פעמוני זהב חלק א ט

פעמוני זהב אתחיל לכתוב חידושים על הש"ע חומ"ש והסמ"ע והטו"ז. והש"ך זי"ע. בינ"ו. עמ"י. עש"ו. אכי"ר: סימן א

בש"ע ס"א בזמן הזה וכו' אלא מומחים וכו' עיין הסמ"ע לקמן סק"ך והגוא"ל שכתבו דעל פי טובי העיר דנין יעו"ש

שם ס"א בזמן הזה דנים הדיינים וכו' הודאות הלואות כתובת אשה ירושות מתנות מזיק ממון חבירו חצי נזק צרורות בא סימן בהם י"ם החכמ"ה וק"ל

ש"ך סק"ב וז"ל בהמה שחבלה וכו' וה"ה ניזקין דאש ובור מהרש"ל פ"ח ס"ה עכ"ל הגם דהש"ך ז"ל כתב כאן משם מהרש"ל דנזקי אש ובור לא דיינין האידנא אלא הוי כנזק דלא שכיח לא כן היא דעת מר"ן ז"ל בש"ע דהא מצינו בסו"ס ת"י סל"ז שכתב וז"ל יש מי שאומר הוא הדין לשנים שהזיקו ושניהם בני חיובא נינהו אלא שהאחד ברח או שאין לו במה לשלם משתלם מהאחר עד שיעור מה שהיה הוא חייב על נזק זה אלו עשאו לבדו וי"ח דכיון דחבירו מדינא בר תשלומין הוא אלא שאין לו מה לשלם למה ישלם בשבילו ולפי זה שור שדחף בהמה לבור האידנא אינו משלם אלא שלשה חלקים אפע"פ שהשור פטור אף מה"ד שהרי אין דנין דיני קנסות אין בעל הבור משלם אותו בשבילו עכ"ל הרי מלשון דברי מר"ן אלו פשוט דחייב האדם האידנא על נזק הבור ולא מצינו הפיטור אלא לשור דווקא וצל"ע למה הרש"ך ז"ל כתב סברת מהרש"ל דווקא דגם נזק בור ואש הוי כבהמה שחבלה ולא דיינין האידנא ולא הזכיר מדברי מר"ן אלו הנז"ל שמהם מוכח דגם האידנא דיינין דינא דבור ואולי דהש"ך לא הוצרך לאשמועינן דמר"ן פסיקא ליה דדיינין דינא דבור וכו' משום דסמיך על מ"ש בס' ת"י שזכרתי ולא בא כאן אלא להזכיר סברת מהרש"ל דס"ל הפך מדברי מר"ן דס' ת"י ועל זה רמזם כאן ותול"ם וה' יזכני לחזות בנועם ספרי הים של שלמה זלה"ה. לידע עיקר מקור הדברים דס"ל דהאידנא ליכא דינא דאש ובור דזה מיחזי הפך פסק מר"ן הנז' בסי' ת"י דכתבנו והוא מדברי רבינו הטו"ר סו"ס ת"י בלי שום חולק וצל"ע וראיתי להרב באה"ט סק"ג שכתב וז"ל ובדיני אש ובור בזה"ז עיין בשו"ת שבו"ת יעק"ב ח"א סקל"ו ע"ך ולא הזכיר גם הוא ממ"ש מר"ן בס' ת"י וצל"ע למה השמיטו דברי מר"ן תחת לשונם וגם ספר שבו"י ז"ל לא נמצא בידי לדעת עיקר הדבר ה' יזכני לאור בתורתם ולזכירה בעלמא כתבתי זה ודו"ק אחרי מופלג נראה לי ספר פתח"י תשוב"ה ושם ראיתי לו שעמד בזה וששתי שנתכוונתי לדעת קדושים בזה וק"ל

ש"ך סק"ח ז"ל מגבין ממנו וכו' כן כתב הב"ח ולפי ענ"ד דגם השבח מגבין ולא אתי אלא למעט קנס דגזלן וכו' הרואה יתמה דמדברי הש"ך בסק"ח ובסק"ט משמע דיש תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה דגזלן וזה לא מצינו בתורה אלא בגנב דוקא ולא בגזלן דמשוה כבוד המקום לכבוד בשר ודם לא קנסא אותו התורה. ולא קנסא אלא לגנב שמעדיף כבוד האדם מכבוד המקום זה קשה בעיני. שוב ראיתי להרב באה"ט שתמה על דברי הש"ך כמ"ש ואני בעוניי הגם דראיתי דתמיהתי זאת מבוארת בדברי הבאה"ט עכ"ז לא נחה דעתי דהיאך הכהן הגדול בעל הש"ך יטעה בדבר המפורש בקרא ח"ו ולא נחה דעתי עד שהזמין ה' לידי ספר מעיי"ן גני"ם להרב הגדול רב אדא זלה"ה שתמה על הש"ך כאמור וכתב וז"ל ואפע"ג דגזלן אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה זמנין דמשלם היכא דמיטמר מאינשי אפע"ג דלסטים מזויין הוא עכ"ל ונחה דעתי בזה ודברי הרב ז"ל דכתיב דלסטים דמיטמר גנב הוא הגם דלא פירש דבריו היכן נזכר דין זה ידוע הוא בדברי הגמרא בב"ק דנ"ז ע"א ומדברי הגמרא שם ג"ך דע"ט ופסקם הרמב"ם בפ"א מהלכות גניבה הל"ג ובדברי הטו"ר שנ"ב יעו"ש וק"ל

סמ"ע סקי"ח וז"ל אין מוציאין מידו ואפי' יותר מכדי נזקו כגון ארבעה וחמשה עיין מה שכתוב אצלי בס' שמ"ח דדברי הסמ"ע אלו הם סותרים דבריו דס' שמ"ח סקי"א דכאן כתב דמר"ן ס"ל דאם תפס אין מוציאין מידו אפילו שיעור ארבעה