נזר הקודש - זבחים פג

עמו, הרי מבואר מזה דגם לאחר מליקת הסימן אחד המצוה להשלים חתיכת המפרקת הנשאר, דהיינו להשלים הרוב בשר. - ואם כן מטעם זה גם כן אפילו אם אמרינן דהמליקה כשרה, בהחזרת הסימנים, מכל מקום עדיין בעינן חתיכת המפרקת דלא עדיף מאילו חתך את המפרקת במיעוטו מקודם, שצריך לגמור המפרקת להשלמת רובו, כן כל שכן שלא חתך המפרקת כלל מקודם דפשיטא שמחויב לחתוך המפרקת עד רובו של בשרו, והמפרקת פועל במצות המליקה בחתיכת הסימן. - וכן יש להוכיח מסוגיא דלקמן ס"ה ע"ב דאיתא שם רוב בשר מעכב איכא בינייהו. וכמבואר להמעיין, וע"כ דזהו כוונת השיט"מ שחשב המפרקת למתיר ופעולת חתיכת המפרקת כפעולתו של הסימן, ומטעם זה סברי הראשונים דחתיכת המפרקת במליקה עם הסימן של חטאה"ע, הרי המה כשני סימנים בבהמה, וזהו גם כן סברת התוס' דחשבו חתיכת המפרקת למתיר. דף ל"א איתמר חצי זית חוץ לזמנו, וחצי זית חוץ למקומו וכו' הקשו מנא אמינא לה וכו' הקשו בתוס' מה ענין זה לזה, דגבי קרבן כשאמר חצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו, הרי כבר נפסל הקרבן, ואינו חוזר ונעשה פיגול וכו' ביאור דבריהם דבטומאה החצי שיעור לא נגרע ממנו כלל מענין טומאתו, רק החסרון, שאין בו השיעור, משא"כ פיגול דחצי זית שאין בו תורת פיגול, רק פסול גרידא, ומפסול אינו נעשה פיגול, והיינו מפני שאין זה כהרצאת כשר, אמנם נראה לומר הא דבעינן כהרצאת כשר, אם זה דוקא לתורת פיגול, א"ד שגם לדין פסול דחוץ למקומו בעינן כהרצאת כשר, - ונראה ברור דגם בזה בעינן כהרצאת כשר. מהא דאיתא לקמן ל"ד ע"ב שאמר ר' יוחנן אין עושה שיריים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו, וע"כ היינו לפיגולו ופסולו, וכדפירש"י יעוי"ש. - ובזה יבואר לנו היטב גם כן מה שקשה לכאורה הא בכל פיגול קודם הרצאת כשר, יש עליו פסול זה עצמו דמחשבה, דהרי מצינו גיטין נ"ד ע"ב דכי אמר פיגול מיהמן, והקשו בתוס' הא ר' יוסי סבר דאין פיגול נוהג בזה, ותירצו דמודה ר' יוסי דפסול מק"ו יעוי"ש, וא"כ לכאורה בכל פיגול הדין כן דקודם גמר הפיגול דהיינו טרם שנעשה הרצאת הכשר, לא גרע מדברים שאין פגול נוהג בהן, דיש בזה גם כן הק"ו מבואר להמעיין - ולפ"ז קשה דלא משכח"ל פיגול בעולם, דתמיד איכא מקודם תורת פסול. ושוב לא חיילא פיגול, דהרי אין כאן כהרצאת כשר. אבל אם אמרינן ליסוד מוסד דתמיד בעינן לזה התנאי דכהרצאת כשר וכו' וגם שם בגיטין הביאור דנעשה הפסול ול אח"כ כשיוגמר כל הקרבה, דהרי גם הלימוד מהק"ו לעיל י"ד שנלמד הא דחוץ לזמנו, והתם הא בעינן כהרצאת כשר, והנה בחצי זית חוץ לזמנו יש עליו תורת פסול עצמי דחוץ לזמנו כבעלמא קודם שנעשה ההרצאה, וגם הפסול זה אינו בשלימותו, כיון דחצי שיעור הוא, וא"כ לא נפסל יותר מחוץ לזמנו דעלמא טרם שנעשה הרצאת כשר, והרי זה בדמיון לטומאה. - וסברת רבא ורב המנונא בזה פליגי דרבא סבר דלא מתוסף על ידי צירופם פסול חדש על החצי זית דחוץ לזמנו. ור"ה סבר דהצירוף פעל פסול חדש עליהם. וזהו הביאור גם כן התם איכא שיעורא וכו'. בעי רבא חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס מהו וכו' ולא איפשטא. - והרמב"ם פוסק בפרי"ד מפסוה"מ דמצטרף, ותמוה. - ונראה דפשוט להרמב"ם בסברא דאם בעינן בכדי אכילת פרס, ע"כ גם בשחסרה המחשבה דלאכילת פרס לא מהני, וא"כ הא דתניא במנחות י"ד אם חישב בשעת זביחה לאכול כחצי זית, ובשעת זריקה לאכול כחצי זית הרי אלו מצטרפין, וקשה הא ע"כ אית לן לומר דלא חשב בשעת זריקה גם על החצי זית דבשעת זביחה, דאל"כ תיפוק לי' דמחשב עתה על כזית שלם, ואם כן על כן צריך לומר דמיירי שלא חשב כלל רק סתמא, ואם כן אם בעינן מחשבה באכילת פרס, אם כן הרי הכא בהא דחשב בשעת זביחה לאכול כחצי זית, ואח"כ בשעת זריקה חשכ גם כן לאכול כחצי זית, עכ"פ חסרה הכא מחשבה דאכילת פרס. - ועל כן מוכיח מזה הרמב"ם דלא בעינן מחשבה באכילת פרס. פרק שלישי. ע"ב במשנה. כל הפסולים וכו' ובטמאים, - כתבו התוס' דטמאים לכתחילה אין שוחטין שמא יגעו בבשר, ואע"ג דדם קדשים אינו מכשיר חיבת הקודש מכשרת, או כשהעבירה בנהר, - ובעינן לשני הטעמים לפי מה שכתב הקצה"ח סי' ת"ו דלשיטת הרמב"ם פר"ג מטו"א דהכשר מים בעי רצון בעלים דוקא וא"כ זה ניחא בקדשים קלים שהוא ממון הדיוט שע"כ הוא ממון גבוה, וא"כ הרי חסר לזה בעלים להכשיר. וא"כ ע"כ לא מכשרת בזה ההכשר דמים, וע"כ דמכשרת בחיבת הקודש. - אמנם מדברי התו' משמע דהאי העברה בנהר מהני להיות הכשר אף בקדשי קדשים וע"כ דסברי התוס' דהאי טעמא איתא גם בקדשי קדשים, ובפסחים דנקט פרה של זבחי שלמים שהוא ממון קדשים קלים, לאו דוקא, אלא הוא הדין דגם בקדשי קדשים מהני הכשר מים וזהו