נזר הקודש - זבחים פב

לעזר אומר טמאה ריבר"ח אומר טהורה וכו' מתניתא פליגא על ריבר"ח מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כו' וקראו לרופאים ואמרו מכה יש לה וכו' הא אין בה שומא ואין בה מכה לא בדא וכו' יעוי"ש וקשה דלמא ריבר"ח מטהר לענין התחלת הנדה ודהזיבות.- הא לענין נקיים מודה ריבר"ח דיש בכח דם יבש לסתור, דומיא דדם הבא שלא בהרגשה דטהור בתחילה, ומכל זה לענין סתירה סותרת, וכמ"כ לענין דם יבש, אעפ"י שאין זה דם האמור בתורה, מטעם דזוב דמה כתיב, ובעינן דמידב דייב, וכמבואר שם בגמ'. - אמנם לענין סתירה גם זה סותר. וסברת חכמים לטהר בשביל מכה הוא מפני הנקיים שלא יהי' בסתירה גם כן, - אמנם זה ליתא דע"כ אין זה ענין לדם שלא בהרגשה, דהתם בדם יבש אין בכח לפעול ולגרום טומאה לעולם, והרי זה כדם קושי, - משא"כ דם שלא בהרגשה, דהדם בעצמותו דם הוא וכח גורם יש לו, והרי הוא כדם טוהר, וכמו שכתבנו לעיל. וגם לפי מה שכתבנו דענין הנקיים הוא לברר על ריפוי המקור. - ועדות הריפוי זהו טהרתו, והנה באופן הזה שמוליד המקור דם יבש שאין בו סימן טומאה. הרי זה בעצמותו תעיד על טהרתו, - והנה מכל מה שכתבנו מבואר דאשה בימי נקיים דם הבא שלא בהרגשה ישנם בסתירה וכמש"נ. אלא כהן המקריב וכו' ויש לעיין אם הכהן המקריב פסול, א"כ הרי חסר בזה כהרצאת כשר, וע"כ דכיון דנפסל בעבודה זו עצמה שפיר קרינן בזה כהרצאת כשר, דוגמא לזה כמו שכתב הר"ש בפרה פר"ט מ"ח דהנטמא ממי חטאת טהור לחטאת, וכזה איתא בירושלמי יומא פר"ז, דף ל' תוד"ה דבריו קיימין, וא"ת והא דאמרינן בקדושין ובעירובין כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, וי"ל דמשכחת בזה אח"ז כגון דאמר חצי' לדמי עולה וחצי' לדמי שלמים, ואפילו בקדושת הגוף משכח"ל כגון בבהמה של שני שותפין, - והנה תמוה לי בזה הא מבואר לעיל בבהמה של שני שותפין, דכשהקדיש אחד חצי' לא הוי יותר מקדושת דמים, ומוכיח הש"ס מזה דיש דחוי בדמים, וכמבואר שם ברש"י, וא"כ היאך משכח"ל קדושת הגוף בזה אח"ז. - [ונראה דתרי עניני קדושת הגוף יש ותרי עניני קדושת דמים יש. קדושת הגוף בפועל וקדושת הגוף בכח. קדושת הגוף בפועל כיצד הקדיש בהמה תמימה בלי שום פסול לקרבן הרי זו קדושה קדושת הגוף בפועל, שתעלה ע"י קדושתה למזבח לריח ניחוח. קדושת הגוף בכח כיצד, הקדיש בהמה טרפה למזבח, אין מוכרין אותה ואין פודין אותה בלא מום כדאמר תמורה י"ז א' אמר שמואל המקדיש את הטריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו כו' ור"א אמר אינו אלא כמקדיש עצים ואבנים בלבד. הרי דלשמואל קדוש קדוה"ג. אבל אינו קדוה"ג בפועל ליקרב. אלא לענין שאי אפשר לפדות בלא מום. וכשיפדה אינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד. וכן הא דאמרה תורה בתמורה לא יחליפנו וגו' טוב ברע. היינו בקדם הקדשו את מומו דאית לי' קדוה"ג בכח. אבל בע"מ מעיקרא אין עושה תמורה דאין לו קדוה"ג וכדתנן בכורות י"ד א' חולין ק"ל א' וכן בקדושת דמים יש שנים, קדושת דמים הוה, קדושת דמים עתידי, קדושת דמים הוה כיצד, מקדיש בעל מום או טריפה לר' אושעיא. שאין דיני הקדש בו כלל, אין עושה תמורה ואין בפדיונו דין פסולי המוקדשין, אלא הוא ממונו של הקדש. קדושת דמים עתידי כיצד. הקדיש טרפה לשמואל, יש בו דיני קדוה"ג בדין לעשות תמורה ואינו נפדה בלא מום. ופדיונו אינו יוצא לחולין ליגזז וליעבד, אלא שאין הקדש נהנה ממנו אלא כשיומם וימכור ודמיו יהי' לקרבן, ותכלית הקדשו הוא הדמים שעתידין לבוא ממנו. והנה הקדיש חציו וחזר ולקח והקדיש חציו שני קדוש קדוה"ג בכח, ואינו נפדה בלא מום אלא ירעה עד שיסתאב ולפיכך עושה תמורה, ונקרא קדושת דמים מפני שהוא קדושת דמים עתידי שאינו ראוי ליקרב והקדש מחכה לדמיו, וכן באמר תמורת עולה תמורת שלמים. נמי קדוש קדוה"ג בכח, ואינו מוכר בלא מום כדאמר תמורה כ"ו א' וחכ"א תרעה עד שתסתאב ותמכר כו' וכן עושה תמורה כדאמר שם תניא אידך אמר בהמה זו כו' עושה תמורה כו' אבל מקרי קדושת דמים עתירי, והשתא שפיר כתבו תוס' דמש"ל בזה אחר זה כגון דאמר חציו לדמי עולה כו' ובזה הוי קדושת דמים הוה, ונמכר בלא מום, ואפילו בקדושת הגוף מש"ל היינו קדושת הגוף בכח כמו בתמורת עולה תמורת שלמים דהוי קדוה"ג בכח]:

תוד"ה והרי, וי"ל דאיכא שני מתירין כגון מפרקת וסימן אחד. - ויש לעיין הא איתא בחולין מ"ט ע"ב אמרי בני ר' חייא מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולך א"ד אף מחזיר, וא"ד דוקא מחזיר, וא"כ כיון דכשר בשמחזיר סימנים אחורי העורף, וא"כ היאך שייך לומר דמפרקת הוי מתיר כיון שאינו מן המצוה. - ועוד דאפילו אם אמרינן דהדין דחותך המפרקת מקודם, אכתי קשה הא אין זה כהכנה למליקה, - וביותר דע"כ אין המפרקת המתיר. ומצאתי בשיט"מ שהקשה וז"ל וא"ת מ"ש מחטאת העוף, דאין בו אלא סימן אחד, אמרינן דשייך בי' תפוס לשון ראשון, למאן דאמר מפגלין בחצי מתיר, ויש לומר דכיון דחולקין עמו המפרקת הוה לי' כשני סימנים עכ"ל, ולכאורה גם בזה תמוה מה זה ענין חתיכת המפרקת לדמותו לשני סימנים הנחתכים בשחיטת הבהמה - ונראה דע"כ חתיכת המפרקת הרי היא חלק אחד בחלק המליקה, וגם מעכבת היא בדיעבד, וזה נלמד מהא דתניא כיצד מולקין חטאת העוף חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לוושט או לקנה, הגיע לוושט או לקנה חותך סימן אחד או רובו ורוב בשר