פעמוני זהב חלק א קטו

לו כלום אפע"פ שהוא אינו יודע אם העד אומר אמת או לא אפילו הכי פוטרו משבועה ואפילו באומר איני יודע אם התחייבתי ועד"א מעיד שהודה התובע בפניו ובפני עד"א שאינו חייב לו כלום והנתבע אינו יודע אם הוא אומר אמת בהא נמי פוטרו ע"ש עכ"ל ובדרך אגב רהטאי ראיתי שיש דקדוקים בדברי הרב הנז' חדא במאי דמצריך לומר דהעד אמר שהתובע הודה בפניו ובפני עד"א בהודאה גמורה למאי צריך לומר הודה בפניו ובפני האחר אפילו הוא לבדו תהני עדותו דהא הודאה בפני עד"א הויא הודאה אפילו לגבי הלוה להזקיקו שבועה דאורייתא כמ"ש בס' פ"א ס"י ומכ"ש דתהני לגבי המלוה לפטור הלוה מהסת ואל תשיבנו ממה שכתב שם מר"ן בס' פ"א סכ"ט המודה לחבירו בפני עדים כו"כ טבלתי מחוב שיש לי עליך אין צריך לומר אתם עדי וכו' וכו' דאשמע דוקא בפני שנים התם נקט שני עדים משום הלואה בשטר אבל לגבי מלוה ע"פ איכא למימר דאפילו בעד אחד מהני. גם יש לדקדק במה שאמר בפני ובפני אחר הודית בהודאה גמורה למאי צריך הודאה גמורה אפילו הודה בסתם תהני הודאתו דאין כאן לא טענת השטאה ולא טענת השבעה וכמ"ש מר"ן גם כן בס' הנז' וכעת צל"ע כי הדברים האלה נכתבו בעטיו של נח'ץ לזכרון בעלמא ולכשאפנה אשנה ודו"ק

סי' פ"ז ס"ו. הודה במקצת ועד"א מסייעוי"א שפוטרו וכו' והכי קי"ל ואם המלוה הביא עד אחד והכחיש למסייע כתב הרב ז"א דברור שאין עדות האחרון מבטלת עדות הראשון שפטרו דהא קי"ל כל מקום שהאמינה תורה ע"א הו"ל כבי תרי והרי כבר נפטר מהשבועה ע"פ שני עדים ואין דבריו של האחרון במקום שנים וכ"פ מר"ן באהע"ז סי"ז סל"ז בא עד"א והעיד שמת בעלה וכו' ואח"כ בא אחד והכחיש את הא' וכו' יע"ש

עוד כתב עד המסייע דפוטר משבועה יש להסתפק אם אחר שפטרוהו ב"ד ע"י העד המסייעו תפס התובע משל הנתבע אם נאמן בשבועה להכחיש העד שהרי אם לא היה העד המסייעו ונשבע הנתבע ונפטר אם אח"כ תפס התובע ישבע ויפטר א"כ הכא נמי הכא ישבע התופס להכחיש את העד ויפטר או דילמא שאני הכא דאמרינן במקום שהאמינה תורה ע"א הו"ל כשני עדים וצריך להחזיר וצד ראשון נראה יותר וכן פסק בס' עבודת הגרשוני סק"א יע"ש

שם י"א שפוטרו וכו' ראיתי להרב גו"א דרמון ז"ל בחדושיו למסכת סוטה ד"ב ע"ב שהקשה על האי סברא ממאי דאיתא שם בגמרא דתניא שם ממשמע שנאמר לא יקום עד באיש איני יודע שהוא אחד מה תלמוד לומר אחד זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרט לך הכתוב אחד וכו' הקשה הרב ה' וז"ל שמעתי מקשים בהא דקי"ל עד אחד פיטר משבועה והרי כתוב אם גנוב יגנב יביאהו עד ולמה ליה שנים בחד סגי גם תרגם אונקלוס על מימר סהדייא גם בפירש"י שם כתוב יביא עדים שנטרפה. וסבור הייתי לומר שאני התם דכתיב יביאהו לשון יחיד אך קשה א"כ מאי מקשו התוס' ד"ה כל מקום וכו' מהך דשבועת העדות והרי כתיב והוא עד או ראה לשון יחיד עכ"ל והניח בצ"ע הן אמת לדעתי אני ההדיוט לכאורה נראה שהיא קושיא עצמית ואחר העיון נראה לתרץ קושייא זאת בלי גמגום והוא בהקדים דקדוק בהאי שמעתתא דמקשה מינה הכי איתא זה בנה אב כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עכ"ל הגמרא ולדעתי הקלה יש לדקדק בלשון זה דקאמר כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים מהו הלשון הרי כאן שנים הכי הול"ל זה בנה אב כל מקום שאמר עד הם שנים מהו לשון הרי כאן אלא דנראה פשוט דכוונת הברייתא הכי הוא דהגם דפשטיה דקרא דמלת עד היא אחד ולא שנים עכ"פ מכח בנין אב למד דכל מקום שאמר רחמנא עד סתם תוכל לפרשו עד הוא עד"א כפשטיה תוכל לפרשו שנים וזהו לשון הרי כאן הכוונה דגם שנים הוציאם הכתוב בלשון עד וא"כ כל מקום שאמר רחמנא עד סתם הגם דמסופקים אנן דשמא אחד אמר רחמנא או שנים אין כח להענישו בעד אחד דיכול להיות דשנים אמר רחמנא ואין להוציא ולהעניש מן הספק ע"ק כדאמר קרא לא יקום עד"א באיש אלא דוקא היכא דגלי רחמנא עד"א כההיא דאמר רחמנא לא יקום עד"א באיש לכל עון ולכל חטאת ודרשינן לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה אפילו הוא אחד וא"כ ע"פ הנחה זו בסגנון הגמרא יש לנו לפרש דמאי דאמר רחמנא אם טרוף יטרף יביאהו עד היינו אחד ולא שנים דהואיל ופירשנו דבנה אב היינו שבמקום שאומר עד סתם יכולים לפרשו אחד ויכולים לומר שנים בכאן יש לנו לומר דאחד הוא הואיל ומצינו דקם הוא לשבועה לחייב המוחזק מכ"ש לפטור המוחזק דבעלי סברא זו מכח קו"ח זו אמרו עד"א פוטר וכמו שמפורש הדבר בהרב"י סע"ה יעו"ש וא"כ דוק יפה בפירוש זה ואין כאן קושייא לבעלי סברא זו ומוטב לדחוק ולפרש פירושה דגמרא באופן זה ואל נניח בקושייא

אלא דנשאר לן לברר מאי דתרגום אונקלוס על מימר סהדייא דסהדייא תרתי משמע צריכים לומר דלפי פירושינו דמלת עד מתאמרה על אחד ועל שנים התרגום אחד מינייהו נקט על מימר סהדייא ולאו דוקא שנים אלא הוא הדין על מימר חד סהדא או איכא למימר דפירוש האונקלוס דאמר סהדייא הכוונה עדים דמהנו והיינו אפילו אחד וכעין זה ראיתי למר"ן בבד"ה סע"ה שכתב דהסמ"ג המה על הסוברים דעד"א פוטר מהירושלמי וז"ל והסמ"ג כתב וליתא דבירושלמי אמרינן אימת שומר חינם חייב שבועה בזמן דליכא עדים אבל אם יש עדים ולא פשע פטור משבועה משמע אבל אם יש עד"א חייב שבועה עכ"ל ואין דקדוק זה מוכרח עכ"ל הרב"י הרי לפניך דהירושלמי אמר בפירוש בזמן דליכא עדים אבל אם יש עדים וכו' ועכ"ז אמר הרב"י דקדוק זה אינו מוכרח וכוונת אינו מוכרח הוא דאיכא למימר דמאי דאמר הירושלמי עדים לאו דוקא הירושלמי נקט עדים למעוטי אחד אלא אשגרת לישנא נקט עדים והוא הדין אפילו אחד או כוונת עדים דאמר היינו יביא עדים דמהנו והיינו אפילו עד"א מהנו לפטור וכפירוש זה ג"כ נמצא כתוב בדברי הש"ך