נזר הקודש - זבחים פה

כו' ואי היה בה חוב זריקה היה טעון כבוס. אלא כיון שפיגל בשחיטה ישפך הדם לאמה והבשר יצא לבית השריפה ואסור לזרוק. וכ"ה במכלתין מ"ג א' דקומץ פיגול אסור להעלותו. ואם העלהו וירד לא יעלה אלא א"כ משלה בו האור וכדין כל קדשים פסולים. וכן מבואר בתו' ב"ק ע"ו א' ד"ה שחיטה דפיגול אף בשחיטה ומפרכסת דינו בשריפה ולכך אין לו פדיון. ובגמ' זבחים מ"ב ב' פריך לר"מ דאמר מפגלין בחצי מתיר ואם פיגל בפר יוה"כ בעבודת ק"ק הוי פיגול וחייבין עליו כרת. מכדי כרת לא מחייב עד שיקרבו כל מתיריו דאמר מר כהרצאת כשר כך הרצאת פסול כו' והא כיון דחשיב בו בפנים פסולה כו' כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא קא מדי ואם איתא דקדם שהוקבע פיגול מצוה לזרוק את הדם אדרבה זריקה מעליא היא, ואין לומר דשא"ה דהזאות שבפנים מעכבין את הזאות היכל, והכא נהי דלא חייל עדיין פסול. מ"מ מצות הזאת פנים לא קיים כדאמר בגמ' שם כמאן דלא אדי דמי. וממילא א"א להזות בהיכל, דא"כ גם בכל פיגול בשחיטה נימא כן דמצות שחיטת קדשים וקידוש דם בצואר בהמה ע"י עבודת השחיטה חסר. וממילא אי אפשר לעשות שאר עבודות וכן בפיגול בקבלה והולכה, ועיקר הדין אי מפסל קדם הרצאה. ואשר הוחלט לעיל בחי' לדף ל"א. דגם בחוץ למקומו אין פסול עד אחר הרצאה מל' הגמ' ל"ד ב' אין עושה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו, כבר נסתפק בזה המל"מ פי"ח מה' פסה"מ ה"ז. איברא נראה דאיכא פסול תכף כמבואר בהדיא מנחות ע"ט א' דבמחשבת חוץ לזמנו לכו"ע קדש הלחם משום דמרצה לפיגולו. ובחוץ למקומו פליגי תנאי אי ילפינן חוץ למקומו מחוץ לזמנו. ואע"ג דבעלמא לכו"ע ילפינן הכא כיון דלאו גופי' דזבחא הוא הלחם סבר חד תנא דלא ילפינן כ"כ התוס' שם] הרי מבואר בהדיא דבחוץ למקומו ליכא הרצאה, והא דאמר ל"ד ב' ומרצה וכ"ה ל' הגמ' מעילה ה', כתבו תוס' שם דלאו דוקא הוא אלא משום דאתקש חוץ לזמנו לחוץ למקומו. וכמו דאיתא בהדיא זבחים פ"ד ואף בחוץ לזמנו נראה דדוקא לענין כרת בעינן הרצאה אבל פסול הוי. דכיון דאסור לזרוק וטעון שרפה תכף וכמש"כ הר"מ פי"ט מפסה"מ ה"ב. ע"כ פסול הוא ולא גרע מדחוי דאמר ע"ג ב' השתא דאמרו רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי וכש"כ בפיגול דאסור לזרוק מדאורייתא הו"ל דחוי ופסול ומיהו אפשר דגם דחוי הוי כלא נזרק אבל אין בהם לאו דל"ת כל תועבה, עד שיזרוק בפסול. אבל הדבר מסתבר דחוץ לזמנו קדם הרצאה נמי פסול הוא כיון דהוא דחוי באמת והדחי' נעשית במעשה תועבה המפסדת ודאי הוא פסול ודין ההרצאה אינו אלא במה שיצא פיגול לידון בדבר החדש בכרת ובזה בעינן הרצאה. וסוגיא דמעילה ג' ב' אינו אלא אם גם חומר הפסול חייל מיד. או עד שירצה ולמסקנא יש לבאר דחייל מיד. וביאור הסוגיא שם צריך אריכות]:

איתא בירושלמי גיטין פר' האומר ה"ו שחטה לזרוק דמה לע"ז ר"ל אמר אין המחשבה פוסלת וכו' ופיגול ונותר המחשבה פוסלת אמר לי' פיגול ונותר אין המחשבה פוסלת, אבל אם שחטה לזרוק דמה לע"ז ולהקטיר חלבה לע"ז אין המחשבה פוסלת. - ביאור הדברים ע"כ כמו שכתבנו, דכל זמן שלא נעשה הרצאת כשר לא עשה עדיין במחשבתו מאומה, נמצא דעיקר הפיגול עושה השני היינו הזורק והמקטיר. - וזהו הביאור בדברי ר"ל שאמר דפיגול אינה פוסלת המחשבה היינו דלא נפסל במחשבה גרידא, רק נעשה הפסול ע"י העושה מעשי ההרצאה, וזהו שאמר ר"ל שאין ללמוד מפיגול האי דינא דהשוחט לזרוק דמו לעבודה זרה, ואין הבהמה נפסלת במחשבת השוחט כמו שמצינו בפיגול דגם כן אין הקרבן נפסל רק במעשה השני, וכמש"נ. דף ל"ב שהשחיטה כשרה וכו' - והנה מהא דשחיטה כשרה בכל אדם מוכח דשחיטה לאו עבודה היא, וכמו שמבואר לעיל י"ד ע"ב ובפירש"י, אמנם בתוס' שם כתבו בשם הר"י מאורלינש דשחיטה לאו עבודה היא משום דשוה בחולין ובקדשים, וא"כ לאו מטעם עבודה ישנה השחיטה. - וקשה לר"ע דסבר דבמדבר הותר בשר נחירה, כמו שמבואר בחולין י"ז, וא"כ הרי בחולין לא בעי שחיטה, וע"כ דהא דבעי שחיטה בקדשים הוא מטעם עבודה, - ואינו במשמע דבמדבר הי' זר פסול לשחיטת קדשים. - ומצאתי בספר לב ארי' לחולין שעמד בזה בצ"ע, ומביא בשם גאון אחד שכתב להעיר כן, וכתב דאה"נ דבמדבר הי' זר פסול לשחוט קרבן. ומיישב בזה הילקוט בפר' אחרי יעו"ש -וע"כ כוונתו להא דמבואר שם הכהן שוחט וכו',- וכן איתא גם במד"ר פ' אחרי - ומצאתי בספר ושב הכהן שנחית ג"כ לפרש דברי המד"ר באופן זה. - אף שיש מקום לומר דבמדבר הי' השחיטה בכהנים אבל אין זה הכרח לשיטת הר"י מאורלינש, וכאשר יבואר. - והוא מטעם דיש לומר דכוונת הר"י מאורלינש, דדבר דמהני בחולין גם כן להתיר. וא"כ יש בזה כח מתיר מאיסור. - וממילא אין זה ענין לעבודה דקדשים והנה בשחיטה אעפ"י שלא הוזהרו במדבר על השחיטה, אמנם עכ"פ יש בשחיטה גם נחירה, ולא גרע מנחירה, וממילא הוי בשחיטה ענין מתיר, ואין זה ענין עבודה. - והביאור בזה, כי ענין שחיטה הוא פעולה מפשטית. - וזהו מעשי בן דעת כטבעו, כמבואר בחידושי הרשב"א חולין י', ר וזהו ההבדל שבין חולין לקדשים במדבר דכשאירע מעשה מחודשת במעשי השחיטה דהיינו שיצאת מכדרך הרגיל בחולין אינו פוסל, ובקדשים פוסלת - נמצא דרק השינוי פוסל בקדשים, אבל עצם המעשה השחיטה, זהו מעשי בן אדם מצד הרגיל, -הנה דבר זה נוהג בשניהם, ורק בשביל שבזה פוסל השינוי, ובזה אינו פוסל, - בשביל זה לא יגרע חלק החולין וכמובן ויש