נזר הקודש - זבחים צט

שפיכה. - אלא סברא אחרת וטעם אחר גם כן יש בזה, וזהו מטעם שכתבנו מטעם שינוי האכילות שביניהם, - וע"כ סברת הש"ס הא דקאמר דטעם דר"ע משום דזריקה אינה בכלל שפיכה, - היינו דע"כ סברת הש"ס בזה למ"ד אכילת פסחים לא מעכבא, והרבה תנאים ס"ל כן, כמו ר' יהושע בן קרחה דיליף שליחות מהא דושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בקדושין מ"ב ומבואר דס"ל אכילת פסחים לא מעכבא, וכמבואר שם בתוס'. וכיון שאכילת פסחים לא מעכבא, הוי סברת הש"ס דאכילת פסחים ואכילת זבחים דומים זה לזה באכילתן, ולהכי מוכרח הש"ס לחפש בסברת ר"ע מדוע ס"ל דאין זו פוטרת את זו, ואמרו בזה דס"ל לר"ע דאין זריקה בכלל שפיכה,- אבל לפי האמת אם אמרינן דאכילת פסחים מעכבא, אז אין לנו הכרח לומר דסבר ר"ע דאין זריקה בכלל שפיכה ויש ליישב גם שיטת הרמב"ם כאשר יבואר. ה והנה אעפ"י שפסק הרמב"ם דאכילת פסחים לא מעכבא, כמבואר ברמב"ם פר"ג ה"ד. - אמנם כיון שמבואר דע"כ סבר דבעינן ראוי לאכילה, וזה מעכבת בדיעבד ג"כ, כמבואר בלח"מ פר"ג שם, ואם בשעת זריקה דם הפסח לא הי' ראוי לאכילה, מחויב להביא פסח שני, והיינו דראוי לאכילה מעכבת בו בדיעבד, אשר לא כן בשארי קדשים דלא בעינן כלל ראוי לאכילה, וכמו דקיי"ל ערל וטמא משלחין קרבנותיהן, אעפ"י שאינם ראוים לאכילה כלל. וסבר רבנו דגם ההבדל הזה שבין האכילות יבדיל ביניהם, וחיוב ברכה של זו אינה חיוב ברכה של זו, ולכן אינם פוטרות זו את זו. - וכמש"נ. ע"ב סברי להו כב"ה וכו' -וקשה אכתי לא שמענו אלא בחטאת, משא"כ בשתים שהן ארבע, דלמא המתנה שהיא אחת כשתים הרי היא מתנה אחת, ולא סגי בלחצאין, - וע"כ צריך לומר דבזה גופי' פליגי התנאי אם השתים שהן ארבע הרי המה שתי מתנות ממש, א"ד שבאמת המה ארבע, - והני תנאי דילפי מחטאת, ע"כ סברי שזהו ארבע מתנות ממש, רק התורה אמרה שתהי' אופן הנתינה כזה, היינו שיהי' נותן שתים בבת אחת, ואידך תנאי סברי דבאמת המה שתי מתנות ותו לא. וא"כ אין ללמוד מחטאת, כיון דשאני הכא דהוי לפ"ז מחצה מנתינה. ומיושב בזה קושיות השיט"מ שהקשה דאטו הני תנאים דנפקי ניתנים במתנה אחת כיפר מודם זבחיך ישפך עבדי כב"ש. - ולפי דברינו בזה פליגי, וכמו שכתבנו, - ובזה אתי שפיר טפי דמביא הרמב"ם הקרא דודם זבחיך ישפך, - וכמש"נ. - ומיושב ה גם את פסקיו. תוס' ד''ה אלא מעתה, ותימא דגבי אין מסככין בדבר המקבל טומאה, וגבי תעשה ולא מן העשוין לא דרשינן לדפנות. - הנה כבר פירש"י בזה בסוכה י"ב משום דעיקר סוכה הוא על שם הסכך. ודק משום הייתור דרשינן לדפנות. - ביאור הדברים דדיני סוכה הוי העיקר על הסכך שהוא שם הסוכה בעצמותה, ולהכי כל פרטי דינם השייכים לסוכה קאי דוקא על הסכך, - ובהא דחל איסור אדפנות. - היינו מפני שבזה הישיבה בסוכה אוסרת, וכמבואר אצלינו בזה במקו"א. דף ל"ח ע"ב אמר ר' יוחנן שלש מתנות וכו' והמעלה מהן בחוץ חייב, - והיינו מפני שעדיין ראוי לפנים, אעפ"י שהכפרה כבר נעשית, אמנם בהא דהזורק מקצת דם בחוץ, לקמן ק"ז, פירש"י דמיירי במתנה ראשונה, ולקמן במשנה ק"י, פירש"י גם באופן דמעכבת כפרה, וזהו דלא כר' יוחנן. כתב הרמב"ם פר"ט ממעה"ק הי"ג המקבל בכוס אחד וכו' ואם נתן בפנים כו' פטור מפני שהוא שיריים, אבל אם קבל בשני כוסות כוס אחד בפנים חייב. - ותמוה הרבה הא כוס אחד עושה את השני, או דיחוי, או שיריים, וכמו שהקשה הראב"ד בהשגה, יעו"ש ובכס"מ. -ונראה דהרמב"ם מפרש הסוגיא דמיירי שזרק בפנים מתנה אחת שעדיין מצות זריקה יש בזה, ובאופן זה לכו"ע כוס אחד אינו עושה את השני לא שיריים ולא דיחוי. וע"כ דמפרש הרמב"ם שזהו הפירוש הכא בדברי ר' יוחנן המעלה בחוץ, היינו בשני כלים, ומטעם זה אין זה שייכות להא דהמשנה לקמן בזורק מקצת דם בחוץ, - ובצדק מציין בעל עין משפט לדברי הרמב"ם הזה, מדברי ר' יוחנן, - וזהו כמו שכתבנו. דף ל"ט דמים הנשפכין לאמה אינן טעונין כיבוס ואין מחשבה מועלת בהן. - לכאורה מה שייך בזה מחשבה, כיון שבלא"ה הקרבן פסול. - וע"כ הכא מיירי שהדמים נפסלו, ולא הקרבן, והיינו שדם זה נפסל ביוצא, או בטמא, ויש דם אחר דם הנפש, שיכולין עדיין לקבל, ובזה משמיענו שאין מחשבה מהני בזה הדם, אם זרקן במחשבה, וכמו כן יש לפרש בהא דאמר רבא לעיל כ"ו ע"ב דאין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה, דקשה דאם אינו ראוי לעבודה הקרבן פסול, וע"כ ג"כ באופן שעדיין יש עצה להכשיר הקרבן. ע"ב תוס' ד"ה ונסלח, וקשיא לי ונסלח בפר העלם למ"ל נילף מכהן משיח דשיריים לא מעכבי וכי תימא לא ילפינן קולות, הא ילפינן בסמוך אמין דלא חייץ. - וביאור הדברים הא דלא ילפינן קולות הוא מפני שכיון שעיקר הקרא מלמדנו עשיית, כדכתיב ועשה כאשר עשה, זהו לענין חיובים, ולא מיירי בשלילה. אבל הא דהקשה התוס' מהא דאמין לא חייץ, - תמוה דאין זה ענין לזה, דשאני התם דכיון שגילתה תורה דלא חייץ האמין, ודינו כאצבע, א"כ ודאי דמסתבר הוא דלא שנא, ובכל הקרבנות כן הוא, כי אופן הזריקה אין לחלק בין זה לזה, ע"ב