פעמוני זהב חלק א קיא

כתבתי וק"ל ועיין טו"ז דאדרבא הוכיח מכאן דהמהפך אינו חייב לקבל החר"ס יעו"ש ובס' פ"ז וק"ל

ש"ע סי"א אם טען וכו' ויכול לטעון מחלת לי וכו' מה שיש להקשות בזה אחרי כותבי מחקתיהו כי מצאתיהו בס' פתח"י תשוב"ה יעו"ש מה שיישב מדברי הגאון מוהריע"א ז"ל ועיין להרב מש"ה מערכת מי"ם אות אל"ף מה שנוגע לדין זה יעו"ש

ויכול לטעון מחלת וכו' והרחבת זמן היה ג"כ בכלל טענת מחילה כן מוכח מהש"ך סע"א סקי"א יעו"ש וע"ש מ"ש קי וק"ל

והמדקדקים כותבים ובכל עניני חוב זה עיין להרב כר"ם חמ"ר ח"א סקפ"ט ששם הביא פסק הראשונים רבני פא"ס דסברי מרנן דשטר שכתוב בו כך יכול המלוה להוציא אפילו מהיתומים אם אמור יאמר שאביהם הודה שהיה ריוח בעסקא כו"כ יעו"ש הדברים ברוחב ותמצא נחת ועיין גם בתוש"י ח"ב סי' צ"ט מה שנוגע לדין דסעיף זה וק"ל ועיין בס' וי"צ סק"מ ודו"ק

ש"ע סי"ב. טען הלוה וכו' נשבע הס"ת ונפטר ע"כ. מה שיש לדקדק בדברי מר"ן אלו מרישן לסיפן ומדברי מר"ן דסי' רמ"א עיין בש"ך סקל"ג ובס' רב אד"א ז"ל בספרו מעי"ן גני"ם בסימן זה ובהרב ברי"ת אבו"ת ז"ל ובס' פת"ש משם הרב מי"ם חיי"ם ובס' תוש"י סי"ד בח"ב והדברים הם באו באורך יעו"ע במקומם

והילך מ"ש הרב המלאך ר"ב זלה"ה בספר משפטים ישרי"ם ח"א סל"ג וז"ל ראובן נתחייב לשמעון סך מאה מתקאלים בשטר על סמך שיתן לו סחורה ונתן לו כת"י על זה ואח"כ אמר שמעון שנתן לו הכל וראובן טוען שעדיין לא נתן לו כלום פשוט בש"ך ספ"ב סי"ב יעו"ש שהביא ראיה בסו"ס פ"ג דהשטר חזק יעו"ש עכ"ל מדברי הרב נראה דדעתו לפסוק כדברי מר"ן דסו"ס פ"ג וק"ל: סימן פ"ג

במור"ם ס"ב. וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיקה יכול אח"כ לומר לעצמו קבלם בסמ"ע כאן סק"ג וש"ך סק"ג הביאו דברי הע"ש במי ששלח על ידי שליח לשלם להרבה מלויה שלו ונתנם אי תפסם אחד מן השליח מוצאים מידו יעו"ש דין זה הגם דכתבו הע"ש בנתן המעות מעות לאו דוקא והילך לשון כנה"ג סק"ד הגהות הטו"ר אות נ"ו ונ"ז לוה שמסר סחורה לשליח למוכרה ולתת לבע"ח אחר ובא בעל חוב אחר ותפס אין תפיסתו תפיסה כיון שהלוה זיכה לשליח שיתן לאותו בע"ח אחר הוי כאלו גבה עכ"ל ועיין מה שאכתוב בסמוך בסי' זה

שם וכן אם שלח וקבלם לעצמו וכו' עיין להרב החבי"ב ז"ל בספרו בע"י חי"י ספ"א דכתב דדוקא אם הגיע זמן הפירעון של השליח שהוא המלוה הוא שיכול לתפוס אבל אם לא הגיע זמן הפירעון שלו אינו יכול לעכב בשביל חובו כמ"ש מהרשד"ם ומהר"י אדרב"י זלה"ה יעו"ש ולדידי הפעוט מספקא לי אם גם מי שנשתלחו אליו עדיין גם הוא לא הגיע זמנו מהו הדין אם יכול זה השליח לומר הואיל וגם מי שנשתלחו אליו עדיין לא הגיע זמנו א"כ גם הוא עדיין לא נשתעבד לשלם לו כמוני ועכשיו שרצית לשלם קודם הזמן למה יזכה הוא כשתפסתי זכיתי לעצמי וספיקא דידי נמשך לי מדברי כנה"ג הביאו הרב קצו"ה דמדקדק הרב כנה"ג מדברי הטו"ר דכתב וז"ל ושתיהם עבר זמנם כמ"ש כאן בש"ע מכאן מדקדק הרב החבי"ב וז"ל מלשון רבינו בעה"ט יש להוכיח דוקא כששתי ההלואות עבר זמנם וה"ה אם שתיהם לא עבר זמנם אבל אם חוב אחד עבר וחוב אחר לא עבר אינו יכול לתפוס בשביל חוב שעדיין לא עבר זמנו יעו"ש וא"כ לדעת הרב הנז' יש לי להסתפק אם חוב השליח לא עבר זמנו וחוב שנשתלחו אליו גם הוא לא נשלם זמנו מהו הדין ומה שדעתי נוטה הוא דפשוט דבזה יודה הרב דאין השליח יכול לתפוס לעצמו דבשלמא במלוה אחד הואיל ובא לזכות לו בשביל חוב מהחובות שעדיין לא הגיע זמנם יכול הוא לומר הואיל והזכות הוא שלי לא רציתי לזכות משטר זה אלא מזה ומחויב הוא לשמוע אליו הואיל ועבד לוה וכו' אבל אם שלח עמו למלוה אחר ולא נתכוון זה הלוה לזכות לשליח באיזה סברא יזכה הוא זה לא יעלה על הדעת דדמי זה ללוה שזיכה ונתן לראובן שהוא נושה בו ועדיין לא הגיע זמנו נתן בידו הלוה סך מה לתתו לשמעון בתורת מתנה האם נאמר שיכול ראובן המלוה לעכבם בשביל חובו שעדיין לא הגיע זמנו זה לא שייך א"כ גם ספיקא דידן הגם ששולח למלוה שעדיין לא הגיע זמנו אין השליח שלא הגיע זמנו יכול לעכב ופשוט וכל ספיקא דידן לא יוצדק אלא לפי דברי הרב החבי"ב הנז' אבל הרב קצו"ה כבר תמה עליו וס"ל דאפילו במלוה אחד דבשתיהם לא עבר זמנם אינו יכול לעכבם בשביל מלוה שאין לו עליה ערב יעו"ש ודו"ק

גם שם כתב דאם ראובן הלוה היה שולח סחורות לשמעון למוכרם ולשלוח דמיהם ללוי שהוא מלוה דראובן וכן היה עושה שמעון ואח"כ לבסוף תפס מהסחורות סך מה בשביל חובו שהיה נושא בראובן כתב בזה אפע"פ ששמעון קבלם לאותם סחורות בשביל לוי מכל מקום לא זכר לוי בקבלתו ולא הוי יד שמעון כיד לוי וכל זמן שלא זכה לוי במנה הרי כאלו ביד הלוה וזכה בו שמעון בתפיסתו בעד חובו ואפע"ג דכתב הרשב"א והביא דבריו ב"י בס' קכ"ה דהולך ותן כזכי דמי וכו' הני מילי במוסר המנה או הסחורה ביד השליח בשעה שאומר לו הולך או תן וכו' אבל אומר לו אני אשלח לך סחורה ותמכרה ותשלח המעות לפלוני ואח"כ שלח לו הסחורה כנדון שלפנינו לא זכה לוי במנה ויכול שמעון לחזור בו ולתופסה לעצמו ומיהו אם בשעה ששלח ראובן הסחורה ליד שמעון חזר ואמר קח סחורה ומכור אותה ותתן המעות ללוי הרי זה זכה לוי ואינו יכול לחזור ולזכות לעצמו בעד חובו יעו"ש שזהו תכלית דבריו בשנוי לשון לקצור הדברים

ושם נאמר דאם המלוה שנשתלחו אליו המעות אינו מאמין לשליח שאומר קבלם בשביל עצמו אלא מסופק שמא קבלם אדעתא להביאם