פעמוני זהב חלק א קב

כתב וז"ל וכמו דמוכר קרקע לחבירו בעדים ולא פירש האחריות נהי נמי דאחריות דמכר כאלו קבל עליה אחריות דשבח מי קבל עליה אלא דמשים דהא בהא תלייא דשבחא בתר גופא גריר הכי נמי כיון דערבנים הם בקרן אפי' לא פירשו ערבנים נמי בריות כאלו פירשו דאדעתא דרווחא יהיב ורווחא לקרנא משתעבד עכ"ל הרב הצריך והן אמת לכאורה יש לדקדק בדברי הרב במאי דכתב דאפילו לדעת הרמב"ם יודה כאן דמיגו דחל החיוב על הקרן חל על הריוח דמאי שנא דין זה ממחלוקת שהביא מור"ם בס' ר"ג ס"י במי שהחליפו מעות ומטלטלים או מעות בקרקע ביחד דכתב שם די"א הואיל וחליפין אינם קונים במעות נתבטל כל הקנין וי"א כל הקנין קיים וי"א דקיים אצל הקרקע והמטלטלים ובטל הוא אצל המעות והוא הדין אם קנה באיזה דבר המועיל בו קנין עם דבר שאין מועיל בו קנין עכ"ל הרי לפניך דמי שמקנה דבר שמועיל בו קנין עם דבר שאין מועיל בו קנין הוא במחלוקת שנוי ומדברי מור"ם שהביא סברת יש מי שאומר דמועיל בקרקע ואינו מועיל במעות באחרונה נראה דהכי ס"ל לפי הכלל המסור בידינו דבתר בתרא אזלינן וכן היא דעת הסמ"ע סס"א סק"ט יעו"ש דמועיל הקנין בדבר המועיל וכן כתב ג"ך הסמ"ע בס' ר"ג סקי"ט דדעת מור"ם היא כדיעה בתרא דס"ל דהמטלטלים קנה ומעות לא קנה הואיל ומצינו למור"ם דסתם בס' ר"ט ס"ד כדיעה אחרונה הכי ס"ל יעו"ש בסמ"ע וכן היא דעת מוהריב"ו ז"ל יעו"ש בס' וי"צ ספ"ז וא"כ הואיל וההלכה היא דמה שראוי לחול עליו הקנין קנה ומה שלא חל עליו הקנין לא קנה א"כ ממנו נלמד לנדו"ד דהרב זי"ע ז"ל דאפילו נחשוב דנתחייב בקנין ושטר על הקרן ועל הריוח הרי הדר דינו כאלו נתחייב בדבר המועיל ובדבר שאינו מועיל בו חיוב דהיינו דבר שאין לו קצבה אליבא דהרמב"ם וא"כ כיצד נאמר מיגו דחל החיוב על הקרן חל גם על הריוח הרי לענין קנין חליפין לא קי"ל הכי אלא מהני לדבר המועיל בו קנין ותו לא

והן אמת דדברי הרב אינם צריכים חזוק דכבר הביא ראיות ודמיונות לדבר מהלכות פסוקות דקי"ל דהשותף משתעבד לתת ריוח דהואיל ובשעה שחייב עצמו בקרן חל עליו ועל הנולד ממנו וראיה ממאי דחייב המוכר לשלם קרנה ושבחא ללוקח הגם דשבחא דבר שאין לו קצבה וכן כמה דברים אלא דלגבי דידן קשייא לן מפסק מור"ם דכתבנו דלא אמרינן אגב דחייל על זה חייל על זה א"כ צריך לתת טעם לדעת הרמב"ם דס"ל דבר שאין בו קצבה לא חל חיוב עליה היאך אמרינן מיגו דחייל על זה חייל על זה

אלא דמוכרחים אנו לומר דכח החיוב עדיף מכח הקנין דהגם דבקנין לא חייל באגב כח החיוב חמור לחול דרך אגב מדמצינו אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם ועכ"ז אדם מתחייב בדבר שלא בא לעולם וכמ"ש בס"ס ס"ז יעו"ש ובפרט אם יהיה החיוב בדבר שישנו בעולם אלא שאין לו קצבה ודאי דמהני להשתעבד בו אליבא דהרמב"ם בתורת אגב דמשתעבד בדבר שיש לו קצבה וכמו שמצינו להסמ"ע בס' סקי"ט דשם כתב וז"ל דגם הדעה שפסק בהקנה מעות ומטלטלים בק"ס דקנה גם המעות היינו דוקא שהם בעולם שייך בהו קנין דהגבהה ומשיכה משום הכי מהני להו הקנין סודר במיגו דחל על המטלטלים משא"כ בדבר שלא בא לעולם דלא שייך בהו שום קנין עכל"ה. הרי לפניך דיש חלוק בין דבר שיש בו קנין לדבר שאין בו קנין וא"כ גם המתחייב בדבר שאין לו קצבה וכי אותו דבר לא יוצדק בו החיוב מצד הדבר הרי הוא בר חיובא אם היה מתחייב על ידי קצבה אלא דהמניעה היתה מצד שבא להתחייב בלי קצבה וא"כ בזה אם יהיה חיובו אגב חיוב דבר שיש לו קצבה בודאי מהני ועוד י"ל אלא שאין כאן מקום להאריך

איך שיהיה סוף סוף לדעת הרב זי"ע ז"ל הרי מדמינן דין שותפים לדין אחריות דמוכר קרקע בעדים דהגם דלא פירשו אמרינן אדעתה דהכי נחתי להיות ערבנים אקרנא ושבחא דזה בתר זה גרירי וכאלו הוו מפורשים בפירוש תרוויהו וא"כ זוהי דעתו כדאמרן מיגו דנשתעבד בקרן נשתעבד גם בריוח וא"כ בזה סרה תלונת הרב מהור"ר מו"ר נר"ו דכתב דהש"ך בס' קכ"ט סקי"ב וביור"ד סק"ע ס"ד ס"ל דלא נשתעבד בריוח כי אם בקנין ושטר דודאי אף אנן נמי נימא הכי דדעתיה דהרב זי"ע ז"ל כסברת הש"ך אלא דשם הש"ך איירי בבא להתערב לחבירו על השבח דוקא בזה אמר דאפילו מחשיב כערב בשעת מתן מעות עכ"ז לא ישתעבד כי אם על ידי קנין ושטר לא כן בנדון הרב זי"ע ז"ל דשם נמצאו תרתי לטיבותא חדא דלא נשתעבד השותף בריוח לחוד אלא נשתעבד מעיקרא בערבנות קו"ר וא"ך אפילו לא היה כתוב עליהם הדבר בקנין ושטר עכ"ז ראוי לומר מיגו דחיילא בערבנות על הקרן חיילא גם על הריוח ומידי דהוה כמתחייב לחבירו בדבר שאין לו קצבה דכתב הרב לדעת הרמב"ם דחייל באגב אם מתחייב לו גם בדבר שיש לו קצבה

ועוד אחרת דהרי נדון הרב היה בקנין ושטר והרב חשיב דחיוב על הריוח כאלו מפורש בשטר וכמו שכתבנו משמו דזה בתר זה גרירי ורווחא לקרנא משתעבד וכמפורשים דמי וא"ך ברי כאלו כתוב הריוח בשטר דמשתעבד אליבא דהש"ך ומה שסיים הרב מו"ד בסוף דבריו וכתב וז"ל ועיין להרב נתיבו"ת המשפ"ט שכתב בפירוש דעיסקא הוי שלא בשעת מתן מעות ואינו משתעבד בעד השבח יעו"ש עכ"ל ספר זה אינו מצוי בידי לדעת מקור דבריו דגם לפי דבריו שהעתיק אין דבריו מדוקדקים שכתב דעיסקא הוי שלא בשעת מתן מעות וכו' לא ידעתי מכוון מלות אלו כיצד יאמר דעיסקא הוי שלא בשעת מתן מעות הרי לגבי הקרן מיהא הוי בשעת מתן מעות ואי לא מסתפינא נראה דגם הרב נתיבו"ת המשפ"ט לא דבר אלא במי שקבל ערבנות על הריוח דוקא ולא על הקרן זהו משנלע"ד ודו"ק

איך שיהיה ממה שהביאנו נראה דנקטינן דשותפים כמו שנעשו ערבנים לגבי הקרן נשתעבדו גם לענין הריוח ואם הם היה מפורש ער"ך דנין בהו גם כן ער"ך גם על הריוח ואם לא פירשו דיינין ליה כשאר ערבות סתם ותו לא מידי

וראיתי להרב פתח"י תשוב"ה בסימן זה שכתב וז"ל עיין בתשובת הרב מוהר"ם רטבונג ז"ל שכתב דאם שני שותפים עשו שותפות עם אחד לא אמרינן דהשני שותפים נעשו ערבים זל"ז על ההפסד שהרי דעת הרב בתשובה דאפילו בפיקדון לא נעשו, ערבים