נזר הקודש - זבחים צא

ו עוד נראה בכונת התוס' דהקשו דכיון דאם אמרינן דרבתה תורה עצים ולבונה דמקבלי טומאה, הרי יש בהאי ריבוי שתים. א. דיש עליהם תורת אוכל. ב. דלא בעי הכשר, ואילו בבשר לא הוי אלא ריבוי אחד דלא בעי הכשר מים, וא"כ מסתברא לאוקמי' הריבוי בבשר. - ועל זה נראה דאילו על עצים ולבונה לא בעינן קרא לרבות דלא בעי הכשר. כיון דלא הוי בזה כלל הדין דהכשר, דהרי וכי יותן מים על זרע בעינן, והכא ליתא, דהאוכלים הנעשים מקדושה הרי הם כלחם שמים, - ופשיטא דלא שייך בזה ענין הכשר. - וא"כ הכל שוה אם לרבות בשר דלא בעי הכשר, או לרבות עצים ולבונה דתורת אוכל עליהם דשניהם שקולים ז עוד נראה. והוא הנכון דכוונת התורה שרבתה מהא דוהבשר, היינו שיש עוד מין בשר, היינו מין אוכלין שאינו באוכלי אדם, אלא הוא מין אוכל שמים. - ובזה נכלל בשר קדשים שאסור באכילה לבני אדם, ובזה נכלל עצים ולבונה שהם בני אוכלין לגבי מזבח, - ובזה אנו יודעין מסברא דאוכלין כאלו הם אינם בני הכשר, וזהו ענין חיבה"ק, לשיטת הרמב"ם שהוא דאורייתא. - ומיושב גם הא דהקשו התוס'. שם המעלה אברי בהמה טמאה על המזבח וכו' באברי בהמה טמאה כו"ע ל"פ, ופירש"י דעשה הוא דאיכא, - וקשה הא בבהמה טמאה דלא שייך תורת שחיטה, והרי יש כאן פסול בלא"ה, והיינו פסול נבלה, ופשיטא שיש לאו באכילתה, ויש איסור בהקרבתה, - וגם זה תמוה הא הדין בכל איסורי תורה שאסור בהקרבתה מטעם משקה ישראל. ומלקות ליכא, וא"כ מאי פליגי בזה, - ונראה לפרש דמיירי הכא הסוגיא במקריב לשם עצים, ובזה ליתא האי דינא דמשקה ישראל, - רק חסרון בע"מ איכא בזה. ובזה פליגי, והביאור בזה. כמו שמפרש מרן הכס"מ בפר"ה מאי"מ ה"ו, - ומכח מה שכתבנו מוכח כדברי הרמב"ם בזה, וכפי פירושו דהכס"מ. המעלה אברי בהמה טמאה וכו' ר"ל אמר לוקה ר"י אמר אינו לוקה וכו' ופירש"י דאיכא הכא לאו הבא מכלל עשה דמדכתיב מן הבקר ומן הצאן, ולא טמאה יעו"ש, והיינו דפליגי אם לוקה על לאו הבא מכח עשה. - ויש לעיין לר' יהודה דדריש בכל מקום שנא' לאמר שמורה על לאו, וכמבואר ביומא ד' ע"ב ובפסחים מ"ב, והנה הכא גם כן כתיב לאמר, דלר"י משמעותן לאו אמור, וע"כ פלוגתא דר"י וד"ל אליבא דחכמים דר' יהודה ולפלא שלא הזכיר הש"ס בזה לומר דדבריהם שלא אליבא דר' יהודה.- ומצאתי בגבו"א בחידושיו ליומא שעמד בזה. - וכתב שם דדוקא התם בהא דנדבה תעשה אותו כתיב דבר אל בני ישראל, וא"כ ע"כ לאסר אתי ללאו אבל הבא אעפ"י דכתיב דבר אל בני ישראל איצטרך להא דדרשינן בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות, ממילא איצטרך לאמר על ההרשאה לאמירה יעוי"ש. - אבל דבריו תמוהין הרבה. א דלפ"ז ר' יוסי ור' שמעון דלא דרשי בני ישראל למעט נשים מסמיכה ושפיר ידע משה הרשות לדבר מקרא דדבר אל בני ישראל, וא"כ לדידהו מיותר קרא לאמר. ב. הלא עיקר המיעוט מדכתיב בני ממעט נשים, וא"כ אין זה ענין לרשיון הדבור. דאם בשביל רשיון הדיבור סגי אם הי' כתוב דבר לישראל. ג. דע"כ לא בשביל משה איצטרך קרא דלאמר שילמד משה תורה לישראל, וכוונת ר' מוסיא, ביומא שם ע"כ דהתורה לימדה ד"א בהנהגה שבין אדם לחברו שלא יאמר בלא רשיון המדבר. אבל זה לא עלה על הדעת שגם משה בכלל איסור זה.עוד תמוה הרבה דר' יהודה עצמו מצינו בתו"כ סי' ס"ט דאמר אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה בל"ת מניין וכו' וקשה הא כתם ספרא ר' יהודה, וא"כ הכא דכתיב לאמר הלא יש גם ל"ת ללאו הבא מכלל עשה, והרי יש עשה ול"ת. - ומצאתי שהגאון מלבי"ם עמד בזה. וגם בגבו"א שם קדמו בזה ונדחק בזה. ונראה דשאני לר' יהודה בין אם מיירי בלאו הבא מכלל עשה הנאמרה בחיובית, לבין אם נאמרה בשלילה. דהנה שם בספרא בדין אכילת בהמה טהורה כתיב אותה תאכלו, ויש בזה לאו הבא מכלל עשה, טהורה ולא טמאה וכיון שע"כ העשה הכתובה אין זה חיובית, אלא שלילית. דהיינו לא היתה כוונת התורה בחיוב אותה תאכלו, וכי אדם מחויב באכילת הבהמה הטהורה. אלא רק אזהרה איכא שאם ירצה לאכול בשר בהמה. שיאכל טהורה ולא טמאה. ולהכי כיון שהעשה הכתובה אין זה חיובית. להכי גם הלאו הבאה מכלל עשה הלזו גם כן אינה יכולה להיות באזהרה גדולה, ולהכי לא דרש בזה ר' יהודה לאמר לענין לאו, דסבר ר' יהודה דדוקא בעשה חיובית מוסיפין אזהרת הלאו על העשה, ולהכי במצוה דפסח דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה. ודרשו לילה ולא יום, בזה סבר ר' יהודה כיון דעשה הכתובה היא חיובית, להכי דרשינן נם לענין לאו הבא מכלל עשה לאסופי לאוי, ובהא דמתפיס תמימין ושור ושה שרוע וקלוט נדבה תעשה אותו, מבואר בתמורה ז' ע"ב דמיירי שכבר הקדיש, בדיעבד, בהמה זו, יעוי"ש. - וא"כ בודאי שהמובן לנדבה תעשה אותו היינו חיובית, ודרש בזה ר' יהודה לאמר דאתי ללאו,- וכן בנידון דידן בדיבור זה שמיירי גם כן במצוה שהיא בנדבה, אדם כי יקריב קרבן, ובזה לא דרשינן לאמר ללאו, ובזה אתי לאמר לדרשה שהוא בכל יאמר עד שיאמר לו לך ואמור. - והנה במנחות נ"א ע"ב בתוס' ד"ה אף כאן לענין מנחת כהן בכליל תקטר דהקשו התוס' מדוע לא אמרינן לאו נמי מדכתיב לאמר יעוי"ש. - הנה שם אתי שפיר דע"כ שם העשה דכליל תקטד היא חיובית לאחר שנעשית מנחה. - אמנם דברי התוס'