פעמוני זהב חלק א י

וחמשה ושם כתב דמר"ן ס"ל כדעת הרמ"ה דלא מהני תפיסה לענין ארבעה וחמשה זה תימה דדבריו סתראי ולענין הדין כתבתי שם דיש לתפוס כדבריו שכתב כאן וראיתי להרמ"ק סי' שמ"ח שכתב דבזמנינו זה נהוג עלמא כסברת הרמ"ה דלא מהני תפיסה לענין ארבעה וחמשה וק"ל

שם בסמ"ע סקי"ח בין אותו דבר וכו' עיין להרב רב אד"א זלה"ה בספר מעי"ן גני"ם ודו"ק

סמ"ע סקכ"ג כתב משם הירושלמי וז"ל דהמבייש את הזקן נותן לו ליטרא דדהבא עכ"ל והוא משקל ל"ה דינרי זהב כמ"ש הרמב"ם הביאו הטו"ר בס' ת"ך ס"ל וי"ח וס"ל דהוא ל"ו זהובים כמ"ש בשם מוהרימ"ט ז"ל עכ"ל הסמ"ע ואמרתי אני לדקדק כמה יעלה משקל הליטרא במשקל השעורות ואברר החשבון דידוע הוא שהדינר זהב יש בו כ"ה דינרי כסף ודינר כסף יש בו ששה מעין והמעה היא ארבעה איסרין והאיסר שמונה פרוטות והפרוטה הוא משקל חצי שעורה של כסף נקי נמצא האיסר יש בו ארבעה שעורות כסף נקי והמעה ששה עשר שעורות כסף והדינר יש בו ששה ותשעים שעורות כסף נקי יעלה לדינר זהב אלפים וארבע מאות שעורות כסף א"ך הוי ליטרא דדהבא שהוא חמשה ושלשים דינר זהב יעלה במשקל של שעורות ארבעה ושמנים אלף שעורות כסף נקי זהו החשבון ברור לדעת הרמב"ם וראיתי בכת"י להרב המופלא עט"ר כמוה"ר מו"ח י"ץ בחשבונו לברר פדיון הבן שכתב ששקל הדרה"ם של עסרוזו"ה שהוא מטבע של מולא'י עב'ד רחמא'ן ומצא בו משקל שבעה ושלשים של שעורות אחר שדקדק בכל דבר כהלכתו וידוע לכל שהדור"ו פראנסי"ץ יש בו משקל שלשה עשר וחצי של הדרה"ם הנז' א"ך יעלה למשקל הדור"ו חמש מאות שעורות חסר חצי שעורה א"ך יעלה לסך ארבעה ושמנים אלף שעורות כסף נקי משקל מאה ושמנה וששים דור"ו וחלק שישי בדור"ו מעלה מטה בקירוב

בש"ע ס"ו המבייש מנדין וכו' ואם המתבייש מסרו למלכות מקרי מסור וחייב מ"ק סקט"ו יעו"ש: סימן ב

בש"ע ס"א שהעם פרוצים וכו' ושהוא צורך שעה ע"ך הנה הטו"ר נקט בלישניה שהעם פרוצים בעבירות הוא צורך וא"ך למה מור"ם נקט בלשונו ושהוא צורך השעה דמיחזי כאלו זולת העם פרוצים יש ענין אחר והוא צורך על כן נראה דודאי מור"ם כיוון למ"ש הסמ"ע בסק"ג דלא הוצרכו פרוצים אלא לגבי העם אבל ליחיד יכולים הם לעונשו וכו' והוא צורך השעה שכתב ודו"ק ועיין בדמ' אליעזר זלה"ה שכ"ך וק"ל

סמ"ע סק"ה ובערב שבועות פשיטא דאין קובעין דהוא ערב יו"ט ע"ך ראיתי להרב דמש"ק אליעז"ר שהקשה ז"ל וכי לא ידעינן, דערב שבועות שהוא ערב יו"ט ונ"ל דהא בסעיף א' כתב המחבר אין דנין בער"ש ובעיו"ט ואח"ך כתב המחבר אין קובעין זמן בניסן ובתשרי וכו' וא"ך קשה על המחבר דכתב לעיל בתחילת הסימן אין דנין בערב יו"ט הא לא אשכחן שום ערב יו"ט דהא אין דנין תכף מתחילת החודש לא בניסן ולא בתשרי וא"ך תו לא משכחינן שום עיו"ט וא"ך ע"כ לא אשכחינן שום ערב יו"ט רק ער"ש וזהו כוונת הסמ"ע שכתב ובערב שבועות פשיטא דאין קובעין דהא ערי"ט וכנ"ל ר"ל הא דכתב המחבר בש"ע ס"א אין דנין בעי"ט הוא ערב שבועות וכפי דברי הרמב"ם הנ"ל עכ"ל ואני הדל לא זכיתי להבין דבריו דלא מצאו שום עי"ט זולת ערב שבועות דהא הא דכתב מר"ן דאין לנו לקבוע זמן בניסן ובתשרי היינו למי שאינו בעיר אבל למי שהוא בעיר קובעים אותו וכמו שסיים מר"ן משם הרמ"ה ודייק הסמ"ע בסק"ו אבל למי שהוא בעיר דנין והגם שאותה סברא היא של הרמ"ה פשיטא דגם הרמב"ם מודה דהא מר"ן פסק סברת הרמב"ם והרמ"ה וא"ך ודאי דחלוקו של הרמ"ה גם הרמב"ם מודה בו וא"ך היאך לא מצא הרב שום ערב יו"ט זולת שבועות הרי מצינן גם ערב פסח וערב יו"ט שבתשרי למי שהוא בעיר דדיינין ליה בניסן ובתשרי בא לאשמועינן דלא דיינין ליה בערב פסח וכו' גם קשה על הרב דלא מצא ערב יו"ט זולת שבועות אפילו לפי סברתו הרי יש ערב ר"ה דהא גם באותו יום ודאי דיינין ליה כערב יו"ט וזה לך האות ממאי דנמצא במשנה ופסקוה הפוסקים והש"ע שהוא יום מהימים שמשחיטין בהם את הטבח בע"ך וא"ך הרי לך יום אחר זולת ערב שבועות על כן נראה לי דכוונת הסמ"ע פשוטה דכאן הואיל וכתב דבסיון קובעין זמן לבוא לדין אפי' למי שהוא בעיר אחרת וכסברת הרמב"ם ז"ל דטעמו הוא הואיל משום טרחת המועדות אבל בסיון אין בו טרחא כו"ך הואיל והוא יום אחד וכמו שבא הדבר מפורש בב"י א"ך תיסק אדעתין לומר דגם בערב שבועות לא יכנס בכלל ערבי י"ט הואל והוא יום אחד במועד אין כאן טרחא כלל כו"ך על זה כתב דזה לא יתכן דבכלל ערבי יו"ט האמורים לעיל הוא והגם דאותם ערבי ימים טובים הם מועדים ארוכים אבל שבועות דוקא יום או יומים אפעפ"ך דהא לא גרע מערב שבת ודו"ק

בש"ע ס"ו מי שתובעין אותו לפני דיין הקטן ממנו היינו קטן ממנו בחכמה אבל אם יהיה הדיין גדול בחכמה אפילו יהיה האחר גדול במנין לא איכפת כן נראה פשוט וכן כתב הרב זכו"ל אות דל"ת ע"ש: סימן ג

ש"ע ס"א אין ב"ד וכו' וכל שלשה וכו' עיין בבית יאודא למוהררי"ע זלה"ה חלק אהע"ז סו"ס י"ט יעו"ש

ש"ע ס"ב פחות מג' וכו' כל שאינם שלשה ולא