פעמוני זהב חלק א קח

במקום השטאה מהנייא להד"מ משום דמילי דכדי לא דכירי אינשי כמ"ש מר"ן ס"א יעו"ש וא"כ גם כאן הואיל והודאתו לאו הודאת חיוב היא ויכול לתלות בהשבעה א"כ הדרן למילי דכדי לא דכירי אינשי

וגם זה ג"כ נראה הסמ"ע בס' זה סקמ"ז דשם כתב מר"ן וז"ל אבל אם טען משטה הייתי בו או לא היו דברים מעולם או שלא להשביע את עצמו וכו' וכתב הסמ"ע שם ר"ל שטען כל חד כדשייך לו דהיינו כשהודה על ידי תביעה טען שלהשטות הודה וכשהודה מעצמו טען שלא להשביע הודיתי וכ"כ הרב"י ז"ל וטענת להד"מ דמהני היינו דוקא כשלא הודה הודאה גמורה וכו' מלשון זה יתברר לך דלא חש הסמ"ע לחלק בדברי מר"ן אלא טענת השטאה וטענת השבעה דהשטאה בנה אותה על מי שתבע לחבירו וטענת השבעה על המודה מעצמו אבל טענת להד"מ לא נטפל לפרשה אמאן קאי הואיל ותוצדק אתרוויהו וכן נראה ג"כ מדברי הש"ך כאן סקל"ז שכתב וז"ל והוא טוען טענת שלא להשביע אף שבועה אינו צריך וה"ה אם טוען משטה הייתי בך או אפילו אינו טוען כלום טענין ליה שכוין להשטות וכו' הרי לך במקום שאינו טוען דהיינו אומר להד"מ אנן טענין ליה ודוק היטב וק"ל

שוב ראיתי שטרחתי בכדי דדין זה הרי הוא מפורש לקמן בש"ע סכ"א יעו"ש וק"ל

ש"ך סקס"ט. וכן אם יטעון וכו' והא דכתב הרב לקמן וכו' עיין להטו"ז סו"ס פ"ב שתרץ לקושייא זו באופן אחר וגם הש"ך עצמו בס' פ"ה סק"ב תרץ שם כתרוצו של הטו"ז ועיין בס' מאמ"ר קדישי"ן סימן פ"ב שדחה מה שתרץ הש"ך כאן וקלסיה לתירוץ הטו"ז והש"ך שלשם יעו"ע וק"ל

ש"ע ס"ל. המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח וכו' אי יהיב ליה רווחא באפי סהדי אי נמי מודה ליה דכי יהיב ליה לשם רווחא יהיב לאו כל כמיניה למיחשב ליה השתא לשם קרנא אבל אי יהיב. ליה בסתמא משתבע דלא רווחא. ויחשוב מה שנתן בקרן ויש מי שאומר וכו' עכ"ל. הנה ידוע דכללא הוא דקי"ל כל היכא דמר"ן מביא איזה סברא בסתם ואח"כ המחלוקת כגון נדו"ז שמביא סברת הטו"ר ובע"ל התרומו"ת משם בעל העיטו"ר בסתם ואח"כ מביא סברת הראב"ד ז"ל בשם יש מי שאומר וכו'. ודאי דכסתמא דמר"ן קי"ל ובפרט דכן מצינו בש"ע ביור"ד סקע"ז ס"כ לא הזכיר מסברת הראב"ד כלום וסתם סתומי כסברת בע"ל התרומו"ת ובעל העיטו"ר יעו"ש. א"כ פשוט דהכי נקטינן ובפרט אם תהיה העסקא בשטר אלבא דכו"ע אפילו הראב"ד יודה דאינו נאמן לומר שדקדק חשבונו ולא מצא אח"כ ריוח דהואיל ויש לו שטר על הקרן פשוט דאפילו אמר לו בינו לבינו דלשם רווחא נתן ליה הוי כאלו אמר אתם עדי דהיה לו לחשוש שמא יבוא להוציא ממנו הקרן בעל כרחו מכח השטר שבידו וכמ"ש כל זה הש"ך סקע"ז ואפילו דעדיפא מינה אם היו יהיה ההכחשה ביניהם דהמלוה אומר לשם ריוח נתת בידי והלוה אומר דבסתמא נתתי בידך או משום קרן הואיל ויש שטר על הקרן הדין עם המלוה ויכול לגבות בשטרו הקרן וכמ"ש מר"ן בסעיף ל"א ובש"ך סקע"ז יעו"ש ודו"ק

אלא דכל זה בנותן עסקא לחבירו סתם שאינו נותן לו מן הריוח אלא עד שרואה אם יש ריוח או לא בזה היא המחלוקת אבל בעסקות דידן שנותנים בזמנינו שכותבים בהם שנתחסד הנותן עם המקבל שאם ירצה ליתן לו סך כו"כ בכל חדש בעד חלקו בריוח אזי מחל לו במותר הריות הלאו הכי ידקדק חשבונו על הדרך הנ"ז בזה הייתי רואה לעט"ר הרב המופלג מו"ח כמוהר"ר יש"א ברכה זלה"ה שהיה דן שאפילו נתן הפירות בעדים ביום האחרון כשהיה טוען שלא הרויח היה המקבל נשבע ומנכה לו מה שנתן. מן הקרן וכן ראיתי בפסק אחד שכתב כמוהר"ר יוסף בירדוגו זלה"ה ביד אדם אחד שאחר שישבע ינכה לו מן הקרן אפילו מה שכבר נתן לו מן הריוח ויהב בה טעמא משם הראשונים דהני עסקות דידן שקרוים שטר דלפירות שמתחסד הנותן עם המקבל לתת לו סך קצוב בכל חדש בעד חלקו בריוח וחזינן שפורעים הריוח מדי חודש בחודשו או אחר זמן מה אנן סהדי שמה שנותן הוא קודם החשבון הואיל ומדי חודש בחודשו הוא פורע לא עביד איניש לדקדק חשבוני בכל עת וזמן וא"כ אפי' תהיה העסקא בשטר אנן סהדי דאפילו נתן לו לשם רווחא לא מן הריוח נתן ומסתמא כל מה שנתן נתן מן האמצע וסמך על יום אחרון עד עת בואו חשבון

וראיתי לסיפרי דווקני דכתבי בשטרי עסקות דפירות דידן שהתנה הנותן על המקבל שלא יתן הפירות עד שידקדק חשבונו ויראה אם הרויח. ואם יצא לטעון טעון המקבל שנתן לו קודם החשבון אינו נאמן יען שכך קבע"ע זהו מה שכותבים ובאמת לפי האי פסקא דמר"ן דס"ל דאם נתן לו לשם פירות אין יכול אח"כ לחזור לנכותם מן הקרן למה צריך האי תנאה הרי כל שאמר לשם ריוח שוב אינו יכול לחזור אח"כ לומר שלא הרויח אלא ודאי דסוגיין דעלמא אזלי בהני עסקות דפירות כסברת הראשונים דכתבנו משמיה דמהרי"ב ז"ל לעיל

ולדעתי דעת הדיוט נראה דטוב וישר לכתוב בהני שטרי עסקות שהתנה הנותן על המקבל שיהיה נאמן הנותן לומר דלשם רווחא יהיב ליה ואל תשיבני ממה שכתבתי לעיל דבלאו הכי אפילו לא התנה הרי הוא נאמן לומר דלשם רווחא קבל הואיל והמלוה הוא בשטר כמ"ש מר"ן סל"א והש"ך סקע"ז יעו"ש זה אינה קושייא דדברי מר"ן איירי באופן שנתן לו הריוח ואח"כ בא לתבוע הקרן דידיה ולא היה הלוה יכול לטעון שום טענה לא פירעון ולא הפסיד כגון שהיה איזה אופן שאינו יכול לומר שהפסיד כגון שתכף לנטילת הריוח ממנו בא להפריד השותפות אבל בשטרי עסקות דידן שהם באופן שיכול לטעון שהפסיד מן הקרן כגון שנמשך השות' אח"כ ויכול לטעון שהפסיד אח"כ הרי נאמן לומר שלא נתן לו לשם ריוח במיגו שיטעון שהפסיד מן הקרן סך מה בענין שיגיע לו לנותן חלקו בהפסיד כנגד מה שנתן לו לשם ריוח לפי דברי הנותן והגם דלפעמים לא יגיע לו בחלקו בהפסיד כנגד מה שנתן לו כבר עכ"פ יהיה נאמן לומר שנתן לו לשם קרן או בסתמא כנגד מה שיהיה מגיע לו בחלקו בהפסיד אם היה טוען שהפסיד כל הקרן על זה טוב וישר לתקן לכתוב לו שהאמינו לומר שלשם רווחא נתן לו ואזי אפילו יצא יצא לטעון שהפסיד מן הקרן הדין הוא דמחשבין מזמן שקבל העיסקא עד עת בואם לדין ונחזי