נזר הקודש - זבחים י

מה שהביא בשם הברכה"ז יעוי"ש והנה בקרית ספר להמבי"ט כתב הטעם דכיון דקרא דולא יחללו בחטאת כתיב, ומיני' דרשינן לומר דאין חולין מחללין קדשים, אבל פסח כתיב זבח פסח שתהא זביחה לשם פסח לעיכובא לומר כל ששינה שמו פסול יעוי"ש. ותמהני טובא דהלא לשמעון אחי עזרי' דאמר שחטן לשם גבוה מהן כשרין ולשם נמוך מהן פסולין מבואר בגמ' דילפי זה מקרא דאשר ירימו דכתיב ולא יחללו כמבואר שם, הרי חזינן דנלמד מקרא זה לכל הקדשים, וא"כ מדוע לא נלמוד גם לענין זה דאין חולין מחללין קדשים, - ובהדיא מבואר בתוס' ד"ה לשם גבוה דדרשא זו דאין חולין מחללין קדשים קאי גם אפסח. כה אמנם בדברינו דלעיל שכתבנו יש לבאר דברי הרמב"ם, והוא, לפי מה שביארנו דהא דשוחט לשם חולין חסר בזה הלשמה החיובי, ואינו דומה לסתמא דהוי לשמה ממש. ולהכי בכל הקדשים דלא הקפידה תורה רק על השלא לשמה החיובי, אבל חסרון לשמה דהיינו כמו הא דלשם חולין כשר ומרצה. - ובזה שאני חטאת דבעינן הלשמה בחיוב, ובחסרון לשמה כמו בלשם חולין חסר הריצוי.- ולכן אעפ"י שאין חולין מחללין קדשים, אבל חסר עכ"פ לשמה, ובשביל זה חסר הריצוי - והרי הוא מביא אחר, וע"כ הדין בזה כדין הפריש שתי חטאות לאחריות, ולכן אף שאין שייך נדבה, בחטאת, אבל עכ"פ יש כאן חטאת בבעלים. והרי הוא קרבן של המקריב, ואין זה קפידא אצל חטאת אם יש לו גם שתי חטאות, לוא רק אם יצויר ובאופן שיצויר כמו הא דר"ע מעילה ז' וה"נ כמו כן בנידון דידן. וכמו"ש לעיל. משא"כ בפסח דלא יצוייר שני פסחים לאיש אחד, ואסור לאדם לאכול משני פסחים. וכן אין אדם נמנה על שני פסחים, ולא יצוייר שום אופן שתעשה שני הפסחים כאחד, - ולהכי אעפ"י שאין חולין מחללין קדשים. אבל עכ"פ הלא חסר בזה לשמה. וכיון שאמרה תורה דבעינן שתהי' עשייתו לשמה דינו כמו חטאת דבעינן הלשמה החיובי ואם אינו עולה לחובה, ממילא הרי הוא קרבן פסול. וזהו כוונת הרמב"ם שכתב דבשינה פסח לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לד' - והיינו דמזה מבואר דבעינן הלשמה החיובי, והכא פסול הוא מטעם חסרון לשמה וכמש"נ. כו והנה יש לתמוה על הרמב"ן במלחמות לד"ה בסוגיא דמצות צריכות כוונה דמביא הא דאינו מינה אינו מחריב, מהא דשוחט חטאת לשם חולין דמרצה מפר"ק דזבחים יעוי"ש, וזה תמוה, - איברא דבפר"ק דזבחים נראה כן, אבל הלא להמסקנא שם מ"ו ע"ב מבואר דע"כ אינו מרצה, - ולפי מה שביארנו ע"כ הביאור הא דאינו מרצה מטעם דעכ"פ חסר בזה לשמה כז והנה יען שמחויבין למשכוני נפשין על רבינו הרמב"ן ז"ל, לכן אמינא דהרמב"ן מפרש גם כן כמו שכתבנו דהחטאת הזה שנשחט לשם חולין כיון שכשר הוא, ומתייחס הוא להבעלים ונאכל בתורת חטאת, ומעתה יש לו שתי חטאות. - וממילא יש כאן ענין ריצוי. - היינו אעפ"י שלא סגי בזה החטאת לבד, ומחויב להביא חטאת אחר, אבל כיון שעכ"פ גם זה לחטאת יחשב, הרי יש כאן גם ריצוי. -וזהו כוונת הרמב"ן שמביא ראי' דלשם חולין אינו מגרע קדושתו של הקרבן, היינו במה שנוגע לעצם קדושתו, - וכל קדושת חטאת עליו ובעיקר דברי הרמב"ן יבואר לקמן לפי הוכחת הסוגיא, כאשר יבואר. כח והנה מצאתי לחקור לפי"ז היאך הדין בשנאבד החטאת הזה או נפסל בפסול אחד באופן שנשפך הדם, אם סגי להתכפר בחטאת אחרת.-ומקום הספק אצלי, דהלא עתה כיון שיש לו שתי חטאות להביא, א"כ נתרוקנה הכפרה במקצת של החטאת השניי', - והיינו כי השתי חטאות נעשות אחת. - וא"כ כשנפסלה זו, הרי חסר מהשיעור.-א"ד שאין שום שייכות כפרה לזה הנשחט לשם חולין, ואף את"ל שאין מעכב להשני. - אמנם אפשר דכל זמן שהוא בעלים בקדושתו, הרי הוא נחשב כחלק מהחטאת שתבוא אחרי', - וזהו סברת הרמב"ן. כט והנה יש לעיין בסוגיא דב"ק ע"ו ע"א דפריך שם לר"ש והא הוי שחיטה שאינה ראוי', ומשני כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן בשוחט תמימים מבפנים לשם בעלים, ופריך והרי חזרה קרן לבעלים, א"ר יצחק בר אבין שנשפך הדם, כי אתא רבין א"ד יוחנן בשוחט תממים בפנים שלא לשם בעלים, - וכתבו התוס' והוא הדין שלא לשמן וכו' יעוי"ש ולכאורה הא גם בשלא לשמן ובשלא לשם בעלים קשה הא הוי חזרה קרן לבעלים בזה שהקרבן הוי קרבן נדבה, והרי עכ"פ הקריב קרבן. - וע"כ צריך לומר דהנדבה זו אינה נחשבת לקרבן שלו, רק הוא קרבן גבוה, וכמו שכתבנו לעיל - אבל יש לדחות דכיון דעכ"פ הוא מחויב להביא אחר, להכי אינו נחשב חזרה קרן לבעלים. ל אבל קשה מדוע לא משני דמיירי בשוחט לשם חולין, ובזה אתי שפיר טפי, דמסתבר שאין בזה איסור לא יחשב בשוחט לשם חולין כיון דאין מחשבה זו מחללת ולכאורה מוכח מזה דבשוחט לשם חולין בכל הקרבנות לבד פסח וחטאת כשרין ומרצין גם כן, - וא"כ הרי שוב תיקשה והרי חזרה קרן לבעלים. - ומזה ראי' למה שכתבנו לעיל דבשארי קדשים כשרין ומרצין גם כן. לא אמנם יש יש לדחות, דיש להעיר לפי מה שביארנו לעיל דבחטאת לשם חולין שכשר ואינו מרצה, ונחשב לבעלים על הקרבן, כמבואר לעיל אות י"ג. - ובשארי קדשים אפילו אם אמרינן דאינן עולין לחובה, אמנם עכ"פ אינם גרועים מחטאת לענין