פעמוני זהב חלק א קכד

ועיין מ"ש לעיל בסע"ה ובספ"ז ודו"ק

סמ"ע סקי"ד. והוא שיש עדים וכו' יש ללמוד וכו' ונתוודע שנתן וכו' האי ונתוודע ודאי בעדים הוא ומזה קשה על מה שראיתי להרב דמש"א שכתב על דברי הסמ"ע אלו וז"ל ולי נראה להביא ראיה דאם לא ראוהו בידו דאינו הוחזק כפרן כיון דקי"ל דגם גבי פקדון כזה נאמן לומר החזרתי תוך זמנו כמבואר סע"ח ס"א בהג"ה א"כ נאמן לומר להד"מ במיגו דהחזרתי כמפורש בסימן צ' ס"ב עכ"ל ולדידי תמיהא לי עליו דלפי דבריו היאך מצינן הכלל דקי"ל מיגו במקום עדים לא אמרינן וההיא דסי"ץ הרי הדבר מפורש בהרב"י ז"ל דבעל אותה סברא שהוא הרמב"ם טעמו הוא דלא חשיב מיגו במקום עדים משום דלאו הכחשה היא דמילתא דלא רמיא עליה דאיניש היא הלכך מיגו שלא במקום עדים הוא יעויין כל זה מפורש בהרב"י שם יעו"ש אבל בכאן הואיל ובאו עדים ואמרו שלפניהם נתן לו מעות להתעסק בו לאחריות הנותן הרי יש כאן עדים וא"כ בודאי אין להאמינו במיגו הואיל ואיכא עדים ודברי הסמ"ע שרירים וקיימים וק"ל

ש"ע ס"ה. אין אדם נעשה חשוד וכו' אבל אם הוא מהנשבעים ונוטלים אין נשבע ונוטל ויש מי שאומר שאם נתחייב שבועה להפטר כיון שהוא אומר שהוא חשוד אם רצה התובע נשבע ונוטל ע"כ מכאן דנתי בראובן שתבע לשמעון מנה ושמעון כפר בו ודנתי אותו שישבע שמעון הסת ויפטר ואז ענה ראובן בכרוכיא שלא יקבל שבועתו כי חשוד הוא שכמה פעמים נשבע לו בזוגות של תפלין שבועת שקר ושבועתו אינה שוה כלום אז אמרתי לו א"כ פטור הוא מהסת ולא ישבע כלל אלא יקבל חר"ס כדין החשוד וכמ"ש בסי' צ"ב סי"א וחילי הוא ממה שכתב כאן הש"ע אם הוא מהנשבעים ונפטרים לא ישבע ויטול והטעם הוא כמ"ש הטור והביאו הסמ"ע סקי"ז דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וא"כ גם כאן הואיל והוא מודה שזה חשיד הוא הרי הוא העיד על עצמו שאינו חייב לו שבועה וגם יש ללמוד דבר בקו"ח ממ"ש בסוף הסעיף ז"ל ויש מי שאומר וכו' אם רצה התובע נשבע ונוטל וכו' ע"כ וכתב הש"ך דסברא זו מוסכמת אליבא דכו"ע יעו"ש וא"כ השתא ומה אפילו להוציא ממנו ממון להחזיקו חשיד ע"פ הודאת פיו אמרינן יש להחזיקו שהוא חשוד ואם נתחייב שבועה דאורייתא חבירו ישבע ויטול להעמיד הממון ביד המוחזק לכ"ש כגון נדו"ד שהמלוה מודה שהלוה חשוד ודאי יש לנו לומר דהודאת המלוה כמאה עדים דמי להחזיקו בחשוד לתביעה זאת לפוטרו ממלוה דידיה דקא מודה ביה שהוא חשוד מהס"ת וקו"ח זה הוא דומה ממש לקו"ח דילפינן ביה עד"א פוטר מן השבועה מקו"ח עד"א שמתחייב את המוחזק שבועה יעו"ש בהרב"י סע"ה ס"ג יעו"ש ודוגמא דידיה נדו"ד

ודין זה ג"כ הביאו הרב"י מפורש בס' ע"ה סי"ו משם הרמב"ן וז"ל כתוב בתשובה להרמב"ן סק"ט אם ראובן תבע את שמעין גזלתני או הלויתני ברבית בפני עדים אין משביעין איתו כיון דלדברי התובע חשוד הוא עכ"ל והד"מ ג"כ בס' צ"ב ס"ה כתב וז"ל אם התובע אמר שהנתבע חשוד אם משביעין הנתבע עיין לעיל ספ"ז ובודאי דהד"מ על תשובת הרמב"ן זאת סמיך

שוב ראיתי להרב משכנו"ת הרועי"ם במערכת שי"ן אות ס"ח שכתב שבא לפניו כדין זה ממש ודן בו מסברא דנפשיה כמ"ש אני בעוניי וכתב שפקפקו עליו דיינים אחריה ולא נחה דעתו עד שמצא כדבריו בפשיטות בתשובת הרי"פ ז"ל ואז אותם דיינים עמדו ולא ענו יעו"ש ותמיהא לי על הרב מש"ה ז"ל איך לא זכר מתשובת הרמב"ן שהביא הרב"י והד"מ שהבאתי ודברי הש"ע שבכאן ג"כ

הן אמת דתהלי"ת לא נעלם ממני דברי הרב"י בסימן זה משם הרשב"א שכתב וז"ל במח"ס ס"ה וז"ל ואח"כ כתב כל שהתובע טוען בריא שהוא חשוד אם לא מצא עדים יש לדקדק אם הפסיד תביעתו לפי שיש לומר לפי דבריו א"א למסור לו שבועה וגם התובע אינו נוטל בשבועה כיון שאין עדים שזה חשיד ואני רואה מחכמי ישראל שיראה מדבריהם שאין נמנעים מלהשביעו מפני שחשדו בעל דינו על שבועתו ונראה שדעתם לומר שאין פוסלים אותו לחצאין שיהא פסול לגבי זה וכשר לגבי עלמא וכן כשהעידו עליו עד"א אין אומרים שיהא פסול לגבי עד זה וכשר אצל אחרים וכן נראה מדברי הראב"ד וקצת חכמי פרובינסא ובעל העיטור כתב בשם תשובת הרי"ף שהנשבע שבועת הסת ואח"ך בא ע"א משביעין אותו ע"פ העד שד"א עכ"ל וכתב רבינו לעיל בס' ע"ז עכ"ל הרב"י וא"ך מתשובת הרשב"א זו נראה דהרב"י הביאה להלכה דאפילו טוען שהוא חשוד יכול להשביעו

אך אחר הדקדוק נראה דלא כך הוא דהא כבר רמזתי לך מ"ש הרב"י בסע"ה סי"ו ושם ראינו לו שהביא סברת הפוסקים ג"ך וז"ל כתב במרדכי בריש מציעא שפסק רבינו שמחה שהאומר לחבירו גזלתני או גנבתני מנה והלה אומר להד"מ לא נתקנה שבועת הסת על זה אלא היכא דאיכא הודאה מקצת או עד אחד דאיכא שבועה דאורייתא דבדבר איסור לא מהמנין לתובע וראיה מפרק כל הנשבעין ורבינו מאיר דחה ראייתו ופסק דאפילו על מילתא דאיסורא משביעין ליה ובתשובות להרמב"ן ס"ק פסק שאם ראובן תבע לשמעון גזלתני או הלויתני ברבית בפני עדים אין משביעין אותו כיון דלדברי התובע חשוד הוא עכ"ל ודעת תלמידי רשב"א כרבינו מאיר וכתבו ומיהו הטוען לחבירו מנה של רבית יש לי בידך והלא אומר להד"מ דעת מורי שאינו נשבע מפני שלפי טענתו של זה אין ראוי לישבע ואפע"פ שאין זה ראוי לפוסלו לעלמא נאמן הוא לחובתו וטעמא שאינו ראוי לישבע ברבית טפי מגזילה משום דברבית ליכא למימר משום ספק מלוה שיש לו עליו הלוהו ברבית דרבית לא אפשר בחזרה דלא מתקן לאויה בהכי וכיון שכן לא תפיס רבית מניה מספיקא ועוד לפי דבריו של זה אפע"פ שמחזיר הרבית אכתי פסיל הוא דלא מתקן לאויה וכיון שהוא פסול לא משביעינן ליה כך דעת רבינו בדין זה ונכון הוא אפע"פ שראיתי מהגדולים חלוקים עליו ומיהו כי אמרינן דלא משמע לאינשי דרבית לא מתקן לאויה בחזרה ס"ל רבית כגזל ונשבע עליו עכ"ל הרב"י משם תלמידי הרשב"א יעו"ע הרי עיניך הרואות שהוצרכתי להאריך להביא לך דתשובת הרשב"א זו שבסימן ע"ה היא חולקת על תשובה שבסי' צ"ב שכתבתי לעיל ואין כאן שום קושי' דמ"ש בתשובה