נזר הקודש - זבחים ח

מדוע בשוחט אשם לשם שלמים כשר. והא הוי פיגול מפני שחושב לאכול את האשם כדין שלמים. - וכבר נשמעה בין החכמים. - אבל הדברים מבוארים היטב כמו שביארנו. בדין שוחט לשם חולין. יד הנה בשוחט חטאת שלא לשמה פסולה, כדתנן חוץ מן הפסח והחטאת, אמנם בשוחט חטאת לשם חולין, מבואר בגמ' לקמן מ"ו ע"ב דכשרה, והוא מימרא דרב יהודה אמר רב, חטאת ששחטה לשם עולה פסולה, לשם חולין כשרה, אמר ר' אלעאי מ"ט דרב ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללין קדשים, ואין חולין מחללין קדשים. - ומבואר בגמ' שם בסוגיא דהאי כשרה היינו דהחטאת כשרה אבל אינו מרצה, וכן פסק הרמב"ם בפרט"ו מפסוה"מ ה"ד. ויש לעיין בשוחט שארי זבחים לשם חולין אם מרצין לבעלים לשם חובה, והספק בזה אם אמרינן דכמו שאנו רואים בחטאת בשוחט לשם חולין אעפ"י שכשרה, ומ"מ אינו מרצה לשם חובה מטעם חסרון דלשמה, וממילא גם בשארי זבחים יש כאן חסרון דלשמה, ומטעם זה חסר הריצוי, א"ד דדוקא גבי חטאת דנפסלת בשלא לשמה, אז גם בלשם חולין מגרע בה עכ"פ את הריצוי, משא"כ בשארי זבחים דאינם נפסלים בשלא לשמה, אז יש לומר דהשם חולין אינו מגרע כלל, ועולה גם לחובה, והנה מהא דכתב הרמב"ם דין זה דלשם חולין כשר גבי חטאת דאינו מרצה, משמע דרק בחטאת הדין דאינו מרצה. טו עוד הוכחה לזה ממה שכתב הרמב"ם שם בה"ה וז"ל מפי השמועה למדו שהקדשים מחללין קדשים, ואין החולין מחללין קדשים יעו"ש - ויש לעיין מה בא רבנו ללמדנו בזה. אם בא ללמדנו מקור הדין שאין מחשבת חולין פוסלת בחטאת, א"כ הי' לרבינו לכתוב בסגנון אחר, והוא דהי' לו לרבינו לכתוב זה בהלכה הקודמת, שחטה לשם חולין כשרה מפי השמועה למדו שאין חולין מחללין קדשים, ולהכי כשרה ואינו מרצה. ומדכתב מקודם הדין דאינו מרצה בחטאת, ואח"כ כתב הלכה זו בפני עצמה בסתם לומר אשר מפי השמועה למדו שאין חולין מחללין קדשים. - משמע שדין זה נוהג בכל הקדשים, וע"כ דנפק"מ לענין ריצוי, לומר דבכל הקדשים מרצה גם כן. טז וכן יש להוכיח מדברי התוס' דבשארי קדשים לבד חטאת ושחטן לשם חולין דמרצין, - והוא בהא דכתבו התוס' שם ד"ה לשם גבוה כו' וחילול משמע פסול גמור, ואע"ג דדרשינן בגמ' קדשים מחללין קדשים, ואין חולין מחללין קדשים, ולא מיפסלו שאר קדשים שלא לשמן, מ"מ שייך בהם חילול משום פסח וחטאת יעוי"ש, מבואר מזה דמפרשי התוס' דהאי דרשא דולא יחללו וגו' קאי על כל הקדשים, בין ארישא ובין אסיפא, לומר דכל הקדשים מחללין את כל הקדשים, וע"כ כל אחד כדינו והיינו דבשארי קדשים כשרים ואינם מרצים, וחטאת ופסח פסולים לגמרי, ונקט לשון מחללין שמשמעו פסול לגמרי, זהו בשביל חטאת ופסח, - וממילא גם בהא דאין חולין מחללין קדשים קאי גם כן על כלה קדשים, וכל אחד כדינו, והיינו דפסח וחטאת אין כאן חלול וכשר ואינו מרצה. ושארי קדשים מרצים גם כן דע"כ עיקר הדבר בהם לרצות וא"כ מבואר מדברי התוס' מפשטות דבריהם דאנו לומדים מהקרא דבשארי קדשים אין חולין מחללין קדשים כלל.-ובזה מיושב הא דהקשה בתור"ע על דברי התוס' דע"כ האי דרשא אחטאת קאי, משום דבשארי קדשים בלא"ה כשרים שלא לשמה יעוי"ש. - ובדברינו אתי שפיר דבא ללמדנו דכשרים ומרצים, - וזה נלמד דוקא מקרא זה דולא יחללו, לומר דאין שם חולין גורע בשארי קדשים, ונפק"מ במרצין גם כן. יז והנה באמת יש להעיר מניין לרבותינו לחדש כן, והוא כי מסברא אין לנו לומר כן, והוא מפני שמבואר בגמ' דאי לאו האי קרא דולא יחללו הוי ילפינן מק"ו דחטאת נפסל בשחיטה דלשם חולין ורק בשביל הלימוד של הקרא מכשירין חטאת לשם חולין. וא"כ מניין לנו לרבות הכשר בתורת ריצוי גם לשארי קדשים הנשחטים לשם חולין. ואם באמת יש לפרש דהקרא אתי להכשיר שארי קדשים הנשחטין דעולין בתורת ריצוי גם כן, - א"כ יש לנו לומר דבאמת חטאת לשם חולין פסול, כמו שנלמד מהק"ו, ומדחזינן שיליף רב מקרא זה להכשיר חטאת הנשחט לשם חולין.הע"כ צריך לומר דסבר רב דכיון דכתיב בקרא לשון חילול המורה פסול ע"כ מיירי בחטאת דנפסל בשינוי קודש. ובא למעט דבשינוי חולין דאינו נפסל, וע"כ דלא מיירי בשינוי. דשארי קדשים לשם חולין. - דאינו נפסל. וא"כ תמוה מניין לרבותינו לחדש כזה. יח ונראה דלמדו הדין מהא דאמרה תורה כל עיקר הדין בחטאת, דבעינן לשמה- דלכאורה כיון שאינו מרצה בשלא לשמה, והקרבן הוי נדבה. - וכיון שאין חטאת באה בנדבה. וממילא פסול. - אמנם כל זה אם נפרש דבשארי קרבנות בשלא לשמו, דהנדבה לא הוי בהתייחסות דהבעלים. וממילא הוי החטאת בלא בעלים, וזה ליתא בחטאת אבל אם אמרינן דהקרבן נדבה הלזו יש כאן התייחסות בעלים, הנה באופן זה יצוייר שפיר גם בחטאת, והיינו דהחטאת הוא של הבעלים. רק אינו משלים חובתו, ומחויב להביא עוד אחר. אבל גם זה אינו בתור נדבה, רק לשם חטאת ממש. ורק חסר לנו הריצוי. ואעפ''י דלפי"ז יצוייר לאדם שתי חטאות על חטא אחד. - אבל מצינו כזה במעילה ז' לענין הפריש שתי חטאות לאחריות ונמצאת האבודה, ושחט את שתיהן, דדין חטאת על שתיהן ואעפ"י שזה דוקא בששחטן בב"א, או אפילו בזאח"ז רק קודם, זריקה דאחת.- - עי' שם בתוס,