פעמוני זהב חלק א קטז

בסימן זה בסקכ"א משם הרא"ש יעו"ש שכתב בסוף דבריו וז"ל ונראה לי דלא קשה דאגב דאמרינן התם ובכל דוכתא המלוה את חבירו בעדים א"צ להחזיר לו בעדים נקט נמי התם בעדים ופירשו בעדות המועיל לו דהיינו אפילו עד"א עכ"ל הרי לפניך דמאי דפירשנו בדברי התרגום נאה ויאה ועל פי פירוש זה יש לנו לפרש גם רש"י שפירש יביא עדים שנטרפה הכוונה עדים דמהנו כדאמרן ובלאו הכי איכא למימר דרש"י אפשר לומר דהוא מהסוברים דעד"א אינו פוטר

אלא דמה שנשאר לי לדקדק בזה הוא דעל פי פירושנו זה דפירשנו דבנה אב למד כל מקום שאמר עד סתם היינו יכולים לומר בעד"א דבר הכתוב או עד היינו שנים אלא דמצרכין שנים הואיל והדבר ספק אצלינו אין בנו כח להוציא ממון או להעניש מספק דאיכא למימר דעד האמור הוא שנים אמר רחמנא א"כ בעלי סברא זו דס"ל עד"א פוטר מן השבועה מכח קו"ח שהביא הרב"י בסע"ה יש להקשות למאי איצטרכו למילף מקו"ח הרי בלאו הכי כל המחויב שבועה שמביא עד לפוטרו הוא מוחזק וא"כ הואיל והוא מוחזק ודאי דעד"א פוטרו כדמצינו דכתב רחמנא אם טרוף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם והתם בואדי השומר המוחזק יש לנו לפוטרו ע"פ עד"א כדאמרנו דהואיל והוא מוחזק יש לנו לומר דמאי דאמר יביאהו עד היינו אפילו עד"א וא"כ למאי אצטריכו לקו"ח ויש לתרץ ולומר דאפשר דבעלי סברא זאת הוצרכו למילף מקו"ח הוא כדי ללמוד דאפילו נשבע ונוטל שאינו מוחזק עכ"ז אם מביא עד"א פוטרו והגם דכוחם הוא מכח הקו"ח והקו"ח הוא ומה במקום שהעד מסייע למי שאינו מוחזק זוקק המוחזק לשבועה במקום שמסייע למוחזק אינו דין שיפטרנו א"כ היאך נאמר דהוצרכו לומר דהקו"ח בא ללמדינו דאפילו במקום שאינו מוחזק כגון נשבע ונוטל דעד"א המסייעו יפטרני זה אינו דהא סוף סוף הרי מצינו להרב"י בסע"ה שם כתב תשובת מימון דס' משפטים סימן ס"א דהוא הדין למי שדינו נשבע ונוטל עד"א פוטרו ופסקו מור"ם כאן בס' זה בסעיף זה ומהיכן נולד להם דין זה אלא דצריך לומר דהואיל וילפינן דעד"א פוטר מכח קו"ח הרי יש גלוי מילתא דעד"א פוטר וא"כ הואיל ומן התורה מה לנו מוחזק זה הנשבע או אינו מוחזק אין לנו לחלק כלל א"כ לזה הוצרכו למילף עד"א פוטר מכח קו"ח לא כן מאותו קרא דיביאהו עד אין שם ברור דעד א' פוטר אלא הוה אמרינן מן הספק יהיה השומר פטור הואיל והוא מוחזק א"כ היכא שאינו מוחזק מנין שעד"א פוטרו לכך הוצרכו למילף מקו"ח. זהו הנלע"ד בדרך פלפול וחדי קוב"ה והבוחר יבחר לו דרך לעצמו ודו"ק

שם. י"א פוטרו וכו' וי"א וכו' שמעתי מתקשים במאי דכתב מר"ן כאן י"א וי"א והביא דעת י"א שאינו פוטרו באחרונה ומזה קשה ליהו על מה שכתב מר"ן בס' רכ"ב ס"א דאם אין המקח יוצא מתחת ידו הרי הוא עד"א בלבד ודינו זה בעדות זו כדין כל אדם ע"כ וכתב שם הסמ"ע סק"ב הרי הוא עד"א בטור מפורש ז"ל הרי הוא כע"א דעלמא לפטור מן השבועה אותו שמסייע לו וכו' וא"כ הואיל ומר"ן כאן הביא סברת י"א שאינו פוטרו באחרונה היאך שם חזר לסתום כי"א קמיתא שפוטרו זהו תוכן קושייתם ולדעתי אין כאן ריח קושייא כלל מתרי טעמי חדא דדברי מר"ן סתומים ויכולים לפרשם דכוונתו לומר הרי הוא כע"א דעלמא ודין עד"א הרי הוא במחלוקת שנוי כמ"ש בס' זה וא"כ אין כאן סתימה בדברי מר"ן לומר דסתם כי"א קמא שבכאן ומה שכתב הסמ"ע בטור מפורש לא נתכוון הסמ"ע אלא להביא דברי הטו"ר וידוע דהטור הוא מהסוברים דעד"א פוטר ואין אנו מוכרחים לומר דגם מר"ן לדברי הטור נתכוון ואדרבא איפכא איכא למידק מדלא סיים בש"ע כמ"ש הטור דהרי הוא כעד"א דעלמא לפטור מן השבועה וכו' ולא כתב אלא הרי הוא עד"א דעלמא ודאי כוונתו היא כעד"א דעלמא שהוא במחלוקת שנוי

גם יש לחלק ולומר דאפילו נימא דמר"ן עצמו סתם דעד"א פוטרו דוקא שם איפשר ס"ל הכי הואיל ואותה שבועה אינה שבועה דאורייתא דהא הרמב"ן והר"ן והנמק"י ס"ל דשבועת מודה מקצת ושבועת השומרים אין עד"א פוטר בהם ושבועת התקנה עד"א פוטר יעו"ש בש"ך סקט"ז שהביא דבריהם וא"כ שם בס' רכ"ב דלא איירי בשבועת התורה איכא למימר בזה סתם מר"ן דעד"א פוטר ובכאן בס' פ"ז דאיירי במודה מקצת הוא שהביא המחלוקת וק"ל ועיין בספר משח"א דרבותא בנמוקי מהרמ"א סמ"ב יעו"ש

ש"ך סקי"ד. יש אומרים שפוטרו משבועה אבל מ"מ יש לו עליו חר"ס כן מוכח לעיל סו"ס פ"ד עכ"ל משפט לשון הש"ך כאן יש לנו לומר הא דאמר מ"מ יש לו עליו חר"ס היינו בדין זה דהא חייב שבועה והביא העד דיו לפוטרו משבועה ויקבל חר"ס אבל במקום שהיה לאיזה נתבע חיוב חר"ס דוקא כגון שטען עליו התובע טענת שמא והביא הנתבע עד המסייעו איכא למימר שהוא פטור אפילו מאותו חר"ס אלא דראיתי להש"ך עצמו בס' קכ"א סקל"ח דשם כתב דאפילו במקום שאין הנתבע חייב כי אם חר"ס והביא עד המסייעו עכ"ז לא נפטר מהחר"ס יעו"ש

אלא דראיתי דסברת הש"ך זאת דקדקתי ומצאתי עליה חולקים והביאם הש"ך עצמו בס' ע"ה סקל"ה וסקל"ו יעו"ש דשם בסקל"ה כתב דהרב שבו"ת יעק"ב ז"ל תרץ על אותה קושייא שמקשים על דברי מר"ן דכתב מנה לי בידך שהלויתך והלה אומר איני יודע אם פרעתיך ועד"א מעיד שלא פרעו הרי זה מחויב שבועה ואיל"ם ועל זה הקשו למאי צריך לעדות העד בלאו הכי מחויב לשלם הואיל ואמר איני יודע אם פרעתיך ומביא הש"ך דהשבו"ת יעק"ב תרץ דאתא לומר דכאן שיש עד מסייע לתובע פטור התובע מלקבל חר"ס וכן בסקל"ו כתב משם הרב גדול"י תרומ"ה דפטור מחר"ס התובע יע"ש וא"כ הרי לפניך דהרב שבו"י וגדו"ת ס"ל במקום שאין על הנתבע כי אם חר"ס אם הביא עד"א פוטרו והגם דהתם מיירי בחר"ס של התובע ובכאן של הנתבע אדרבא מכ"ש הוא דאפילו במקום שבא להוציא מן הנתבע כגון שמתוך שאיל"ם עכ"ז פטרוהו הרבנים הנ"ז מחר"ס לתובע ונוטל בלי חר"ס מכ"ש במקום שבא לפטור עצמו דוקא ודו"ק

ולענין דינא ודאי דדיינין לקולה שלא להשביע דאזלינן בתר המקיל וכמ"ש הש"ך בס' זה סק"י ועיין להרב פת"ש מ"ש כאן וראיתי בס' צרו"ר החיים דף ק"ג ע"ב שכתב משם הרב מוהר"ר וידאל הצרפתי זלה"ה וז"ל מי שנתחייב שבועה דאורייתא ויש לו עד המסייעו