פעמוני זהב חלק א קיח

מבוארים וכן פירש הרב"ש באהע"ז סי' צ"ו סקכ"ה גבי ההיא דאתתא וכו' אבל לגבי בע"ח עם בע"ח המוקדם דמסתמא נתרצה הלוה ונתנם לזה בפירעון דידיה ודאי קנאם ומי יוציא אותם מידו ואפילו תפסם בעצמו הרי הלוה אין בדעתו להוציאם ממנו ולגבי דידיה לא איכפת ליה דמה לי יקחם זה או אחר ודעתו להקנותם לו ואין דינא כי אם עם המוקדם והואיל ואין בהם קדימה קנאם וכל זה הוא לדעת הש"ך דמצינו לו שם בסק"ד סק"י דפירש שם ההיא דס"ד דאמר לא מקרי גבייא אלא א"כ שמו וכו' פירש איהו דשמו לאו דוקא א"כ מוכרחים אנחנו לאלק דין בע"ח עם הלוה לבע"ח עם בע"ח אחר מוקדם אבל לדעת הסמ"ע שם סקי"א דפירש דבריו של הש"ע דשמו היינו בדוקא אין אנו צריכים לכל זה דהרי ס"ל דגם לגבי בע"ח המוקדם אם תפס המטלטלין איזה בע"ח אחר אמרינן לא קנאם ובמאי קנאם זולת אם שמו אותם דבזה אמרינן הואיל והושוואו וידע סכומם קנאם ותול"מ ודו"ק היטב ודו"ק

ש"ך סקכ"ה וז"ל וכתב עוד שם בס' גדול"י תרומ"ה דהוא הדין אם הפך שבועת הסת ואחר שהפך תפס התובע ואינו רוצה לישבע מפקינן מיניה וגם זה פשוט ע"כ הגם דכתב הרב דגם זה פשוט ראיתי להרב הגאון מהר"ש שטיין זלה"ה בספרו כו"ס הישועו"ת בחידושיו לשבועות דף מ"א ע"א דשם דקדק מדאמר בגמרא איכא ביניהו מיחת לנכסיה בדאורייתא נחתינן לנכסיה בדרבנן לא נחתינן לנכסיה עכ"ל הגמרא ומזה דקדק הרב ה' מדאמרה הגמרא דבר והופכו נראה דבדאורייתא נחתינן אפילו בנכסי דנתבע ובדרבנן לא נחתינן אפילו אם הפך הנתבע השבועה להתובע והתובע תפס מנכסי הנתבע ואינו רוצה לישבע דיש מאן דאית ליה בפוסקים דנחתינן לנכסיה אחר שלא היה לו חזקה מעולם בהאי ממון קמ"ל וק"ל עכ"ל א"כ לפי דברי הרב כו"ס הישועו"ת אין לירד לנכסיו הפך דברי הרב גדו"ת והש"ך

אך בעיקר הדין ודאי דאין מי שנתהפכה עליו השבועה ולא רצה לישבע הגם שתפס אין יכול לומר קי"ל כמהרש"ש ז"ל דהא מצינו להרב הנז' שם שם לו ג"כ דקדק במה שאמרה שם הגמרא איכא בינייהו מיפך שבועה בדאורייתא לא מפכינן שבועה בדרבנן מפכינן עכ"ל הגמרא ועל זה כתב ג"כ וז"ל מדאמר דבר והפוכו נראה לומר דמזה אפשר דהוה אתי לרב שמואל ן' חפני שהביא הטור בס' פ"ז דאית ליה אפילו שניהם בדאורייתא לא מהפכינן וא"כ אתי שפיר לישנא דכפל דבדאורייתא לא מפכינן כלל אפילו שניהם רוצים ובדרבנן מפכינן אפילו אין שניהם רוצים כי אם חד מינייהו עכ"ל ואנן בדידן לא קי"ל כמהר"ש ן' חפני אלא כדעת הרי"פ שהביא הטור וכמ"ש כאן מר"ן סי"א דאינו יכול להפך דוקא אם אין הלה רוצה וכו' ובאמת מה יענה הרי"פ במה שדקדק הרב כו"ס הישועו"ת דמכפל לשון התלמוד נשמע לסברת מהר"ש ן' חפני אלא מוכרחים לומר דדקדוק זה של הרב אינו דקדוק וא"כ הואיל ולגבי ההלכה קי"ל כהרי"פ ואינו דקדוק א"כ גם הדקדוק שממנו דקדק הדין האחר שהוא הפך הגדו"ת והש"ך אינו דקדוק ופשוט וק"ל

שם בש"ך סקכ"ה. ואם הנתבע חשוד וכו' כתב מהר"ם ריקאנטי וכו' ולי נראה ברור דאין תפיסתו כלום עכ"ל עיין ג"כ להרב נחל"ת עזריא"ל בחידושיו לשבועות דל"ב ד"ה בגמרא ולימא ליה וכו' דמשם הביא ראיה מן הגמרא הנז' לדברי הש"ך דמפכינן מיניה יעו"ש

ש"ע סי"א ועוד יש ביניהם וכו' אם אין הלה רוצה ע"כ. ראיתי להרב גוא"ל ז"ל סק"ו שכתב וז"ל אבל, אם קבל התובע לישבע אינו יכול לחזור ולהשביע הנתבע גדול"י תרומ"ה ע"כ ואני הדל באלפי הגם דלא זכינו לספר הגדו"ת לראות הדברים במקורן נראה לי פשוט דכוונתו לומר אפילו לא קבל התובע קנין על זה או אפילו עדיין לא יצא מב"ד עכ"ז אינו יכול התובע לחזור ודלא כמ"ש בדיני שבועת הס"ת והפכו על התובע וכו' דפסק מר"ן בס' כ"ב ס"ג יעו"ש אלא דכאן משעה שקבל התובע לישבע נפטר הנתבע ואינו יכול עוד להזקיקו לנתבע לישבע ובודאי מלתא בטעמא דהוי כמחילה א"כ כל זה יוצדק אם בא התובע לחזור הוא שאמר הרב שאינו יכול לחזור אך אם חזר בו הנתבע ורוצה לישבע וליפטר זה תלוי בדינא דס' כ"ב דבעי קנין וכו' והוא הוא וק"ל. שוב בא לידי ספר כנה"ג וראיתי לו בהגהט"ו אות כ"ו שכתב וז"ל והמתחייב שבועה מדבריהם נ"ב נתבע שהפך שבועה לתובע כל שלא נשבע התובע או קנו מידו הנתבע יכול לחזור ולישבע הוא ויפטר הרדב"ז ח"ב סי' רצ"ו ע"כ. ולדעתי הוא פסק הש"ע דסי' כ"ב ודו"ק

שם. נמצא דאין השבועה מתהפכת אלא של הס"ת וכו' עיין לעיל ספ"ב סי"א דכתב דמי שהוטלה עליו שבועה והפכה יכול לומר לו קבל חרם אך מי שנתהפכה עליו בחרם אם יכול עוד להפך החרם עיין להרב זכו"ל ח"ב א"ח שכתב הרב מטו"ש דיכול להפך יעו"ש אכן מדברי הש"ך כאן בסקל"ו מחזי דאינו יכול להפך חר"ס דהא בסק"ל כתב וז"ל אבל התובע יכול להטיל עליו חר"ס ויש נוהגים שהנתבע אומר לו דור לי בחיי ראשך שהוא קל מחרם ואינו נראה לי דמאן לימא לן דחיי ראשו לא עדיף מחרם והא דאמרינן לעיל וכו' היינו דלא עדיף משבועה אבל מאן לימא לן דקל מחרם עכ"ל הרי עיניך הרואות בין לדעת הנוהגים לומר שהנתבע יכול לומר לו בחיי ראשך הטעם הוא משום דקל מחרם דון מינה הא אם שוה בשוה אינו יכול להפך וזה מדוקדק מדאמרו יכול לומר לו דור בחיי ראשך שהוא קל משמע חרם עצמו אינו יכול להפך וכן דעת הש"ך לא מצא הפוך אפילו מחרם לדור בחיי ראשך משום דלפחות שוים הם ואין קולה בדור בחיי ראשך פחות מחרם משמע דבשוים ליכא הפוך וק"ל

ש"ע סי"ג. ואם השביעוהו בשבועה שצריכה נק"ח בלי חפץ או שפסקו לו בשבועת הסת לישבע בנק"ח ולא רצה לישבע ושלם הוי טעות דבר משנה וחוזר ע"כ מכאן היה נראה לי לדון דהוא הדין אם טעה הדיין במקום דהיה חייב הסת לא חייבו כי אם חר"ס וקבלו עליו או במקום דלא היה חייב כי אם חרם חייבו הדיין הסת ושלם ולא רצה לישבע דהדין הוא דג"כ חוזר אלא דראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן סקל"ב שהביא משם