נזר הקודש - זבחים ט

בתוס' - אמנם עכ"פ מצינו לאדם אחד שיהי' לו שתי חטאות, - ולפי"ז יש לפרש דחידשה תורה גם בחטאת לשם חולין, דיהי' שתי חטאות לאדם אחד על חטא אחד. -וזהו הביאור חטאת לשם חולין כשרה ואינה מרצה יט אמנם לפי מה שבארנו לעיל דע"כ הנדבה הלזו אין לה שום התייחסות להבעלים, וא"כ תיקשה היאך יצוייר חטאת שלא לשמה, כיון שנשאר הקרבן בלא בעלים. ואין קרבן חטאת בלא בעלים המתכפרים, וא"כ תיקשה למ"ל קרא דחטאת שלא לשמה פסולה, הלא בלא"ה פסולה כיון דלא שייך כפר בלא מתכפר. וע"כ צריך לומר דשאני הא דחטאת שלא לשמה. דאם הוי אמרינן דכשרה, דאז הוי אמרינן דיש לזה התייחסות לבעלים ה והוי דינו כשתי חטאות, וכמו שכתבנו לעיל. - ובלא"ה צריך לומר כן. דהיינו אפילו אם אמרינן דיש התייחסות בעלים בשלא לשמה. והוי הקרבן נדבת הבעלים, גם כן תיקשה הלא בחטאת לא שייך נדבה, שאין חטאת בא בנדבה, - וע"כ צריך לומר כמו שכתבנו לעיל, וא"כ גם אם אמרינן דאין התייחסות בעלים לנדבה זו, ע"כ גם כן אם לא אמרה תורה דחטאת שלא לשמה פסולה, הוי אמרינן דכשרה היא. והוי כהפריש שתי חטאות, וכסוגיא דמעילה, וכמו שביארנו לעיל, - והנה עתה כשרבתה תורה בחטאת לשם חולין כשרה, ע"כ גם באופן הזה שיש התייחסות בעלים לחטאת זו, אעפ"י שאינו מרצה. וממילא כשאנו אומרים דגם בשארי קרבנות לשם חולין כשרים, דע"כ לא גרועים המה מחטאת בזה, - וע"כ דיש התייחסות בעלים, ממילא אנו יודעים לדבר ברור דבזה דלשם חולין יש שייכות בעלים להקרבנות האלה. - וממילא לא רחוק הדבר לומר דבשארי קרבנות בלשם חולין כשרים ומרצין ג"כ. כ ומזה תצא דבר חדש מה שיובדל הא דשלא לשמה מלשם חולין.- והוא דבשלא לשמה אפשר לומר דאין להבעלים התייחסות להקרבן. אבל בלשם חולין מוכח דע"כ יש התייחסות בעלים להקרבן. וכמו שביארנו מהא דחטאת לשם חולין, ומטעם זה מצאו הפוסקים לומר דלשם חולין בשארי קרבנות כשרין ומרצין גם כן כמון שכתבנו לעיל בשם התוס' והרמב"ם. - אבל יש להבין הכל טעמא מאי, מדוע נשתנה הדין בשארי קדשים מחטאת- אמנם הדברים מבוארין בסברא והוא, דבשארי קדשים בשלא לשמה אמרה תורה דהקרבן הוי נדבה, ויש לבאר בזה דנעקר תורת בעלות מזה גם כן, אעפ"י שאסור לשנות בעבודת הקרבן גם אח"כ. וגם שינוי בעלים אסור,- זהו מצד דיני קרבן. אבל כל העבודות כיון שאינם עולים לחובה. אמרינן דנעקר הבעלות מזה לגמרי,- אבל בלשם חולין כיון דע"כ לא נעקר בעלות מזה הקרבן, לכן מרצה גם כן, ובעיקר הסברא יבואר להלן, כא והא דבאמת בחטאת לשם חולין אינו מרצה, לכאורה טעמא בעי, הלא בסוגיא ריש זבחים מבואר דהוי בגדר סתמא. ובסתמא מרצה גם כן. כב ונראה דבאמת לשם חולין גרע מסתמא, - וחסרון לשמה יש בזה והוא, דהנה בזה יובדל חטאת מבשארי קדשים, - והוא מטעם הלשמה שאמרה תורה, - דיש להבין בכונת התורה בהא דלשמה. אם הכונה בחיוב, או בשלילה, - וזה הדבר, שלילי כיצד. דבעינן לשמה ממש. ואם חסר לשמה פסול, אעפ"י שלא היתה בזה כוונה דשלא לשמה גם כן. מ"מ פסול בשביל החסרון החיובי, - חיובי כיצד. - היינו דלא נפסל הקרבן עד שתהי' עליו חלות השלא לשמה. - והנה תצא הנפק"מ לענין לשם חולין. - והנה אופן סתמא מבואר בגמ' דזה הוי לשמה ממש. אמנם בלשם חולין אעפ"י שמבואר בגמ' דהוי סתמא, היינו שאין כאן השלא לשמה החיובי, - אבל יש כאן אופן שלא לשמה השלילי, דהיינו דעכ"פ חסר בזה לשמה. וזה גרע מסתמא, - ואם אמרינן דלשם חולין כשרה, ע"כ הביאור בזה דאין הקרבן נפסל בשלא לשמה השלילי, ורק בשלא לשמה החיובי נפסל הקרבן, אבל לענין לרצות אינו מרצה מטעם דכיון דעכ"פ חסר בזה הלשמה החיובי,- ומסקנת הסוגיא בזבחים מ"ו דבאופן זה חסר הריצוי והיינו מטעם דאעפ"י שאין כאן חסרון חיובי דשלא לשמה, אבל עכ"פ יש כאן חסרון חיובי דלשמה, וזהו מעכב הריצוי. - אבל כל זה לענין חטאת דאמרה תורה, שתהי' כל עשיותיו לשמה. - משא"כ שארי קדשים לא בעינן לשמה בחיוב, ורק השלא לשמה החיובי פוסל. אבל בחסרון לשמה החיובי כיון שאין כאן פסול. ויש בזה התייחסות בעלים גם כן, מרצין גם כן. כיון שאין כאן השלא לשמה החיובי. - כן נראה בביאור סברת הראשונים בזה. כג עוד יש לומר לפי"ז דנפק"מ בין חטאת לשארי קדשים בשוחט לשם חולין דבחטאת יש בזה משום לא יחשב כיון דעכ"פ לא יצא י"ח בדבר הלשמה:

משא"כ בשארי קדשים בשוחט לשם חולין אין בזה משום לא יחשב, כיון דלא חסר בזה הא דלשמה. כד והנה לענין פסח ששחטו לשם חולין אינו מבואר בגמ' היאך הדין. - אבל הרמב"ם פסק בפרט"ו מפסוה"מ הי"א דפסח ששינהו לשם חולין פסול מפני שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לד', וכתב מרן הכס"מ וז"ל אפשר שהטעם מדכתב בי' לד' משמע לשם חולין פסול, יעוי"ש, ביאור דברי מרן שהוקשה לו דהלא גם בחטאת בעינן לשמה לעיכובא, ומכ"ז לשם חולין כשר משום דאין חולין מחללין קדשים, וא"כ מ"ש פסח, ועל זה כתב מרן דכיון דכתיב בפסח לד' לעיכובא למעט לשם חולין, והוא כעין גזירה"כ, אבל גם זה לא יספיק כמבואר במל"מ מה