נזר הקודש - זבחים ק

דף מ' ע"ב בדם שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא והיינו למעוטי שאם קבל פחות מכדי הזייה בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה ועירבן דלא מהני, כמבואר ברש"י, והטעם בזה דאין הכלי מקדשת בפחות מכשיעור ואיצטרך לאשמיענן אעפ"י שכבר ידענו דכלי שרת אין מקדשין דק כשהן מלאים, דהיינו כשיעור, - אמנם בזה הרבותא דלא יתקדשו גם אח"כ לאחר שעירבן בכלי אחד, ויש בהן כשיעור. והיינו דבעינן שיהו' בהם השיעור משעת קבלה, וזה נלמד מדכתיב בדם בקמץ, ולא כתיב בדם, בפתח, כמבואר בשיט"מ. והנה לכאורה דין זה דק בפנימיים מדכתיב קרא בזה. וכן מבואר ברש"י לקמן צ"ג, וברש"י מנחות ח' יעוי"ש- אמנם בדברי התוס' מבואר שדין זה איתא גם בחטאות החיצונות. וכן כשמע מלשון הרמב"ם בפר"ד ממעה"ק ה"ח שכתב וכל הזבחים שקבל פחות מכדי הזייה וכו' מבואר שדין זה איתא גם בכל הזבחים, וכן כתב שם המל"מ יעוי"ש, אמנם נראה שאין ראי' מדברי הרמב"ם דשפיר מתפרשין דבריו בעצם הדין שאין כלי שרת מקדשין בפחות מכדי הזייה, אבל אין כוונת דבינו בזה לומר דלא מהני גם בשחזר ועירבן דמזה לא מיירי דבינו הכא, וגם בהא דבעי הש"ס במנחות ז' לענין קומץ שחלקו ג"כ מיירי באופן שחזר ועירבן אבל זה פשיטא דפחות מכשיעור אין כאן קידוש כלי. לכן אין דאי' מדברי הרמב"ם. אבל התוס' ע"כ סברי דדין זה איתא בכל החטאות, כמבואר בתוס' בהדיא. והנה עכשיו שגילתה התודה דלא מהני בפנימיים פחות מכדי הזיי' אף לערבן אח"כ, א"כ תיכף בשקבל פחות מכדי הזיי' נפסל הדם מטעם דהרי זה כנפל מן הצואר על הרצפה, ולפ"ז תצא דין מחודש שצריך שיקבל כל השיעור בבת אחת, דאם לא כן כל טיפה וטיפה נפסלת כשבאה להכלי בפחות מכשיעור. והנה יש לעיין גם כן בשארי קרבנות בשקבל פחות מכשיעור, דע"כ זה לא הוי כנשפך על הרצפה. כיון דמהני הוספה לזה, כשיערב מכלי אחר. - ומה שהקשה המל"מ בפרי"ג ממעה"ק הי"ב היאך מהני הקידוש כיון דבשעת קבלה לא נתקדש הר"ז כנשפך מן הצואר דהבהמה, יעוי"ש, לדעתי אין מקום לזה, דפשיטא שאין זה חסרון חיובי, דק חסרון שלילי. - היינו כיון דאין החסרון בעצמותן, רק החסרון מה שחסר עדיין להשלים השיעור. - אך יש לעיין היאך הדין בשנשפך הדם הזה שהוא פחות מכשיעור על הארץ, אם הדין בזה כשנשפך מן הצואר דהבהמה ונפסל, א"ד דאעפ"כ הי' מונח בכלי שרת וצ"ע. עוד יש לעיין בשארי קרבנות לענין קידוש כלי שרת להדם, כמה הוא שיעור הדם, אם הדין בזה בשיעור הדם בהזאה דלכתחילה. דהיינו בחטאות ד' הזאות, ובשארי קרבנות שתים שהן ארבע, א"ד דסגי בזה בשיעור מתנה אחת, היינו שזהו המעכבת כפרה, - ומצאתי בקרן אורה למנחות ח' שכתב בשם המל"מ דסגי במתנה אחת המעכבת כפרה, אמת שכן משמע קצת במל"מ שם - אמנם נראה דע"כ השיעור בזה מה ששייך להמצוה בשלימות, דפשיטא דשיעור התורה הוי גם במה שנאמרה למצוה, ובפחות מזה אין כלי שרת מקדשין. - וכמו שמצינו לענין כיור דבעינן שיעור ארבעה כהנים לקדש, ולא מהני בפחות אף לקידוש כהן אחד. ועוד דע"כ בעינן שיהי' ראוי להזאה השלימה. - וגם אם אינו מעכב, אמנם ע"כ ראוי לזה בעינן, כדאמרינן בעלמא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. - עוד דאיתי בקרן אורה שם שכתב שדעת הרמב"ם דאם חזר ועירבן בכלי אחד הדם קדוש מהא דקומץ שחלקן וחזר וערבן. - ותמוה דהלא מבואר בגמ' ששאני קומץ מדם, וכמו שסברי התוס' הכא, דאעפ"י שפליגי לענין קומץ, ומכל זה בחטאת החיצוני סברי דלא מהני חזר וערבן. א דף מ"ג אמר עולא קומץ פיגול שהעלו על גבי המזבח, פקע פיגולו וכו' תנינא וכו' היינו דבלא עלה גם כן אין חייבין עליו, וכדפידש"י לכאורה קשה הא ע"כ פסול הוא האי קומץ גם אם לא היו עליו תודת פיגול. - וכן מבואר בתוס' יומא מ"ח ד"ה חישב יעוי"ש, וא"כ אפשר לומר דהכוונה פקע פיגולו היינו הפסול שהי' עליו, - וכן מצאתי מקשה בספר דאש המזבח. - אבל זה ליתא דע"כ כיון שמיירי השתא באופן שלא משלה בהן האור עדיין, וא"כ אם יאכל אדם, א"כ הרי זה ירידה מעל המזבח, אפילו אם יאכל על המזבח, וא"כ הדרא הקושיא כדמעיקרא דהרי הדין בזה אם ירדו לא יעלו. ב תוד"ה והלבונה, הקשו דמ"ש פיגול מטומאה, דטומאה איתא בעצים, ופיגול ליתא בעצים יעוי"ש. - וקשה לי מה שייך פיגול בעצים, כיון דע"כ אין התייחדות העצים להקרבן, להיות אחד עם הקרבן, ויכול לקנות וליקח עצים אחרים, ולא יונח בזה תודת פיגול להיות מפוגלים העצים והקרבן. ג תוס' ד"ה הקומץ כתבו בשם רש"י שהקשה :

תיפוק לי' דבלא"ה לא יצוייר פיגול בקומץ דהא אי אכיל מיני' פקע פיגולו ממנו, מפני שלא קרב המתיר כמצותו, ותירץ כגון שהוצתה האור ברובו, דחשיב כמאן דקריב המתיר כמצותו, והקשה התוס' דא"כ הא פקע פיגולו ממנו, כמבואר בגמ', - הנה באמת שיטת רש"י בזה דקומץ לא ניתר באכילה על ידי העלאה למזבח, וכן מבואר להדיא ברש"י לקמן מ"ג ע"ב, ובהגהות הב"ח שם - ובזה מיושב גם הא דקשה מדוע לא קאמר בש''ס לעולא דקמ''ל דפקע איסור פיגול לענין אכילה. משום דבאמת אינו ניתר באכילה לעולם