פעמוני זהב חלק א יא

קבלום עליהם ואינן מומחים לרבים וכו' הנה למסקנא דמילתא מדברי הסמ"ע סק"ז ומדברי הש"ך סק"ח דדיינים שקבלום עליהם לדון ביחיד או בשנים לדעת הסמ"ע הוי המודה בפניהם כמודה בב"ד של שלשה וגם אינו יכול לחזור בו מחובא לפטור וכו' אבל לדעת הש"ך לא מהני אפילו המחום רבים עליהם לא מהני כלל יעו"ש סק"ח אכן ראיתי בספר כר"ח להרב הגדול מוהר"ר מו"ר נר"ו סל"ה שכתב דהרב נתיבו"ת המשפ"ט אחר שהביא סברת הסמ"ע והש"ך תמוה יתמה הרב הנז' על דברי הש"ך ולסוף הכריע הרב הנז' כדעת הסמ"ע יעו"ש

עוד הובא שם משם הרב רבינו יעב"ץ זלה"ה כתוב וז"ל משרבו הרמאים שבעומדם לדין ורואין חובה ממשמשת ובאה על ידי טענותיהם הא' בורחים מן האמת ומשנים טענותיהם ולמדו לשונם דבר שקר נהגו ב"ד שלפנינו זלה"ה שלא לדון אלא על טענה הראשונה שכל המשנה ידו על התחתונה וכן נהגנו אחריהם וראיתם שאמרו והוי זהיר שמא מתוכם ילמדו לשקר ואפילו מפטור לפטור זולת אם יראה לב"ד בבירור גמור שלפי תומו עשה ולא הרגיש שהיה לו חיוב על טענה הראשונה ונהגו שהמודה בפני אחד מב"ד כמודה בפני ב"ד של שלוש ואינו יכול לשנות טענותיו ומשום הכי נהגו שאם התחילו לדון אצל אחד מבדי"ץ אין יכול לגמור הדין אצל דיין אחר כדי שלא ישנו טענותיהם וחתום הרשב"ץ זלה"ה משם הרה"ג כמוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שהעד העיד בנו שמנהג בתי דינין של פא"ס יע"א כך הוא ובעקבותיהם אנחנו הולכים א"ך ודאי דהכי נקטינן גם כן ראיתי לרב אחרון חביב הוא הקדוש מוהר"י ן' וואליד זלה"ה שכך פסק בספרו ח"א מכח דברי הרב יעב"ץ הנז"ל וחייבים לשתות בצמא את דבריהם ועיין בפתח"י תשוב"ה בסימן זה סק"ז וק"ל

סמ"ע סק"ח לא הוחזק וכו' לכאורה נראה דכוונת הסמ"ע היא לומר דמר"ן איירי בדלא אמר אתם עידי קא מיירי אבל באמר אתם עידי לא גרעי משאר עדים דעלמא וכו' דמהני בהו הודאה וגם אם כפר ואמר לא היו דברים מעולם ואמר אתם עידי ואח"ך באו עדים שלוה חייב לשלם כמ"ש בס' ע"ט ס"ט יעו"ש ועל זה בא הש"ך לומר דיכולים לפרש דברי מר"ן בדאמר אתם עידי קא מיירי ולא לומר אלא שאין להם דין דיינים שיהיה מוחזק כפרן גם אם טען להבא שפרע אלא כדין עדים דיכול לומר להבא שפרע ולא פליג הסמ"ע והש"ך אלא דראיתי להרב באה"ג ולהבאה"ט דמפרשי לדברי הסמ"ע והש"ך דפלגן בהדייהו יעו"ש על כן מוכרח לומר דדברי הסמ"ע כוונתו לומר דמר"ן לא דיבר כלל באומר אתם עידי אבל באומר אתם עידי דין דיינים אית להו וכוונת הסמ"ע הכי הוא דמר"ן מוכרח לא דיבר אלא דבלא אמר אתם עידי איירי דאי באמר איירי זה לא יתכן דזה מהני לכ"ע בכל עידים וכו' וא"ך למה אמר כאן לא הוחזק כפרן דמשמעותו הוא בין אם יאמר כבר פרע או להבא דסתם הוחזק כפרן הכי הוא דבין יאמר כבר פרע או להבא יאמר פרע אלא ודאי בדלא אמר אתם עידי איירי א"כ דון מינה אם אמר אתם עידי אזי הוחזק כפרן וסתם הוחזק כפרן בין על העבר או להבא וא"ך ודאי דכוונתו לומר דדין דיינים יש להו דאי לא. כיצד יהיה מוחזק כפרן אם יטעון שפרע להבא אלא ודאי באומר אתם עדי דין דיינים יש להו ופליג על הש"ך ודו"ק: סימן ד

בסמ"ע סק"ו נקראים מוחזקים ואמרינן ליה בריר ראיותך וכו' עיין להרב דמש"ק אליעז"ר סו"ס זיי"ן שכת' וז"ל ודוקא שידוע הוא לרוב הקהל או לגבאים של הקהל או לטובי העיר כן מפורש בהרא"ש כלל וא"ו סי' כ"ו ודלא כמשמעות הסמ"ע ס"ד סק"ו והיינו שיודעים שדין עמהם רק שהיחיד מכחיש בדבר והם נוגעים ע"כ

במור"ם וכל זה ביחיד נגד יחיד וכו' כל שהם מעט הקהל מיקרו יחיד לגבי רבים עיין טו"ז ומ"ק: סימן ה

בש"ע ס"ב. אין דנין בער"ש ובער' יו"ט ואם הזמינו לבעל דין לבוא לב"ד אין צריך לבוא וכו' הנה מר"ן לא כתב דאין צריך לבוא אלא ער"ש ויו"ט והטעם הוא משום דטרוד כמ"ש הסמ"ע סק"ג ודע דיש עוד ימים טובים לאדם ואין צריך לתבוע בהם הביאם הרב גוא"ל ז"ל בסי' זה סק"ד ואלו הם שמנה ימים לחתן קודם החופה ושבעת ימי המשתה ויום האירוסין ויום אחד קודם המילה ויום אחד אחר המילה והוסיף עוד הרב הנז' וכתב דהכל לפי ראות עיני הדיין ע"ש והרב מאמ"ר קדישי"ן כתב משם כנה"ג וז"ל לחתן אין קובעין לו זמן אחד ועשרים יום שבעה ימים קודם החופה ושבעת ימי החופה ושבעה לאחר ימי החופה ובשב"י כתב רק שלשה ימים קודם החופה ואבי הבן של מילה אין קובעין לו זמן ביום המילה וביום שלפניו ואני כתבתי שאין קובעין לאבי הבן כל שמונה ימים עד המילה ויום שלאחריו וכן נהגתי עיין שו"ת שלי ולארוס במקום שנהגו לעשות סעודה ביום האירוסין אין קובעים לו זמן יום אחד קודם האירוסין ויום האירוס' עכ"ל הרב מאמ"ר קדישי"ן וק"ל

שם ס"ב אין דנין בע"ש ואם הזמינו לבוא לב"ד א"צ לבוא ע"כ הנה הטעם מבואר ומפורש משום דהואיל וטרחת שבת עליו אין כופין אותו לבוא לדין ומזה נשמע דמי שברור לנו שאין עליו טרחת שבת כמו אדם הסמוך על שולחן אחרים וידוע שאין עליו טרחא הדין הוא שכופין אותו הדיינים אם ירצו להביאו לדין אם הדיינים אינם טרודים והגם דזה מוסכם מן מן הסברה עכ"פ הרי מפורש יוצא ג"ך מדברי הש"ע לקמן סי' שע"ח ס"ח ששם פסק הש"ע ז"ל היה אחד רץ ואחד מהלך והוזק המהלך ברץ חייב מפני שרץ שלא ברשות בד"א בחול אבל בע"ש בה"ש פטור מפני שרץ ברשות ודוקא בסתם דתלינן דרץ לצורך השבת אבל אם ידוע דאינו רץ אלא לשאר חפציו ולא שייך ביה