פעמוני זהב חלק א קיט

כנה"ג וז"ל כתבו כנה"ג ראובן טוען על שמעון טענת שמא וקבל חר"ס ואח"כ טען עליו ברי אינו יכול להשביעו אחר החרם דאין הפרש בין חרם לשבועה והוא הדין אם נתחייב הסת וקבל עליו חרם פרטי במקום השבועה נפטר מדי שבועתו דבדיעבד נפטר מן השבועה בחרם שקבל ע"כ והנה הגם דהכנה"ג לא הזכיר מדין אם במקום החרם חייבו הסת ושלם ולא רצה לישבע מה דינו נראה לע"ד דלפי דברי הרב הנז' כנה"ג דין אחר להם הואיל וחרם חמור כשבועה א"כ מדשלם על השבועה שלא ישבע הוא הדין גם על החרם ישלם וצל"ע ואפילו במה שפירש בכנה"ג עצמו הואיל ועינינו רואות דלבני אדם חמורה הרבה יותר מדאי השבועה מן החרם הוי כמי שעשה מעשה בטעות ודו"ק

ועיין להרב הגוא"ל זלה"ה סק"י שהביא משם גדול"י תרומ"ה דהוא הדין מי שחייבי שבועה בנק"ח במקום הסת ומכח החומרא הפך ולא רצה לישבע והתובע קבל ונשבע ואח"ך נודע לנתבע דלא היה חייב כי אם שבועת הסת דהדין ג"כ הוא דהוי טעה בדבר משנה וחוזר ודו"ק

ש"ע סט"ו ות"ח אף לכתחילה א"צ אלא תפלין וכו' עיין להרב מאמ"ר קדישי"ן סקל"ד שהביא משם כנה"ג דאם הת"ח נתחייב הס"ת נמי מקילינן ליה ודנין ביה לקבל חר"ס דוקא וזה הוא להרב התופס ישיבה ע"ש ומדמה ליה לדין זה דכמו דמיקילין לת"ח דלא לישבע בס"ת אלא בתפלין כך נמי מקילין מהסת לחר"ס וא"כ ממנו נלמד ג"כ דוקא בשבועתו הראשונה כמ"ש מר"ן כאן ודו"ק שוב ראיתי להרב פת"ש סקי"ט דכך ראוי לנהוג לקבל חר"ס בצנעה יעו"ש

שם. חפץ זה צריך שיהיה ס"ת וכו' הנה מסברא דנתי שהס"ת צריכה לכתחילה להיות כשרה בלי טעות כשאר ס"ת אשר בקדושתן הם עומדים אך אם אחר השבועה נמצא הס"ת פסולה ודאי לא גרע משאר ספרי הקודש דקי"ל שאם עבר ונשבע בהם דהויא שבועה זה דנתי מסברא ואדרבא מכ"ש הוא יען כי ידוע דדעת הרמב"ם ידועה דס"ת שיש בו טעות מותר לקרות בו בצבור יעו"ש מזה תלמד דקדושתה חמירה אפילו מוטעה יותר משאר ספרי הקודש ואפילו החולקים על הרמב"ם בדין זה לענין קדושה בודאי מודו. זה דנתי מסברא

והן היום אנה ה' לידי ספר עיקרי הד"ט הלכות נדרים ושבועות דף ע"א שכתב ז"ל עיין להרב נוד"ע ביהוד"ה ג"כ שהוכיח מתנ"ך ש"ס ופוסקים שהשבועה חלה בלי אחיזת ספר בידו ונשבע בחלום יוכיח ע"ש ומשם באר"ה דהנשבע בס"ת ונמצא פסולה פשיטא דשבועתו שבועה אמנם מי שנתחייב לחבירו שבועה בנק"ח אם נשבע בלי נק"ח יכול לחזור להשביע עיין להרב זר"ע אמ"ת סק"ד עכ"ל וכראותי זאת ששתי וק"ל

שם. ויש מי שאומר דה"מ בפעם א' וכו' עיין בס' משפ"ט וצדק"ה ביעק"ב ס"ר ששם נמצא כתוב בלשון החכם השואל שכתב בלשון זה תוך שאלתו ז"ל זאת ועוד ע"ע השבועה שכתבו כת"ר שישבע בתפלין הקדש על מי להביא ראיה שזו היא שבועה ראשונה כדי שיפטר מס"ת או הוא או אנחנו. זאת ועוד מי היא שנקראת שבועה ראשונה אם דוקא אם לא נשבע שום פעם בס"ת אז תקרא שבועתו ראשונה או אפילו אם נשבע בנידוי או אפילו אם נשבע בחרם או בשבועת התורה סתם כמו שנשבעים הרבה בני אדם ואומרים בערבי (וחו'ק הא'ד תור'ה) וכדומה לא תקרא זאת שבועתו ראשונה עכל"ה של השואל ועל זה השיב הגאון מוהרריב"ע זלה"ה שהשיב ז"ל ועל ענין השבועה עליכם להביא ראיה שכבר נשבע פעם אחרת בחפץ דהמע"ה וכו' עכל"ה מכאן באר"ה דעל התובע לברר ושבועה ראשונה צריך שתהיה בס"ת נקיטת חפץ ודו"ק

שם במור"ם. וי"א דס"ת לאו דוקא אלא ה"ה שאר ספרים וכו' מעשים מדי יום יום באים לפנינו שמי שמתחייב שבועה הולך ומפייס לשני סופרים ברצי כסף ונחבא הוא והסופרים ומשביעין אותו באחד מספרי הקודש ואנחנו כשבא לפנינו פוסקים דשבועתו שבועה ומיוסד ע"פ דברי מור"ם אלו ועל דברי הסמ"ע כאן סק"מ ודו"ק וכבר כתוב אצלי מזה עיין בשאלותי ח"א סע"ח אך שם כתבתי ע"פ דברי הפוסקים דספרי התנ"ך שכותבים ומדפסים בזמנינו זה הנוצרים כת של האלפרוטיסטאניס ספרים אלו לשריפה הם עומדים ומי שנשבע בהם כאלו נשבע בספרי מינים יעו"ש והן היום עוד מצאתי או'ן לי להרב הלק"ט סט"ו ח"א שנשאל במי שנשבע בגמרא שנדפסה ע"י גוי והעלה דאם הגוי הדפיסה על דעת עצמו אין ראוי אלא לשריפה ואין באותה שבועה כלום אכין אם הגוי הדפיסה אדעתא דישראל שבועתו שבועה יעו"ע ושם על דבריו כתב הרב המגי"ה וז"ל אמר המגי"ה ולי נראה דדעת נשבע בעינן והואיל וזה הנשבע קבל עליה הגמרא המודפסת לתורה הרי הוא כאלו נשבע בס"ת וזכורני דאיתא לשאלה זו בפוסקים אחרונים ומסכמים עליה דשבועתו שבועה יעו"ש אך כל זה אם כתבו גוי שאינו פרוטיסטאן הואיל וכוונתו לשם אבל האלפרוטיסטאניס כבר כתוב אצלינו כמ"ש לעיל בשאלותי סימן ע"ח דאין בשבועתו כלום יעו"ש מלתא בטעמא ודו"ק

ש"ע סט"ז. צריך לישבע בהם או בכנוי וכו' לא ידעתי על מה סמכו העולם ובעקבותיהם אנו הולכים דכמה פעמים כשמתחייב איזה אדם שבועה בב"ד קופין לפני הדיין ומניח ידיו על הספרים אשר נמצאים לפניו ואומר בזה"ל (וחו'ק הא'ד תור'ה איד'א) פלוני יש לו בידי וכו' הרי מדברי הרשב"א שהביא הרב"י קרו בחיל דלא יאמר לו אני נשבע בס"ת זה אלא יאמר הריני נשבע בה' אלהי ישראל וכו' וכוותיה פסק הש"ע כאן בשני הסעיפים סט"ו וט"ז וא"כ מהיכן נמשך להם שבועה זאת והן אמת דראיתי שיש קצת שורש לשבועה זו דמקרייא שבועה והזכירה מור"ם ביור"ד סרי"ב וז"ל אבל כשנשבע בתורה בכל ענין צריך התרה עכ"ל ומצינו ג"כ למר"ן ביור"ד סרל"ז ס"ו כתב וז"ל מי שנשבע בשמים או בארץ וכו' או בשאר כתב מכתבי הקודש אינה שבועה עכ"ל וכתב על דבריו אלה הש"ך סק"ט וז"ל או בשאר כתב מכתבי הקודש אבל הנשבע בתורה בכל ענין צריך התרה דמ"ש סרי"ב עכ"ל נקוט מיהא דאזיל ומודה לפסק הש"ע דהנשבע בתורה עצמה הויא שבועה אפילו בלי הזכרת שם אך במה שנשבעים בשאר ספרי הקודש ואומרים חו'ק הא'ד תור'ה וכו' היכן רמוז דהויא שבועה