא מאחרים הוא פסול וכשיבואו להשביעו הוא כשר ואין הדעת סובלת סברא זו דמה אלו אף אלו וא"כ דברי הרב קצו"ת החוש"ן שגבו ממני

ותהלי"ת חפשתי ומצאתי להרב משנ"ה למל"ך בפ"ב מטוען הל"ג ששם הביא תשובת הרשב"א שהביא הרב"י בס' צ"ב משם הראב"ד וחכמי ישראל ואחר שהביא כל התשובה סיים עליה וז"ל ועיין במ"ש התוס' בפרק נערה שנתפתתה דמ"ד ד"ה איכא בינייהו אורועי סהדי ובמ"ש הרא"ש שם ועיין בתשובת