פעמוני זהב חלק א קיז

פטור משבועת התורה אבל נשבע הסת ואם נתחייב הסת ויש לו עד"א המסייעו פטור משבועה ומקבל חר"ס ועיין בס' פ"ז ס"ו וסכ"ז וסכ"ח ע"ז ס"ב אלה היו דבריו ולא ידעתי מהיכן יש רמז שיהיה פטור משבועה דאורייתא ויתחייב הסת ודו"ק

שוב אחר החפוש ראיתי שדברי מוהר"ר וידאל הנז' הם יש להם יסוד מדברי הרב"י בס' מ"ו ששם כתב רבינו הטור בדין ע"א אומר תנאי היה עו"א אומר לא היה תנאי שם כתב הרמ"ה שהדין הוא דישבע הלוה שבועה דאורייתא נגד העד שאומר לא היה תנאי ור' מתתיא ס"ל דהלוה נשבע הסת דוקא יעו"ש ועל דבריהם אלו כתב הרב"י שם ז"ל נ"ל שהרמ"ה סובר שעד"א המסייעו אינו פוטרו משבועה וכיון שכן הרי הוא חייב שבועה ע"ע העד המכחישו ואותו העד הו"ל כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים ולפיכך נשבע שבועה דאורייתא כאלו אין שם עד המסייעו ורב מתתיה סובר דכשם שעד המכחישו מחייבו כך עד המסייעו פוטרו משבועה דאורייתא ומ"מ נשבע הס"ת מדרב נחמן וכו' עכל"ה גם ראיתי להש"ך ס' מ"ו ס"ק ק"ט כתב דגם הב"ח ושאר אחרונים כתבו דמחלוקת הרמ"ה ורבינו מתתיה היא תלויא אם עד אחר פוטר מין השבועה או לא יעו"ש וא"כ מבני"א הרי ס"ל דלדעת רב מתתיה ס"ל דעד"א פוטר מן השבועה ועכ"ז ס"ל דישבע הסת וכותיה פסק מרן ודו"ק

ש"ע סעיף יו"ד. י"א מי שחייב שבועה דרבנן אם קדם ותפס ולא רצה לישבע לא מפקינן מיניה ע"כ. נסתפקתי בדין זה אם אחר שתפס צריכים אנו לומר לו דצריך הוא לישבע מיהא ואזי אם לא רצה לישבע לא איכפת לן וכמו דקדוק לשון מר"ן דכתב אם קדם ותפס ולא רצה לישבע וכו' דמשמע אחר שתפס לא רצה לישבע א"כ ממילא משמע דצריכים אנו לומר לו מיהא שישבע או נימא כוונת מר"ן היא דאם כבר תפס כלל לא מזקיקין ליה שבועה ומה שכתב אם קדם ותפס ולא רצה לישבע היינו לא רצה קודם שתפס שישבע והוי כאלו אמר אם לא רצה לישבע וקדם ותפס

הנה מדברי הסמ"ע סקכ"ב מתחילת דבריו משמע דהאי אם לא רצה לישבע היינו מקודם התפיסה שהרי כתב בלשונו מיהו י"ל דוקא. דדוקא בנשבע ונוטל מנדינן דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם משא"כ בנשבע ונוטל וכו' אבל אם כבר תפס לנפשו בזה לא תקנו שבועה ע"כ הרי מדבריו אלו משמע דאם קדם ותפס ליכא תקנת השבועה כלל ומה פירוש ליכא תקנת השבועה היינו אוקמה אד"ת שהמלוה ששטרו בידו יפרע בלי שבועה כלל מטענת שטרך בידי מאי בעי

והגם שסיים הסמ"ע במה שהביא דברי הרא"ש והטו"ר וז"ל דמי שיש בידו שטר מקוים ותפס משל הנתבע ואינו רוצה לישבע דאין מוציאין מידו ושאפילו אין מחרימין על זה דשטר מקוים שבידו מורה על אמיתתו וכו' וכו' א"כ הרי הסמ"ע ג"כ סיים אם תפס ולא רצה לישבע דמשתמע מינה דלא רצה היינו אחר התפיסה וממנה מוכח דצריך הב"ד להזקיקו לכתחילה

זה אינו דאיכא לפרושי בדברי הרא"ש והטו"ר אם לא רצה היינו מקודם וכדפרשנו בדברי מר"ן עצמו וראיה לדבריו אלו שהרי הסמ"ע בסק"ח סקט"ו הביא ג"כ דברי הרא"ש והטו"ר דכתבו דאין מנדין ליה כשתפס וסיים בדבריו כיון דמן הדין גובה בלי שבועה מכח שט"ח שבידו אלא שחז"ל הצריכו שבועה כשטוען לישתבע לי כדי להפיס דעתו דהלוה והיינו דוקא כשבא להוציא מיד הלוה אבל אם כבר תפס העמידו על ד"ת ע"כ הנה עיניך רואות שעל דברי הטו"ר ואביו זלה"ה שהביא סיים עליהם ואמר שאם קדם ותפס אוקמיה אדינא ומה פירוש אוקמיה אדינא בהכריח אתה לומר שלא יזקיקוהו ב"ד לשבועה כדאמרן ואם תפרש דברי הטו"ר והרא"ש שאם אפילו קדם ותפס יאמרו לו הב"ד קום אשתבע היכן הוא אוקמה אדינא דכתב הסמ"ע

חוץ מזה אין הדעת סובלת לומר שדברי מר"ן הם יאמרו לו הב"ד לישבע ואי לא בעי לישבע לית לן בה א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם כל אחד שקדם ותפס לא ירצה לישבע לפי דברי הסמ"ע דאית ליה לא מנדינן ליה וכמו הוכחה זו הוכיח הסמ"ע עצמו בס' פ"ז סקכ"ב דאמר דוקא בנשבעין ונפטרין מנדינן דאל"כ מה הועילו כל אחד הנתחייב לישבע וליפטר יסרב ויאמר לא אשבע הרי מדבריו מוכח דבמקום שאמרו חייב לישבע צריך לומר אם לא רצה לישבע מנדינן ליה דאל"כ מה הועילו א"כ בנדו"ד דכתב הסמ"ע בפשיטות דאין מנדין ודאי כוונתו לומר דאם קדם וגבה לא הצריכוהו חז"ל לשום שבועה וק"ל

ולענין ברור הדין אם יכול לתובעו אח"כ לישבע לו הסת בזה הוא מחלוקת הפוסקים דלדעת הטו"ז כתב דדוקא לא מפקינן מיניה לענין להשביעו שבועה שהיה ראוי לישבע בנק"ח אבל, יכול לתובעו אח"כ לישבע לו הסת כדין שאר תביעות וכ"ש לדעת הש"ך בסקכ"ד יעו"ש אבל לדעת הסמ"ע בסקכ"ב הרי כתב הואיל ויש בידו שטר מקוים אפילו חרם אין מחרימין על זה וכתב הרב בעל פת"ש סק"י שהגאון רעא"ג ז"ל סו"ס קל"א הביא ראיה לדברי הסמ"ע ע"ש וא"כ הדרינן לדינא דכתב הש"ך בסי' פ"ז סק"ח משם הרא"ש והטו"ר ומהרי"ט ומהריב"ל ומהרשד"ם ומהר"י הלוי זלה"ה דהיכא דאיכא שתי דעות אי חייב שבועה או לא פטור וגם כן הואיל והוא מחלוקת הפוסקים והגאון מוהרמ"א בשטת הסמ"א הרי יכול לומר קיים לי ודו"ק שוב ראיתי אחרי כותבי שכך הורה זקן הרב הגדול מוהריב"ו זלה"ה בספר ויאמ"ר יצח"ק סמ"ח יעו"ש ודו"ק

ש"ך סקכ"ד. עוד כתב הסמ"ע וז"ל ועד"ר שם כתבתי בשם הר"ן דס"ל דדוקא תפס מעות אין מוציאין מידו אבל תפס מטלטלין לא ע"ש ע"כ והנה הר"ן פירש כן דברי הרי"ף בפרק הכותב וא"כ גם המחבר יכול לסבור כן וכ"ך המחבר בהדייא בא"ע סי' צ"ו סי"א אי תפסה מעות לא מפקינן מינה עכ"ל לכאורה יש לתמוה על הש"ך דס"ל דהמחבר ס"ל כהר"ן מהא, דפסק הש"ע לקמן סק"ד ס"ג דשם כתב וז"ל במטלטלים אין בהם דין קדימה לענין אם תפס המאוחר וגבה לא מפקינן מיניה הרי מכאן מוכח דאפילו מטלטלין אם תפסם דינם כמעות

ואולי י"ל דמר"ן מסכים והולך לדברי הר"ן ואפילו הכי איכא למימר דדוקא לגבי בע"ח אם הלוה הוא דאמרו אם תפס ולא רצה לישבע הוא דמפקינן מיניה ומילתא בטעמא דהואיל ולא שמאם הלוה ולא נתנם לו במאי נקנו לו וכדהובאו דברי הר"ן בדרישה