נזר הקודש - זבחים צב

התוס' יש לעיין הא אין זה ענין הא דדרשו ליתן ל"ת על אכילתו להא דכליל תקטר שהלאו הבא מכלל עשה הוא בחסרון הקטרה ואם אנו דורשים לאמר ללאו ג"כ הוי הדרשה על חסרון הקטרה. ואין זה ענין להא דל"ת על אכילתו, וצ"ע. אבל בהא דלעיל יש ליישב, כמוש"נ. ע"ב בעא מיני' ר"ל מר' יוחנן כוס פסול מהו שיעשה שיריים, אמר לי' פסול גופי' מאי סבירא לך אי פסול משוי שיריים וכו' - וקשה מאי דמיון הוא לפסול, הא קיי"ל דכל שפסולו בקודש אם עלו לא ירדו. והכא בכוס פסול משמע גם כן שפסולו בקודש. וכמו שפירש"י שנפסל ביוצא. - ואם כן כשעלה הכוס פסול על המזבח על ידי זריקה שפיר יש לומר דמשוי שיריים. - משא"כ אדם פסול שאין כאן זין אם עלה לא ירד. - גם יש לתמוה מדוע לא הביא הרמב"ם לבעי' זו. - אמנם נראה דהנה איתא לקמן פ"ג פליגי ר' גמליאל ור' יהושע לענין דם שעלה למזבח, דלר' גמליאל לא ירד ולר' יהושע ירד. - והנה נחזה אנן האי סוגיא אליבא דמאן, אי אליבא דר' יהושע דאמר דם פסול שעלה על המזבח ירד. א"כ פשיטא שאינו עושה שיריים, כיון דירד מעל המזבח - וע"כ הסוגיא מיירי הכא לר"ג דסבר בדם פסול שעלה על המזבח לא ירד, וקמיבעי' לי' בזה אם הדם עושה גם כפרה, וממילא נעשה שיריים, או דלמא שאין הדם עושה כפרה, רק דין הוא לגבי הדם עצמו שאינו יורד מהמזבח, ופשיטא לי' שהדין בזה כמו פסול עצמו, והיינו שע"כ סבר שאין הדם הפסול עושה כפרה, ושפיר השמיט הרמב"ם להאי בעי', כיון דהרמב"ם פוסק כר' יהושע דדם פסול שעלה על המזבח ירד. ואין מקום לבעי' זו כלל ויש לעיין לפי מה שמבואר לקמן פ"ז לפי פירש"י מבואר דסבר ר' יוחנן דכלי שרת מקדשין פסולין לכתחילה ליקרב. וכבר הקשו התוס' שם ובמנחות ז' ד"ה אין מקדשין, מהא דנטמא הדם וכו' ומתרצי דמיירי בשעירה לכלי חול, או שזרקו פסולין. - והכא כיון שמיירי לפירש"י שזרק כהן כשר על המזבח, וא"כ ליתא לכל הני תירוצים, וא"כ עולין לכתחילה על המזבח ליקרב, ופשיטא שעושין שיריים, וצע"ג. והנה אפשר לומר דאעפ"י שעולין על המזבח, מ"מ אין הדם עושה שיריים כפרה. וזהו שמספקא להש"ס אם נעשה שיריים, באופן זה, כיון דחסר הכפרה. ואם נחליט זה מבואר לנו לנכון שיטת הרמב"ם בהא דפסק בפר"ג מפסוה"מ הי"ט דכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב. - וכתב מרן הכס"מ המקור לזה כריתות כ"ג. - אשם תלוי שנודע שלא חטא לר' יוסי אם כבר נשחט וקבל הדם בכוס וזרק, - -הרי מבואר דלאחרי הקבלה בכלי שרת זורקין לכתחילה. - וזהו תמוה לכאורה הרבה ממה שפסק הרמב"ם בפר"ד מפסוה"מ הי"ט בדין אשם תלוי דבנודע לו אחר שנזרק הדם הבשר יאכל לכהנים וכו' הרי מבואר דדוקא לאחר שנזרק, אבל לכתחילה אין זורקין, וזה סתירה לדבריו דפר"ג וכבר הקשה בזה הב"ש באה"ע סי' קכ"ד אמנם בדברינו יבואר לנכון דלענין פעולת הקרבה גרידא שיהי' לחמו של מזבח, בזה סגי גם בקידוש כלי שרת גרידא. ועולה על המזבח לכתחילה. אמנם לענין פעולת הכפרה בזה דוקא אם נודע לו אחר הזריקה, אז הדין דהקרבן כשר, ונעשית גם ענין כפרה. - ומתיר גם הבשר לכהנים, -והיינו דכיון שנזרק הדם טרם שנודע, א"כ נעשה הכל בהכשר, משא"כ באופן שאנו יודעים הפסול קודם זריקה אעפ"י שהכלי שרת מקדשין ליקרב, אמנם הקרבה זו, אינה עושה פעולת הכפרה, - ומסוגיא זו לפי מה שכתבנו יש יסוד לסברא זו, ואח"כ מצאתי כן ברש"י פר' כל הזבחים פ"ב במשנה שם ד"ה ואין יעוי"ש. כוס הי' ממלא מדם התערובות וזורקו זריקה אחת, - היינו כדין פסח שדינו בשפיכה. - ומשמע מזה דלא בעינן שיעור לשפיכה. מדלא חיישינן שמא לא נתקבל מדם הפסח שיעור הראוי לשפיכה. - אבל יש לעיין כי הלא אעפ"י שאין דם מבטל דם, ואין ביכולת דם התמצית לבטל דם הנפש, אך עדיין אפשר שהשפיכה נעשית בדם התמצית, ומעט הדם שהוא דם הנפש הראוי למצוה, אפשר שלא הוי רק משהו, ואין בזה ענין שפיכה. דף ל"ה והלא דם התמצית מעורב בו. - והא דלא פריך והלא דם טרפה מעורב בו, דע"כ הי' איזה מהם טרפה. - ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' ט"ו, - אמנם זה לא קשה דע"כ לענין טרפות הי' רוב דמים כשרים, משא"כ לענין דם התמצית, ע"כ רוב פסולים, דהיינו דם התמצית. - ולזה משני שר' יהודה סבר אין דם מבטל דם. דיש לעיין לפי מה שמבואר במנחות כ"ג פליגי רב חסדא ורב חנינא אליבא דר' יהודה אי בתר בטל אזלינן, או בתר מבטל אזלינן יעו"ש, וקשה הא הכא אין המבטל יכול להיות כהבטל, וכמו כן אין הבטל יכול להיות כהמבטל, - והנה כעין זה הקשו התוס' לענין דם הפר ודם השעיר, הא אין המבטל יכול להיות כהבטל, וגם אין הבטל יכול להיות כהמבטל, ותירצו התוס' שם במנחות כ"ג ד"ה שחוטה וז"ל דם הפר ודם השעיר כיון שהי' מעורב בו כאחת, ונתן מהם מתנה חשיב דאפשר להיות זה כזה עכ"ל - והביאור בזה דכמו ששוין הם בכמותם, דהיינו בתוארם ובשמם, כן שתים המה באיכותן, דהיינו בדיניהם, דשניהם עולין למזבח לזריקה, ולהכי אין מב"מ מבטל מזה. - אבל זה לא שייכא הכא בעירוב