נזר הקודש - זבחים פא

אמנם כל זה ע"כ לדידן דקיי"ל דכל שאינו גורם אינו סותר. משא"כ לר"א דמסיק הש"ס דסבר דגם באופן שאינו גורם ישנו בסתירה, וגם סבר ר"א דדם הקושי ישנו בסתירה, - וא"כ לר"א ע"כ גם דם הבא שלא בהרגשה סותר למפרע, וא"כ הקשה המהר"ל לנכון. יד וע"כ מוכרחין אנחנו לתירוצו של המהר"ל שם דמתרץ דגם ר"א מודה דאין לנו לחוש מדאורייתא מטעם דמוקמינן אחזקת טהרה. - והא דסבר ר"י דאין לה אלא יום א' ויום ז' אינו אלא מדרבנן יעוי"ש. - ומה שהקשה הס"ט דא"כ יהי' גזירת חכמים כמלתא בלא טעמא דאם גזרו שלא יעלו אותן המים, ולא אזלינן בתר חזקת טהרה, א"כ ניחוש מדרבנן גם לענין סתירה ג"כ.-גם בזה דבריו תמוהין דהרי כמו כן מצינו בהדיא בהא דנזיר שהולך ע"ג סככות ופרעות, דאם אמדינן, דהוי אוהל ישנו בסתירה ג"כ כמו שאמרה תורה והימים הראשונים יפלו, וזה אינו סותר אלא יומו. - והוי ג"כ מלתא בלא טעמא. - וע"כ כיון דאין זה אלא משום מעלה גרידא. - וגם בסברת ר"י הוא מפני שתתן האשה על לבה לבדוק, ואמרו בזה שסגי בזה שמבטלין הימים שלא היתה בהן הבדיקה. טו ונראה להוכיח דדם הבא שלא בהרגשה ישנו בסתירה, והוא דאיתא בתוספתא דזבים פר"ג דחשיב שם חומר בזב מבזבה גם בענין סתירה. -ומדוע לא חשיב החומר שהזב סותר שלא בהרגשה, וזבה אינה סותרת רק בהרגשה - וע"כ דזבה סותרת גם בלא הרגשה, - ואפשר לדחוק ולומר דלא נחשב זה לחומר כיון דזהו כל עיקר ענין זבות שזב ממנו מאבר מת -וזהו שלא בהרגשה, וזה נכלל בהא דנקט התנא שם בתוספתא דזבים פר"ב דזוב בא מבשר המת, - אמנם אם אמרינן דהרגשה זהו זיבת דבר לח ועי' בנוב"ק סי' ג"ה] א"כ שפיר ישנו להרגשה זו גם בזב ומדחזינן דמטמא הזב אף שלא בהרגשה כלל כמו שמבואר בסוגיא דשבת י"א וכמשנ"ל, וא"כ הי' יכול התנא לשנות החומר דזב מזבה לענין הרגשה, וע"כ דבזבה לענין סתירה לא בעינן הרגשה כלל. מז ואין להקשות מדוע לא חשיב התנא החומר לענין התחלת הטומאה דזב טמא נעשה בלא הרגשה, ובזב בעינן הרגשה. - משום דשפיר מתפרשא הבדל זה בהא דנקט התנא שם דזבה פעמים שהיא רואה שלשה ראיות לשלשה ימים ואינה מטמאה בהן, - ופירשו המפרשים באופן שלא היתה אחרי הגדה וזה דחוק, - והנכון בזה כמו שפירש הגר"א ז"ל דכוונת התוספתא בימי הקושי, או בתוך ימי טוהר, -ולדעתינו נראה לפרש באופן שלא היתה בהרגשה, וזה נכון, וא"כ מדחזינן דלענין סתירה לא חשיב התנא ההבדל שבין זב לזבה, ע"כ מוכח דלענין סתירה גם שלא בהרגשה ישנו בסתירה. יז עוד נראה מהא דכתב הר"ן ליישב הא דהקשו התוס' בנדה ל"ז ד"ה רבא אמר אינה סותרת הלא רבא סבר א"א לפתיה"מ בלא דם, וכתב הר"ן דהקושי של הלידה מבטלת להזיבה. וזהו כשיטת הרמב"ם, - והובא דברי הר"ן בס"ט, - ולכאורה הא לשיטת הר"ן בלא"ה א"ש כיון דחסר בזה הרגשה דהרי הוי הרגשת הולד ולא הרגשת הדם, - וע"כ דסבר דלא בעינן הרגשה לענין סתירה. יח אמנם דברי הר"ן תמוה טובא מהא דתניא בנדה כ"א קשתה שנים ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה וכו' ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל לפי שא"א לפתיה"ק בלא דם, וקשה הא לשיטת הר"ן חסר בזה הרגשת הדם, וצע"ג. יט ונראה לומר דסבר הר"ן דכל עיקר הא דבעינן הרגשה זהו בהתחלת פתיחת המקור. משא"כ באופן שכבר נפתח המקור אז לא בעינן הרגשה. - וכן מצינו בזה בנדה ס"ח בנדה שלא הפרשה בטהרה ואחר ימים בדקה ומצאה טמאה דסבר רב דהוי זבה ודאי יעוי"ש וקשה הא לא ארגשה. - וע"כ דבאופן שהמעיין פתוח כמו התם שלא הפרישה בטהרה להכי לא בעינן הרגשה, - וסבר הר"ן דכמו כן בהא דקשתה שתים שהוחזקה למעין פתוח לא בעינן הרגשה. -ולהכי הוכרח הר"ן שם לפרש לטהר מטעם הקושי - נמצא שאין מדברי הר"ן ראי' לנידון ספירת הנקיים שהוא אחר ההפסק טהרה. כ והנה בהא דאיתא בנדה כ"א ע"ב המפלת חתיכה וכו' וחכ"א אין זה דם נדה וכו' ת"ק נמי טהורי מטהר וכו' וקשה מדוע לא אמרינן דבזה פליגי דר"א סבר דדוקא בהתחלת ראי' ממועט מטומאה, אבל יש בזה תורת דם לענין סתירה. ור"א לשיטתו דסבר דדבר שאינו גורם גם כן ישנו בסתירה. - וחכ"א אין זה דם נדה. היינו שלגמרי לא הוי דם נדה, אף לסתירה, וע"כ מוכח דלענין סתירה לכו"ע הוי סתירה מעליא. כא וגם מהא דחזינן דרבתה תורה לענין סתירה הנקיים בזב שראה קרי כמבואר בנדה כ"ב והיינו דישנו בסתירה מפני הצחצוחי זיבה יעוי"ש.- והנה עיקרו של זיבה הוא בלא הרגשה, ומכל זה רבתה תורה לענין סתירה דסותר אף באופן דלאו אורחי' דהיינו ע"י קרי דבעינן דוקא בהרגשה כדאמר שמואל בנדה מ"ג ובתוספי הרא"ש מבואר דאם לאו קרא הו"א דסותר כל שבעה יעוי"ש. - ולהכי כמ"כ אית לן לומר להיפוך באשה דישנו בסתירה גם בלא הרגשה - והיינו כיון דלית לן קרא למעוטי, ממילא יש לן לומר דגם בלא הרגשה ישנו בסתירה. כב והנה לכאורה יש להעיר מהא דאיתא בירושלמי בפר"ג דנדה ה"ב המפלת דם יבש רבי לעזר